השחקן המצטיין: ליאו מסי
ברגע האמת של נבחרת ארגנטינה הוא התעלה על עצמו והציג את המיטב מהרפרטואר המגוון שלו. השער הראשון מול אוסטרליה בבעיטת פס מדויקת היה שילוב של חוכמה, טכניקה וניסיון, והבישול הנפלא בשער השלישי בחצי הגמר מול קרואטיה אחרי כדרור נפלא ברחבת ה־16 הזכיר את מגוון הביצועים של הכישרון הגדול ביותר שצמח אי־פעם בכדורגל העולמי.
העובדה שהוכיח מנהיגות ברגעי משבר וסחף אחריו את חבריו השחקנים ואת העם הארגנטינאי גם בגמר מעצימה עוד יותר את הופעתו. הפרעוש הוכיח במונדיאל שהוא השחקן הטוב בעולם והדמות המרכזית בכדורגל בדור הנוכחי.
הגמר אתמול היה נפלא. מסי הגשים את חלומו וסיפק למיליוני צופים סוף שמח לסיפור מהאגדות. הצרפתים ראויים לכבוד על הקאמבק ולא היה חסר הרבה שיניפו את הגביע. לבבות רבים בעולם שלחו את אהבתם למסי על כל הרגעים המיוחדים שהוא נתן לכולנו במשך שנים. מגיע לו.
המאמן המצטיין: האג'ימה מוריאסו
דידייה דשאן, מאמן נבחרת צרפת, אירגן את החבורה שלו וחזר אל הגמר, אז הוא בהחלט מועמד ראוי, אבל הוא לא היחיד שראוי למחמאות. גם ליונל סקאלוני, מאמנה של הזוכה הגדולה, ארגנטינה, ראוי לתואר על כך שהתגבר על קשיים ויצר נבחרת שהבליטה את ליאו מסי, ואיפשרה לו לתת את המיטב מעצמו.
יש כמובן גם את מאמן נבחרת מרוקו, וואליד רגראגי, שהוביל את נבחרתו להישג מרשים, ואת לואי ואן חאל ההולנדי הגאה, שעמד מול מסי בדרכו שלו והפסיד בדו־קרב פנדלים אכזרי.
מעל לכולם הרשים אותי מאמן נבחרת יפן, האג'ימה מוריאסו, שניהל את נבחרתו באופן מושלם מכל הבחינות - החל בקטע הטקטי, דרך ניהול המשחק המגוון והיצירתי וכלה בכבוד ההדדי ובמקצוענות מהמעלה הראשונה. היה מרתק לראות את נבחרתו במהלך הטורניר.
ההפתעה: נבחרת מרוקו
עם טקטיקה מגובשת, עוצמה וחוכמה, הנבחרת המרוקאית סיפקה תוצאות נהדרות ועשתה היסטוריה בכך שהפכה לערבית הראשונה שהגיעה לשלב חצי הגמר. אכן הישג מרשים.
העובדה שבמשחקים מול פורטוגל וספרד מרוקו נאלצה להתגונן במשך דקות ארוכות, כדי להשיג את התוצאה הרצויה מבחינתה, אינה מורידה מעצם ההישג, ואין צורך בהתנצלות בפני חובבי הכדורגל הפתוח וההתקפי.
גם אני בעד כדורגל כזה, אבל בסופו של דבר זה הגיוני וטבעי שנבחרות בסדר גודל כזה יציגו שליטה בכדור, ותפקיד האנדרדוג שמנגד הוא להפתיע בסגנון משחק אפקטיבי ומתאים לסיטואציה.
זה מה שוואליד רגראגי ושחקניו האמיצים והמוכשרים עשו והצליחו. המסר של המרוקאים במונדיאל היה שאמונה קבוצתית משותפת יכולה להתחבר לכדי העצמה של כולם. ההצלחה הקבוצתית מורכבת משחקנים ומאנשי צוות שנתנו את כל שיכלו בעבור החבר שלצידם. הלוואי עלינו בטורניר הגדול הבא.
הקהל המצטיין: הארגנטינאים
שלושה קהלים גדולים בלטו במונדיאל: לזה של נבחרת מרוקו ולקהל של נבחרת ארגנטינה יש חלק בעליית נבחרתם לשלבים המאוחרים של התחרות. בסופו של דבר, הארגנטינאים הגיעו אל הגמר והקהל שלהם הציף את האצטדיון.
הם מלאים באהבה למדינתם וגאים בה, מלאים באהבה לליאו שלהם וצובעים את הכל בתכלת ובלבן. תפאורה אנושית מרתקת, וללא ספק הקהל מספר אחת בטורניר כולו.
לעומת זאת, ההכנסה של היבטים פוליטיים למסע ההצלחות של נבחרת מרוקו גרמה לי להרגשה לא טובה. הרי בסך הכל רצינו כדורגל פשוט וטוב, שישכיח מאיתנו את סדר היום הפוליטי.
והיה עוד קהל אחד שבלט - זה של יפן, שמעבר לעידוד הנפלא לנבחרת, דאג לאסוף בכל משחק את הלכלוך באצטדיון. תופעה מדהימה, מרגשת ויוצאת דופן בעולם שאנו מכירים.
הנבחרות שאכזבו
הספרדים. "לה רוחה" הציגה יכולת שליטה בכדור, אך לא הצליחה לממש אותה לכדי הבקעה במשחקים המכריעים.
הבלגים. השחקנים של רוברט מרטינס לא ידעו לזהות את הצורך בחילופי דורות, וההסתמכות על "דור הזהב" נכשלה והובילה להדחה מוקדמת.
גרמניה. ה"מאנשאפט" כשלו גם הם, בעיקר בגלל משחק הגנה לא טוב והיעדר כובש דומיננטי.
