1. אחרי המשחקים הראשונים בשלב הבתים במונדיאל, ארגנטינה היתה על סף הדחה. ההפסד המפתיע לערב הסעודית העמיד את החבורה של ליאונל סקלוני בפני סיטואציה לא נעימה, שהרי הם הביאו עימם מארגנטינה 900 ק"ג של בשר להכנת ארוחות אותנטיות לשחקנים ולצוות, ונראה היה שכל הטוב הזה יירד לטמיון ויאבד בתוך אוקיינוס של דמעות בתכלת ובלבן.
- רוצים לדעת איך מתכוננים בארגנטינה ובצרפת לגמר הגדול? היכנסו לערוץ המונדיאל המיוחד של "ישראל היום" בטלגרם.
נראה היה שהשחקן הטוב ביותר בעשורים האחרונים, ואולי הטוב אי־פעם, ליאו מסי, ירקוד ריקוד אחרון קצר, הדרן של כישלון שיטיל צל על הקריירה שלו ביחס לזו של דייגו מראדונה.
מראדונה הוא אלוהי הכדורגל של ארגנטינה. הוא כבר הביא כבוד לאומה הארגנטינאית וזכה בגביע הקדוש. הוא עשה זאת בעזרת "יד האלוהים" שלו עצמו עוד הרבה לפני שהומצא ה־VAR. לארגנטינאים זה לא שינה הרבה, ההפך הוא הנכון. יד האלוהים של מראדונה רק הגדילה את ההילה שלו בעיניהם. החיוך הממזרי של דייגו בכל פעם שהנושא עלה השכיח את הכל, כאילו לומר שלדייגו מותר.
מאז אותו הפסד של ארגנטינה לערב הסעודית במשחקה בבית ג' ועד לניצחון בחצי הגמר מול קרואטיה, הנבחרת הארגנטינאית עברה רכבת הרים רגשית. ההפסד נתן תחושה של התרסקות, כאילו אין דרך חזרה, ורק אחד ידע להרים את הראש, להסתכל לאוהדים ה"שרופים" בלבן שבעיניים ולבקש - תאמינו בנו.
באותם רגעים מסי היה שבור, אך הוא לא היה יכול להמשיך כמנהגו, לשמור על פרצוף מנותק ולא לומר מילה. לאורך כל הקריירה שלו מסי כמעט שלא אמר משהו אישי לתקשורת. הוא מיעט להראות רגשות ולא הנהיג את חבריו בדרך של דיבור, אלא רק מעצם היותו כל־יכול על המגרש מבחינה מקצועית. הפעם הוא לא היה יכול להישאר באזור הנוחות שלו, בפינה השקטה עם עצמו.
הריקוד האחרון של מסי, שתוכנן להיות ולס אלגנטי, הפך לטנגו סוער של רגשות. פתאום גילינו מסי אחר לגמרי, אנושי, שמתעצבן על המאמן ההולנדי לואי ואן חאל, שזורק מילה שלא במקום כלפי שחקן הולנדי תוך כדי ראיון טלוויזיוני, וממש לא פוליטיקלי קורקט.
מחד גיסא, מאבד שליטה וכועס, ומאידך גיסא שמח עד קצה העולם אחרי ניצחון, מחבק וצוהל כאחד האדם, באופן יוצא דופן מבחינתו. מסי כמו שלא נראה מעולם והכל מהלב עמוק פנימה, אל מול ילדיו ואשתו שביציע, בלי להצטדק ומכוון מטרה. פשוט מנהיג שלוקח את כולם תחת חסותו. לא עוד מסי החייזר, שיש לו יכולת מופלאה אבל נראה מנותק ובלתי נגיש. מסי בשר ודם, מסי של כולם, מסי של העם.
2. אפשר כבר לסכם ולומר שהמונדיאל הזה בקטאר, שהיה חריג מלכתחילה בשל הסיבה שהתקיים באמצע העונה, לא סיפק לנו מספיק משחקים איכותיים. לא בכדי אנו נזכור ממנו את ההפתעות של הטורניר, את יפן ובמיוחד את מרוקו, שהצליחו להדהים נבחרות איכותיות ונחשבות.
היו גם דרמות בפנדלים והדחות כואבות של גרמניה, ברזיל, בלגיה וספרד, שאף אחת מהן לא הצליחה למקסם את עצמה אלא ברגעים מסוימים ובמשחקים ספציפיים. משחק הגמר יכול לפצות אותנו ולתת מופע סיום איכותי. מול הנבחרת של מסי תשחק אלופת העולם הגאה צרפת של קיליאן אמבפה. התכונה שהכי בולטת אצל הכוכב הצעיר היא המהירות הסילונית שבה הוא ניחן. פשוט מטוס קרב שיוצא לגיחה, ומותיר מאחוריו יריבים שכושלים בזה אחר זה מלעצור אותו.
אין לדעת מתי הוא יצוץ ויפרוץ בין כולם אל השער, ונראה שגם הוא לא מתכונן אלא משחק עם אינסטינקטים כמו ילד במגרש השכונתי, עם ניצוץ בעיניים ושמחה בלב.
אי אפשר לבקש יותר מאשר משחק גמר עם קיליאן אמבפה מול ליאו מסי, ואפשר לקוות שהשיא של המונדיאל הזה עוד לפנינו.
יחס בווינר לניצחון של ארגנטינה שווה 2.65, לתיקו 2.90 ולניצחון של צרפת 2.70
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו