בין מתחם האימונים של נבחרת הולנד לזה של ארגנטינה מפרידים כיכר, כביש אחד ארוך ופנייה חדה ימינה. שתי הנבחרות שייפגשו ביום שישי הקרוב ברבע גמר המונדיאל מתאכסנות בקמפוס עצום הממדים של אוניברסיטת קטאר. ארגנטינה במגרש מספר 3, הולנד במגרש מספר 6. כל כך קרובות, אך יחד עם זאת כל כך רחוקות.
הלנד תפתיע את כל העולם ותנצח את ארגנטינה? כל העדכונים החמים בערוץ הטלגרם מונדיאל
בזמן שכל ביקור במחנה הארגנטינאי כלל מפגש עם אוהדים רועשים, תקשורת מקומית שמעבירה שעות מחוץ לשער הנעול בתקווה לדלות מידע, ותקשורת זרה שמעבירה שעות מחוץ לשער עם אותה תקווה, במחנה ההולנדי האווירה שונה. אוהדים אין, תקשורת יש, וכולה חדורת מטרה. היום (רביעי), לכבוד מסיבת העיתונאים הרשמית, ההולנדים הגיעו בשעה המיועדת ועזבו כשהעסק נגמר. הם באו לעבוד, וחשוב מכך: הם באו לתת לנבחרת את השקט שהיא צריכה כדי לעשות את העבודה שלה.
דור הופמן
ותודה לצוות המלון
עד כה, הנבחרת של לואי ואן חאל בהחלט עושה את זה. את שלב הבתים היא עברה בלי להרשים במיוחד, אך בשמינית הגמר מול ארה"ב סיפקה תצוגה הרבה יותר מבטיחה שהביאה איתה הרבה ביטחון. תמונות השמחה כשחזרה הנבחרת למלון הפכו ויראליות, ולפי וירג'יל ואן דייק יש להן משמעות גדולה. "הביחד שלנו מיוחד מאוד", אמר הקפטן, "כולם פה מודעים לתפקיד ולאחריות שלהם. מובן שקשה לאלה שלא תמיד משחקים, אבל אנחנו עדיין תומכים אחד בשני וזה המפתח להצלחה. אחרי שמינית הגמר היינו באופוריה ורצינו לחגוג עם צוות המלון, שגם לו יש חלק בהצלחה שלנו".
כמו שוואן דייק מרשים על הדשא, כך הוא גם מרשים מאחורי שולחן הראיונות. בחיוך כובש הוא ניער מעליו שאלות שניסו לגמד את היריבות שפגשה הולנד עד כה, שלח איחולי החלמה לאגדת הכדורגל הברזילאית פלה, החמיא לליאו מסי שאותו הגדיר אחד הטובים בהיסטוריה, הודה שהנבחרת מתאמנת על פנדלים מאז שהתכנסה ודיבר על היריבות בין ארגנטינה להולנד. כזכור, ההיסטוריה גדולה במפגשי ענק, ובהם גמר 1978, רבע גמר 1998 וחצי גמר 2014. "אני לא צריך אקסטרה מוטיבציה בגלל מה שהיה בהיסטוריה", הבהיר בלם ליברפול, "זה רבע גמר וזה מספיק מיוחד. אנחנו רוצים לעלות למגרש, להוכיח שאנחנו ראויים ולהמשיך להתקרב אל עבר החלום שלנו".
יחד בתקווה ובאמונה
קשה לגנוב פוקוס מוואן דייק, איש עם נוכחות אדירה, אבל אנדריס נופרט הצליח בדרכו הייחודית. השוער בן ה־28, שמתנשא לגובה של 2.03 מ', ושבגביע העולמי בקטאר ערך הופעת בכורה במדים הלאומיים, הוא הצגה של איש אחד. כיאה להולנדי מהצפון, הוא נטול מניירות, מלא תשוקה, ללא צנזורה, ניגש ישר לעניין. הוא לא מערבב ולא מתחמק. אומר את האמת שלו כפי שהיא. כשנופרט נשאל שאלה, הוא לא מדבר את התשובה, הוא צועק אותה. "אתה מרגיש לחץ?", "לא!!! כל משחק הוא אותו דבר! אני רוצה לזכות בגביע!!!". "אתה מוכן להתמודד מול פנדל של מסי?", "גם מסי מחטיא! וראינו את זה פה בטורניר!".
וכך זה נמשך: "איך זה מרגיש להגיע תוך שנתיים מליגה שנייה לרבע גמר מונדיאל?, "כל ילד קטן חולם על גביע העולם. אני במהלך הקריירה שמתי את החלום בצד אבל נלחמתי, ויש רק אדם אחד שיכול היה להביא אותי לפה וזה האיש הזה - ואן חאל!". המאמן, אגב, לא נכח במסיבת העיתונאים. הוא שכח שלשום את הטלפון הנייד בשירותים של אחד האצטדיונים וקיבל אותו חזרה רק אחרי שאחד העיתונאים העוינים מצא אותו. והאמת, המאמן הוותיק לא היה חסר. הולנד הזאת כל כך ביחד ומאוחדת, שוואן דייק ונופרט סיפקו את כל המידע, כל התקווה וכל האמונה, שביום שישי יהיה בסדר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו