ליונל מסי הוא מישהו שהעולם ממש רוצה להאמין לו. כשב־2013 צצו לראשונה חשדות להעלמת מסים של כוכב ברצלונה בין 1997 ל־2009, אנשים קיבלו באהבה את הגירסה שלפיה היה מדובר במעשים שמסי לא ידע עליהם ושהתבצעו על ידי אביו, חורחה. אחרי הכל הוא היה רק בן 22-20 בתקופת המעשים שבגללם הגיע העניין לחקירה. הפרשה לא ממש נסגרה גם לאחר שאביו שילם כופר של 5 מיליון יורו לרשויות בספרד. התביעה אמנם ניסתה בשלב מסוים לנקות את מסי מכל אשמה ולדרוש עונש מאסר כבד למדי של 18 חודשים לאב, אבל השופט התערב בשיקול דעתה של התביעה וקבע כי גם על מסי לעמוד לדין במשפט שיחל ב־31 במאי - יום לאחר גמר ליגת האלופות שבו אולי ישתתף, ובשבוע שבו ארגנטינה תפתח את משחקיה בקופה אמריקה סנטנריו בארה"ב, שם הוא מיועד להשתתף.
עכשיו זו בעיית המסים הקטנה יותר של מסי, שהיה מהבולטים שהוזכרו בפרשת העלמות המס בפנמה לצד ראשי מדינות, כמו נשיא ארגנטינה עצמו מאוריציו מאקרי, שורה של מקורבים לכ־70 ראשי מדינות, ובראשם חבריו של ולדימיר פוטין, אביו של ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, ובנו של מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי אנאן.
מסי מבין שהתירוץ שלפיו ׁהוא לא ידע מה אבא עושה עם הכסף, כבר לא שימושי הפעם, והוא הודיע שיתבע את העיתון "אל־קונפידנסיאל" שפירסם את הדברים. מהעיתון הודיעו שהם מודעים לתביעה המתקרבת וטוענים שיש בידיהם מסמכים בחתימתם של מסי ואביו, שבהם הם רוכשים חברת קש פנמית באמצעות חברה באורוגוואי. הם עשו זאת מייד לאחר שחויבו בתשלום אותו כופר בפרשה הקודמת.
היה משהו מעניין ואולי משמעותי בניסוח ההודעה לתקשורת בעניין התביעה. נאמר בה כי "משפחת מסי מבקשת להבהיר שליונל מסי לא עשה אף אחד מהצעדים שבהם הוא מואשם, ושההאשמות שלפיהן יש רשת להעלמת מס ולהלבנת כספים הן שקריות". במקרה או לא, המשפחה שוב מגוננת על מסי עצמו ולא על האב, אבל הפעם הפרשה לא תישאר מתחת לרדאר.
עד עכשיו מסי נהנה באיזשהו מקום מהעובדה שפרשת מסים היא בכל זאת די משעממת בהקשר של כוכב ספורטיבי. הציבור לא רואה בספורטאים איזה מודל להתנהלות תקינה, הכסף שלהם פרטי ובהקשר של ראשי מדינות וחברות בינלאומיות גם לא כסף גדול כל כך. גם אם מסי הוא אחד הספורטאים המפורסמים בהיסטוריה המודרנית, העלמת מס היא לא חלילה משפט רצח או אונס, כמו נניח אלו של או.ג'יי סימפסון, מייק טייסון או קובי בראיינט. למעשה, הציבור מתעניין הרבה יותר בשערוריות מין של ספורטאים, שאין בהן שמץ של פליליות - מטייגר וודס, דרך ראיין גיגס או ג'ון טרי. אלא שפרשת המסמכים הפנמיים ומבצע תקשורתי משותף של עשרות עיתונים בעולם הם סיפור אחר, ולצערו מסי יככב כנראה בסיפור התקשורתי הדומיננטי של החודשים הבאים.
