באוקטובר האחרון יפן רעשה וגעשה. הנבחרת הלאומית בכדורגל, שמאז ההעפלה לגביע העולמי בפעם הראשונה ב־1998 נחשבת לחברה קבועה במונדיאלים והופיעה בכל אחד מששת הטורנירים האחרונים, היתה בבור מקצועי אדיר. הפסד ביתי סנסציוני לעומאן, ואחד נוסף מול ערב הסעודית, השאירו את היפנים עם שלוש נקודות אחרי שלושה מחזורים - הפתיחה הגרועה ביותר של הסמוראים בפורמט המוקדמות הנוכחי.
הלחץ היה אדיר, העיתונים לא הפסיקו לבקר, וגם שמועות על מערכת יחסים רעועה בין המאמן האג'ימה מוריאסו לשחקניו ריחפו באוויר. חמישה חודשים לאחר מכן, בסוף חודש מארס, היפנים גברו על אוסטרליה, השלימו התאוששות נהדרת והצליחו להעפיל למונדיאל בקטאר שייערך בנובמבר הקרוב.
ההעפלה של היפנים לגביע העולם הרגיעה מאוד בסופו של דבר את קברניטי ההתאחדות היפנית, שבונה על הצלחה בנסיכות כשהיא מציגה את הסגל החזק ביותר בהיסטוריה שלה. לאחר שנעצרו בשמינית גמר מונדיאל 2018 על ידי בלגיה, כעת היפנים רוצים לעשות צעד אחד נוסף קדימה על אף שהוגרלו לבית עם ספרד, גרמניה וקוסטה ריקה. לאחר ארבע זכיות באליפות אסיה מאז 1992, היפנים רוצים להוכיח עצמם גם בזירה החשובה והיוקרתית מכל ומאמינים שיוכלו להיות הסינדרלה של הטורניר הכי נוצץ בעולם הכדורגל.
בזמן שבישראל מבכים את חוסר ההצלחה בזירה הבינלאומית וסופרים בכל שנה את המרחק מההעפלה האחרונה לגביע העולם במקסיקו 1970, היפנים - בעזרת השקעת כספים באצטדיונים חדישים, באקדמיות ובחיזוק הליגה המקומית - עושים כל הזמן צעדים קדימה כדי להשתפר. הקמת הג'יי־ליג המקצוענית ב־1993 ואירוח המונדיאל יחד עם דרום קוריאה ב־2002 הביאו לשינוי גישה כאשר בשנים האחרונות מספר השחקנים היפנים שיוצאים לליגות הבכירות באירופה הפך את הנבחרת לחזקה יותר.
שחקנים מהירים, טכניים וחכמים תמיד היו ליפן, אבל עתה הציפיות מהנבחרת מועצמות עוד יותר עם שיפור הצדדים הטקטיים והפיזיים והעובדה שרבים מחבריה משחקים בעצימות גבוהה הרבה יותר מאשר בליגה המקומית ובקבוצות שבהן השחקנים גדלו במולדתם. היפנים, שלעיתים נראים גם במהלך משחקים אדישים מנטלית או נאיביים, משתמשים בידע האירופי כדי להנחיל לשחקני הנבחרת דרך אחרת שלא הכירו לאורך השנים. ההתאוששות האדירה בשלב המוקדמות היא ההוכחה הטובה ביותר לכך.
נוסף על כך, בשנים האחרונות החלה מיושמת ביפן "תוכנית 100 השנים" שמטרתה להפוך את ענף הכדורגל במדינה ללא פחות מוצלח מהג'ודו, שנחשב למקודש. חברות ענק התרגשו מהתוכנית, ראו כיצד שחקן כמו אנדרס אינייסטה מגיע לשחק בליגה אחרי קריירה אדירה בברצלונה ובנבחרת ספרד - והרייטינג צמח פלאים. לליגה היפנית יש כ־20 נותנות חסות, ובהן חברות ענק כמו קאנון, אדידס ו־EA Sports. מעבר לכך, חלק מהקבוצות בליגה הבכירה מוחזקות בידי חברות ענק כמו ניסאן ומיצובישי. על פי תוכנית 100 השנים, חברות שונות הקימו קבוצות כדורגל חצי־מקצועניות כדי לספק לעובדים עיסוק וליצור גיבוש. כשהליגה הוקמה הצליחו מייסדיה לשכנע את חברות הענק להצטרף, ולמעשה להשקיע הרבה יותר כסף מכפי שהשקיעו עד אז.
כבר לא גימיק
בעבר הגעה של שחקן אסייתי לקבוצות אירופיות נתפסה כגימיק שמטרתו לפתוח את השוק במזרח הרחוק לאותן קבוצות ולהגדיל את הכנסתן, בעיקר באמצעות מסחור. לעומת זאת, כיום השחקנים היפנים שמשחקים באירופה הם בעלי משקל גדול מאוד במערך של קבוצתם. זה הבסיס לתקווה הגדולה של היפנים מנבחרתם, יותר מאי פעם.
הדוגמה הטובה ביותר לכך היא דאיצ'י קמאדה, שזכה בחודש מאי בתואר היסטורי עם איינטרכט פרנקפורט כשהניף את גביע הליגה האירופית. קמאדה היה הכובש המצטיין של פרנקפורט במפעל האירופי עם חמישה שערים, ובסך הכל הוא כבש 10 שערים ובישל ארבע פעמים ב־46 משחקים בכל המסגרות.
