הכדורגל הוא אמנם הסיבה שכולנו התכנסנו כאן בקטאר, אבל גביע העולם, שנחשב למגה אירוע, הוא הרבה מעבר למשחק הפופולרי מכולם. במשחקי השבת חזינו בתופעה הזו במלוא העוצמה, ביציעים, אבל בעיקר על כר הדשא.
זה התחיל עם רוברט לבנדובסקי. חלוץ נבחרת פולין כבש לראשונה בקריירה במונדיאל. זה לא היה שער ניצחון בגמר, אלא רק שער שני במשחק שהבטיח ניצחון על ערב הסעודית, אבל זה הספיק לו כדי לחגוג עם דמעות של אושר, אף שמאחוריו עשר אליפויות בגרמניה, 18 זכיות בתואר מלך השערים במפעלים שונים ו־603 שערים בקריירה (76 מהם במדי הנבחרת).
אחריו הגיע ליונל מסי, בעל פני פוקר תמידיות, שכבר הבקיע קרוב ל־800 שערים בקריירה. גם הוא חגג בטירוף את השער שלו, ואפילו יותר מזה - הוא חיבק עם דמעות בעיניים את אנסו פרננדס, אחרי השער של האחרון שהבטיח את הניצחון הארגנטיני על מקסיקו.
לצד זה, המונדיאל הוא לא רק אוסף של רגעי אושר. יש גם צד שני, אף כשהנבחרת שלך מנצחת. אחד הרגעים הללו היה במשחק של ברזיל מול סרביה, כשהכוכב הגדול ניימאר נפצע בקרסול וירד עם דמעות לחדר ההלבשה. אמנם מאמנו צ'יצ'ה הרגיע ואמר שניימאר יחזור לשחק בשמינית הגמר, אבל עדיין הרגע האנושי הזה, של שחקן על, עם תדמית של אחד שהכדורגל לא תמיד בראש מעייניו (מסיבות יום ההולדת שלו בתחילת חודש פברואר שגורמות לו להיעדר ממשחקים, הגלגולים ודרמטיות היתר במונדיאל ברוסיה ועוד), הראה כמה ההצלחה בנבחרת חשובה לו.
הוא הבליט עד כמה האשרור של החזרת הגביע החשוב מכולם לריו חשובה למורשת שלו, ושוב, כמה כדורגל הנבחרות מוציא משחקן את הילד שבו, זה שרק רוצה לשחק כדורגל, זה שגדל על מורשת פלה, רומאריו ורונאלדו. הילד שרק רוצה לשמוח ולשמח את כל מי שאוהב אותו.
להשאיר את העצב מאחור
אז ברזיל תיאלץ להסתדר בלי ניימאר (וגם ללא דנילו, אבל זה פחות משמעותי מקצועית) לפחות בשני המשחקים הקרובים מול שווייץ וקמרון, אבל לא נראה שלאוהדי ברזיל יש סיבות לדאגה. למרות הנוכחות המאגית של ניימאר, יש לו מחליפים טובים שייכנסו לנעליו (רודריגו, גבריאל מרטינלי, גבריאל ז'סוס).
הסלסאו היא קודם כל נבחרת חזקה, בצלמו ובדמותו של מאמנה והשחקן החשוב ביותר שלה, קרלוס הנריקה קאסמירו, או פשוט בשם הבמה שלו - קאסמירו. הסיפור שלו מדהים. ילד מבית לא פשוט, שהצליח לכבוש את העולם בזכות אופי, נחישות ומקסום הכישרון.
הוא סיפר בעבר שבילדותו הוא הלך לישון רעב ועצוב, ושבמשך שבועות ואפילו חודשים, אחרי האימונים בקבוצות הנוער של סאו פאולו (הוא גדל בצילו של לוקאס מורה, שנחשב לכוכב הגדול של המחלקה), הוא היה נשאר לישון ברחוב ליד מתחם האימונים, כי לא היה לו מספיק כסף לחזור הביתה באוטובוס. לצד זה, הוא הבהיר שתמיד היתה לו תקווה בלב שיבוא יום והכל ישתנה.
ואכן, הכל השתנה. קאסמירו היה העוגן של קישור הפלא של ריאל מדריד בחמש הזכיות האחרונות שלה בליגת האלופות, וגם בנבחרת הפך לשחקן ללא תחליף. רבים טוענים (ואני ביניהם), שאם היה משחק מול בלגיה ברבע הגמר ברוסיה (ריצה עונש הרחקה בגין כרטיסים צהובים), ברזיל לא היתה מודחת ופוגשת את צרפת בחצי הגמר. גם במשחק מול סרביה, עם כל הכבוד לרישארליסון וויניסיוס, השחקן מספר אחת היה קאסמירו. הראשון שהשתחרר מהלחץ, שלט ללא מצרים באמצע, תמך בהתקפה, ואלמלא המשקוף - גם היה רושם שער ראשון בגביע העולם.
ברזיל רוצה להמשיך את המומנטום מהמחצית השנייה מול סרביה, ולהבטיח את ראשות הבית כבר הערב מול שווייץ היעילה, שחולמת להוסיף עוד הפתעה למונדיאל הזה. אבל - ועם כל הכבוד לכוכבי ההתקפה הברזילאית - כל עוד זה תלוי בילד שישן אחרי אימונים ברחוב, הסלסאו יאספו עוד ניצחון. לסיכום: ברזיל תלך לאן שקאסמירו וצ'יצ'ה יקחו אותה, והם בהחלט יכולים לקחת אותה עד להנפת הגביע הקדוש.
יחס בווינר לניצחון ברזיל 1.40, לתיקו 3.90 ולניצחון שוויץ 5.80
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו