דורכים במקום: ניתוח מצבן של הנבחרות האפריקניות במונדיאל קטאר

במשחק האחרון בשלב הבתים של מונדיאל 2018 קיבל אמבאיי ניאנג, חלוצה של סנגל, כרטיס צהוב. הדקה היתה 51, העבירה מיותרת, אבל הצהוב הזה היה משמעותי במיוחד.

היות שסנגל סיימה את שלב הבתים עם אותו מספר נקודות ואותו הפרש שערים כמו יפן, הקטגוריה הבאה שקבעה מי מצטרפת לקולומביה בשמינית הגמר היתה כמות הכרטיסים הצהובים. והכרטיס הזה של ניאנג, השני שלו בטורניר, קבע שיפן המשיכה ל- 16 האחרונות, ואילו סנגל חזרה הביתה בגלל עבירה אחת יותר מדי.

הכרטיס הצהוב של ניאנג היה אקורד הסיום הצורם של נבחרתו, ושל כל היבשת השחורה ברוסיה 2018. כמו מצרים, מרוקו, ניגריה ותוניסיה, גם סנגל סיימה את הטורניר בשלב הבתים. לראשונה מאז 1982 לא העפילה אף נבחרת אפריקנית לשלב הבא.

לפי ההערכות המוקדמות של רבים וטובים, לא כך היה אמור הכדורגל האפריקני לסיים מונדיאל בשנת .2018 בזכות הופעות מכובדות כמו אלה של תוניסיה במונדיאל 1978, שבו ניצחה את מקסיקו וסיימה בתיקו עם גרמניה; מרוקו שב-1986 הקדימה את אנגליה, פולין ופורטוגל בבית המוקדם; ובעיקר של קמרון, שב-1990 פתחה את הטורניר עם ניצחון על אלופת העולם ארגנטינה ונעצרה רק ברבע הגמר עם הפסד בהארכה לאנגליה, אנשי כדורגל רבים חזו הצלחה גדולה ומשמעותית של נבחרת אפריקנית בעתיד הקרוב יותר והקרוב פחות.

פלה, האגדה הברזילאית, קבע בזמנו שעד שנת 2000 תוכתר נבחרת אפריקנית לאלופת העולם. ב"בליצ'ר ריפורט", אתר ספורט אמריקני, פורסמה ב 2013 כתבה שמסבירה מדוע עד 2022 הנבחרות האפריקניות יהיו בטופ של הכדורגל. ובכן, כפי שאנחנו רואים, הנבואות לא התגשמו. לא זאת בלבד שהנבחרות מהיבשת השחורה לא השתלטו על הכדורגל, אפשר לומר שהן אפילו דעכו. להוציא את סנגל 2002 וגאנה 2010, אף נבחרת אפריקנית במילניום הזה לא עברה את שמינית הגמר בגביע העולמי. במשחקים שנערכו ברוסיה, כאמור, כל החמש הודחו בשלב הבתים, ואילו בברזיל 2014 רק ניגריה ואלג'יריה המשיכו ל-16 האחרונות ונעצרו שם.

אפשר להבין מדוע פלה ואחרים חזו הצלחה אפריקנית גדולה בגביע העולמי. מבחינה אינדיבידואלית, היבשת האפריקנית עמוסה בכי שרון, ולראיה שחקנים כמו ג'ורג' וואה, סמואל אטו, דידייה דרוגבה, מוחמד סלאח, סאדיו מאנה, ריאד מאחרז, קאנו, רוז'ה מילה ועוד רבים אחרים - כולם מצמרת הכדורגל העולמי. היום ניתן למצוא בכל קבוצה ובכל ליגה באירופה נציגים של הכדורגל האפריקני, תוצאה של סקאוטים שפרוסים ברחבי היבשת ואוספים את היהלומים החבויים.