אם להישאר בהקשר של הכדורגל, זה כמובן עצוב שהכוכב הגדול ביותר קשור בסיפור שכזה, אבל מה שעשוי להיות גרוע הרבה יותר הוא אם ציבור אוהדי הכדורגל יוריד את העיניים מהסיפור החשוב האמיתי. בין השמות המוזכרים בפרשה נמצאים כמה מהאנשים החזקים בכדורגל העולמי - נשיא אופ"א מישל פלטיני, שניים מחברי ועדת האתיקה של פיפ"א, אוגניו פיגוארדו מאורוגוואי שהיה בעבר נשיא ההתאחדות הדרום־אמריקנית, וחואן פדרו דמיאני גם הוא מאורוגוואי. איתם ניתן למצוא גם את ג'רום ואלקה, מזכיר פיפ"א במשך שמונה שנים. לכל אלו דווקא מתאים לראות את הכדורגלן הנערץ לוקח את תשומת הלב הציבורית.
פלאטיני. ישמח שמישהו אחר יתפוס את אור הזרקורים בפרשייה החדשה // צילום: AFP
היכל התהילה של הכדורסל פירסם את שמות הנבחרים להיכל, ודי סמלי בעיניי שאלן אייברסון ושאקיל אוניל ייכנסו יחדיו, כי אוניל ואייברסון יהיו קו פרשת המים של האן.בי.אי לאחר פרישת מייקל ג'ורדן והם גם שני שחקנים שהליגה בעצם חוקקה נגדם מסיבות שונות. הם שיחקו ביניהם גמר אחד - לאייברסון במדי פילדלפיה לא היה סיכוי אמיתי מול אוניל האימתני, מגובה בסוללת הכוכבים של הלייקרס, והקבוצה מלוס אנג'לס ניצחה 1:4. אוניל יפרוש עם ארבע אליפויות, אבל אייברסון יפרוש כשחקן לא פחות בלתי נשכח למי שראה אותו בשיאו.
אוניל היה הפרצוף שהליגה אהבה. חוש הומור נפלא וערכים של המעמד הבינוני, בן (מאומץ) של קצין צבא, שוטר בהתנדבות וחביב עולם הפרסום. את אייברסון, שישב בכלא בעקבות קטטה כבר בתיכון, הליגה לא אהבה מהרגע הראשון. הוא יגרום לדיוויד שטרן להעביר את חוקי "קוד הלבוש", שהיו שם מכובס למלחמה בתרבות השחורה בלבוש, במוסיקה ובאספקטים אחרים.
אבל הליגה גם הבינה שאייברסון ולא אוניל מייצג את הכדורסל שהיא צריכה. השינוי בחוקי ההגנה לפני עונת 2001/02 היה למטרה אחת בלבד - לעצור את שאקיל אוניל מלהשתלט לחלוטין על הליגה ולתת לדור של שחקנים שמזכיר יותר או פחות את אייברסון את הסיכוי האמיתי.
אייברסון ואוניל צופים יחד באולסטאר 2005 // צילום: רויטרס
כששאקיל אוניל נבחר בפעם היחידה כ־MVP בשנת 2000, איש לא היה יכול לדמיין שהוא יהיה הסנטר הטבעי האחרון נכון לעכשיו להיות כדורסלן העונה. גארנט וטים דנקן עוד נבחרו עד 2004, אבל הם ה־MVP האחרונים לקבל את הכדור עם הגב אל הסל. כשאייברסון נבחר כ־MVP ב־2001, הוא היה הגארד הנמוך הראשון לזכות בתואר מאז בוב קוזי בפרה היסטוריה של 1957. 15 שנים אחר כך, סטפן קרי הולך להגן על התואר, שבו זכו בינתיים גם סטיב נאש (פעמיים) ודריק רוז. ואם קרי הוא באנקר לבחירה העונה, מאוד אופתע לא לראות במקום השני את אייברסון המודרני, הלוא הוא ראסל ווסטברוק.
אוניל ניצח במגרש האליפויות. אייברסון בקרב על דמותו של המשחק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
