כשאיטליה ניצחה את ספרד ביורו לפני שנה, רבים קברו באופן סופי את העידן המפואר בהיסטוריה של ה"לה רוחה", אך מה שנסגר אז היה רק דף מוזהב של ויסנטה דל בוסקה. בשבת, בסנטיאגו ברנבאו מפוצץ כאילו מדובר בקלאסיקו, נפתח דף חדש שמעצב ג'ולן לופטגי וכותבים באמנות אנשים שלא היו בתקופה הקודמת, דוגמת איסקו ואסנסיו. עבור ספרד, אין פואטי יותר ממשחק מול איטליה כדי להכריז רשמית שהיא חוזרת להיות נבחרת מפחידה.
החדשות הטובות בניצחון 0:3, מלבד הדחיפה המשמעותית בדרך למונדיאל, הן שלא היה צריך משחק קולקטיבי מושלם. הספיקו דקות רבות של קסם בזכות ה"אינייסטה החדש" - איסקו. צמד, ריקוד אינסופי עם הכדור, "טונל" לווראטי ומסירות מדויקות - האנדלוסי החזיר אהבה לאצטדיון שמחשיב אותו לאליל, ובעיקר ללופטגי, שהאמין בו גם כשבריאל הוא השתעמם בספסל.
"כשיש לך יום עם השראה אתה מנסה יותר דברים. היינו טובים יותר מההתחלה ועד הסוף במשחק מאוד מיוחד עבורי, גם בגלל היריבה וגם בגלל האצטדיון", אמר איסקו, שלא שכח את המנטור: "אני אסיר תודה למאמן שתמיד היה איתי".
הברית בין השניים התחזקה דווקא בישראל, כשספרד זכתה עם הרבה קלאסה ביורו עד גיל 21. כפי שהיה אז, וכצפוי - גם אלברו מוראטה בולט בבוגרים.
התקשורת בספרד, ובעיקר במדריד (לקטלאנית יש מספיק על הראש עם הנהלת ברצלונה), הקדישה מחמאות לנבחרת, לאיסקו, לדה חאה שהופיע כשנדרש לכך, ולא שכחה לציין שפיקה, אחד הסמלים של ברצלונה וקטלוניה, זכה למחיאות כפיים בבית המקדש של מדריד. נכון שהאוהדים קראו בשמו כדי להשתיק את שריקות הבוז שקיבל מחלקם, אך מי היה מאמין שיצפה אחרי המשחק כשהוא משחק בדשא עם בנו של ראמוס?
הברנבאו שכח את החולצות של המועדונים ומחא כפיים לאנדרס אינייסטה (ועברו המפואר בנבחרת) ולדויד וייה (וחזרתו המדהימה). החלוץ, ששיחק שלוש דקות כדי להשלים את משחקו ה־98 עם ה"לה רוחה", נפצע וכנראה ייעדר מול ליכטנשטיין.
ספרד שיחקה ללא מספר תשע, בעיקר כי יש לה את הקישור הכי עמוק וכישרוני בעולם, עם שמות כמו בוסקטס, אינייסטה, קוקה, סאול, איסקו, טיאגו, פברגאס ועוד.
התקשורת האיטלקית הודתה בעליונות הספרדית ולראשונה העניקה ציון נכשל לשוער האגדי ג'יאנלואיג'י בופון. "ספרד היתה טובה יותר טכנית וגופנית", הצהיר המאמן האיטלקי ונטורה, שלא חסך מחמאות מאיסקו: "הוא היה מדהים. הוא שחקן גדול, כפי שהוכיח במהלך מול וראטי".