הכישרון הגולמי של הכדורגל האפריקני ידוע לכל, והוא בא לידי ביטוי בנבחרות הצעירות, שם העסק עדיין אינו מלוטש לגמרי. באליפות העולם עד גיל ,20 המכונה "מונדיאליטו", יש כבר אלופה אפריקנית גאנה (2009) ושתי סגנויות של ניגריה (1989 ו-2005), גם מאלי, מצרים, מרוקו וסנגל ביקרו בחצי הגמר. מהרבה מאוד בחינות נדמה שלכדורגל האפריקני יש את כל הכלים להצליח בגדול ולהגשים את התחזיות של המומחים, אולם מהרבה בחינות אחרות הכדורגל האפריקני לוקה בחסר ולכן נשאר בידיים ריקות.

"קודם כל שיעברו את שלב הבתים"

זה לא סוד שהבעיה העיקרית של אפריקה היא העניין הכלכלי. לפי אחד המחקרים האחרונים של אוכלוסיית העולם, ולפי ההכנסה הלאומית הגולמית לנפש, 9 מ-10 המדינות העניות בעולם נמצאות ביבשת השחורה. וללא כסף קשה להתקדם, קשה לפתח, קשה לממש את הפוטנציאל. במקום זה יש שחיתות וחוסר מקצוענות.

"אצלנו הפוליטיקה מעורבת יותר מדי במה שקורה בכדורגל", הודה בראיון ל"אל ג'זירה" כדורגלן נבחרת קונגו לשעבר גבריאל זקואני, "לא תמיד מטפלים בדברים האלה לפני גביע עולמי, ואז משלמים על כך תוך כדי הטורניר". עניין נוסף הוא זליגת הכישרונות.

ההגירה מאפריקה לאירופה לקחה איתה הרבה מאוד שחקנים צעירים, חיזקה נבחרות אחרות והחלישה משמעותית את מדינות המקור. אלה שנותרו באפריקה סובלים ממתקנים וממשאבים נחותים, מפקידים טפילים שלוקחים לעצמם את הכסף, ומהתנהלות לא תקינה. לא במקרה נבחרות כמו ניגריה, קמרון וגאנה לא הצליחו להמיר את הפוטנציאל להצלחה ממשית.

ויש גם את העניין הספורטיבי: אפריקה, על 54 המדינות שלה, מקבלת 5 כרטיסים בלבד לגביע העולמי. וגם זה רק מהמונדיאל של 1998. אירופה, עם 55 מדינות, מקבלת 13 כרטיסים, בעוד דרום אמריקה, שאצלה יש רק 10 נבחרות, זוכה ל 4.5 כרטיסים (אחת הולכת לפלייאוף). הסידור הזה הופך את המוקדמות האפריקניות לקשות במיוחד, ולכאלה שמקשות על ההמשכיות וההתפתחות.

מצרים, ניגריה, אלג'יריה וחוף השנהב - כולן אלופות היבשת במילניום הזה - לא תהיינה בקטאר. "זה לא הוגן", קיטר מאמן נבחרת דרום אפריקה הוגו ברוס, "לנבחרת אירופית טובה קל להגיע למונדיאל הרבה יותר מאשר לנבחרת אפריקנית טובה".

והנה, לקטאר יגיעו חמש נבחרות אפריקניות - תוניסיה, מרוקו, סנגל, קמרון וגאנה - כולן נחושות לשים את עצמן ואת היבשת על המפה. גם הפעם לא חסרים שחקנים מצוינים - קאלידו קוליבאלי בסנגל, מוחמד קודוס ואינייקי וויליאמס בגאנה, חאכים זייך במרוקו, אנדרה פרנק זמבו אנגיסה בקמרון, ועוד - וגם הפעם לא חסרות ציפיות.

"הנבחרות האפריקניות התכוננו טוב, והן מגי עות מוכנות", אמר שחקן נבחרת ניגריה לשעבר עמנואל אמניקה, "אבל קודם כל שיעברו את שלב הבתים ואז יחשבו על חצי הגמר. חשוב להתקדם צעד צעד".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

לדעת זקואני, "כל האפריקניות מסוגלות לתת פייט רציני, אבל סנגל תהיה ההפתעה הגדולה ותגיע עד לחצי הגמר". אם זה אכן יקרה, ואחת הנבחרות האפריקניות תשבור את תקרת הזכוכית ותעבור את רבע הגמר, יהיה אפשר לומר כנראה שני דברים סותרים: זה היה צפוי, וזה קרה כנגד כל הסיכויים.