הנה משפט פופולרי: מגיע לג'יאנלואיג'י בופון לזכות בליגת האלופות. נכון, מגיע גם לזלאטן איברהימוביץ', והגיע ללותר מתיאוס, לרונאלדו הברזילאי, לפאביו קנבארו, לפרנצ'סקו טוטי ולגדולים אחרים שמעולם לא הניפו את הגביע, אבל לבופון ממש ממש מגיע. ואת זה אומרים לא רק אוהדי יובנטוס, אלא גם אנשים ניטרליים (בערך) כמו צ'אבי, דייגו פורלאן, אנטואן גריזמן וקיליאן אמבאפה.
כולם הביעו רצון גלוי לראות את שוער יובה חוגג במוצאי שבת. ולמרות שבופון כבר היה שם, הרי זאת העונה ה־13 שבה הוא מעפיל עם יובנטוס לשלב הבתים של ליגת האלופות, כולל שני הפסדים בגמר (2003, 2015), הקרדיט שלו בלתי מוגבל. לא כמו אצל ארסנל, למשל, ש־20 שנים רצוף מנסה ללא הצלחה, אבל לא קיים אדם בר־דעת (ושאינו תותחן) שיבקש לראות זכייה של ארסן ונגר. ואפילו כלל הברזל - אין מגיע בכדורגל - לא נוגע לג'יג'י. יש תחושה כללית, שבוודאי מעצבנת את אוהדי ריאל מדריד, שמתנהל קמפיין כלל עולמי המשווע לזכייה של השוער בן ה־39. ונשאלת השאלה למה?
בגלל היכולת. סטטיסטית, שוערה של יובנטוס היה הטוב ביותר העונה בליגת האלופות. בשמונה מתוך 12 משחקיו שמר על שער נקי, את ברצלונה עצר על אפס ב־180 דקות, וממכונת השערים מונאקו ספג רק כשהעסק היה גמור. מובן שמלפניו הגנה טובה, אך יש לו חלק מרכזי בהפיכתה לכזאת.
קייליני. לא זוכר איך זה לשחק ללא בופון // צילום: איי.אף.פי
"אני כבר לא זוכר איך זה לשחק כשהוא לא מאחוריי", הסביר ג'ורג'יו קייליני. בזכות הבלמים, ג'יג'י לא נדרש להרבה פעולות במהלך המשחקים, אבל כשנדרש הפגין יכולות מיקום, אינסטינקטים חדים ועבודת רגליים מעולה. כל זה, כאמור, בגיל 39. 16 שוערים רשמו העונה יותר הדיפות ממנו, אך ה־21 שסיפק עזרו לפלס את דרכה של הגברת הזקנה לגמר. הטענה הרווחת היא שיכולת כזאת ראויה להערכה, בין שזה גביע האלופות ובין שכדור הזהב - או שניהם יחדיו.
בגלל הדרך. את משחק הבכורה הוא ערך בגיל 17. זה היה במדי פארמה, מול מילאן הגדולה של פאביו קאפלו, והסתיים עם 0:0, שכלל הדיפות גדולות מול רוברטו באג'יו וג'ורג' וואה. כבר אז הוגדר כעילוי. 22 שנים עברו מאז ובופון ממשיך לספק הצגות מול השחקנים הגדולים בעולם. הוא אמנם נצר למשפחה ספורטיבית - אמא זורקת דיסקוס ואבא מרים משקולות - אבל עבודה קשה ויכולת הסתגלות עוזרות לו לשמור על גופו ועל כושרו.
"היה לי מזל עם פציעות", נהג תמיד לומר במשפט שמשקף את צניעותו. בופון הוא קודם כל סמל להתמדה, לרצינות, למחויבות ולכוח מנטלי. "שאלתי את עצמי לא פעם, מה מניע אותי עדיין", גילה לאחרונה, "והתשובה היא ליגת האלופות. נראה שאם כבר הייתי זוכה בזה, היום הייתי מותש".
בגלל האופי. היום הכל נראה תקין, אבל הקריירה של השוער היתה מלאת תהפוכות. לפני יותר מעשור הודה בופון שבתחילת דרכו נאלץ להתמודד עם דיכאון. הוא היה בן 26 וההבנה שהנעורים חלפו עשתה את שלה. "היה לי חשוב להתמודד עם זה ללא תרופות, רציתי להיות אדון לגורל שלי", סיפר בספרו. לאחר שעבר את המכשול הזה הגיעה פרשת הקלצ'יופולי ב־2006. השוער הואשם במכירת משחקים, אך זוכה כשנה לאחר מכן.
סטטיסטית, השוער הטוב ביותר בליגת האלופות // צילום: איי.אף.פי
הבחירה להישאר בטורינו על אף ירידת הליגה לא היתה טריוויאלית, והיא חיזקה את מעמדו במועדון ומחוצה לו. כשמוסיפים לאלו את ההתלהבות המידבקת, את שירת ההמנון הנלהבת ואת הנאמנות לסמל, מקבלים ספורטאי שמשדר אמינות, כזה שקל מאוד להזדהות איתו ולרצות בהצלחתו.
בגלל בופון. אז הוא שוער מעולה, מקצוען אמיתי ובחור חזק. והוא גם כריזמטי, מנהיג, מודל לחיקוי ובעל מודעות חברתית גבוהה. לפני שנתיים השקיע 20 מיליון יורו במפעל טקסטיל כדי להציל את מקום העבודה של אלף בני אדם. והוא נחמד, וכן, ומשקיען, ואפילו מעשן לפעמים, ויש לו חוש הומור נפלא. "מה תייעץ לשוער צעיר?" נשאל פעם, "להחליף תפקיד", ענה. יש לו כמעט את כל הגביעים שעומדים על המדף, אך אין לו ליגת האלופות. ומגיע לו. בגלל הכל, מגיע לו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