עוד שחקן שעשה התקדמות אדירה העונה הוא מגן ארסנל טאקהירו טומיאסו, שהגיע בחלון ההעברות מבולוניה והפך להפתעה ענקית. טומיאסו היה נהדר כבר מהמשחק הראשון שלו מול נוריץ' סיטי, ייצב את עמדת המגן הימני ותרם רבות לשיפור של ארסנל בהגנה. היכולת שלו לשחק בשתי הרגליים היא מכרעת, והסבלנות וקבלת ההחלטות שלו בהגנה הביאו לשקט שנראה רק לעיתים רחוקות בקו האחורי של התותחנים. פציעות עצרו אותו במחצית השנייה של השנה, אבל אם הוא יתאושש בקיץ וימשיך מהמקום שבו הפסיק - יהיה לו תפקיד משמעותי מאוד בעונה הבאה.
נוסף עליהם אפשר למצוא לא מעט שחקנים יפנים בליגות הבכירות באירופה, כשלא מעט שמות משחקני הנבחרת משחקים בגרמניה: וואטרו אנדו והירוקי איטו בשטוטגרט, גנקי האראגוצ'י הוא חלק מהסגל של הפתעת העונה בבונדסליגה - אוניון ברלין, וטנאקה המשחק בדיסלדורף. מאיה יושידו, הקפטן הוותיק, משחק בסמפדוריה האיטלקית; לריטסו דואן שיחק עם ערן זהבי בשנתיים האחרונות בפ.ס.וו איינדהובן; לטקיפוסה קובו נקנה על ידי ריאל כבר לפני כמה שנים ונחשב לאהוב הקהל היפני כשהוא בסך הכל בן 21; וכמובן החבורה שמשתפת פעולה עם ליאל עבדה בסלטיק - דייזן מאדה, קיוגו פורואשי וריו הטאטה.
הכוכב הגדול ביותר של הנבחרת היפנית הוא טאקומי מינאמינו. הקיצוני הגיע לליברפול בחורף 2020, אבל לצערו האיכות ההתקפית של המייטי רדס לא סיפקה לו יותר מדי הזדמנויות. ועדיין - יורגן קלופ שיתף אותו השנה ב־24 משחקים, שברובם נכנס כמחליף ועדיין סיים עם 10 שערים בכל המסגרות. כעת, לאחר שעבר לקבוצת הצמרת הצרפתית מונאקו, שבה הוא מהווה פקטור משמעותי, הוא יקווה להגיע בכושר טוב לקטאר.
אליה וקוץ בה
אז למה, למרות ההצלחה לאורך שנים, ודווקא עכשיו כשהנבחרת היפנית העמידה את הקבוצה החזקה ביותר בתולדותיה, הקהל היפני מתרחק ממנה? יש לכך לא מעט סיבות, ובהן הביקורות על ההתעקשות לקיים את המשחקים האולימפיים בטוקיו בקיץ שעבר אף שהמדינה היתה במצב לא מזהיר בעקבות הקורונה, ותחושת המיאוס מהאנשים שמנהלים את הספורט המקומי. אבל הסיבה העיקרית היא העובדה שלאחרונה הוחלט כי משחקי הכדורגל יהיו זמינים לצפייה רק באמצעות שירות בתשלום דרך הרשת המקוונת DAZN. זהו שינוי משמעותי שמעורר חשש כי צפייה בספורט תהיה נחלתם של העשירים בלבד.
בניגוד למשחקי המוקדמות הקודמים, המשחקים היחידים ששודרו בשידור חי דרך רשתות יבשתיות היו המשחקים הביתיים. המשמעות היא שהמשחק הלפני אחרון המכריע באוסטרליה, ב־24 במארס, לא היה זמין לרוב הצופים. מי שצפו במשחק הביתי שנערך לאחר מכן נאלצו להסתפק בתיקו 1:1 מול וייטנאם, במשחק המוקדמות האחרון של הקבוצה, שהיה לפרוטוקול בלבד. הפתעה נוספת היתה העובדה שהמשחק מול אוסטרליה היה היחיד בכל קמפיין המוקדמות ששודר ברדיו - במקרה הזה ברשת Nippon Broadcasting System - כנראה בגלל שמישהו הבין כי פשוט חייבת להיות אפשרות לשידור בחינם של משחק כל כך חשוב. אבל אפילו זה היה מוגבל למיקומים מסוימים ברחבי יפן ולא היה זמין לשמיעה דרך אפליקציית Radiko הפופולרית.
עבור השקתה ביפן ב־2016 DAZN שילמה סכום עתק של 223.9 מיליארד ין עבור זכויות שידור בלעדיות של הליגה המקומית ל־12 שנה. המערך הספורטיבי המגוון של הפלטפורמה כולל גם בייסבול יפני מקצועני, מרוצי פורמולה 1, טניס, כדורסל ואיגרוף. חוזה נוסף שחתמה הרשת ל־12 שנים עם קונפדרציית הכדורגל של אסיה הבטיח לה זכויות שידור ל־14 טורנירים, כולל מוקדמות גביע העולם של פיפ"א, גביע אסיה וליגת האלופות של אסיה. בתחילת השנה DAZN גבתה תמורת מינוי חודשי סטנדרטי 1,925 ין בלבד (49 שקלים), אבל בסוף פברואר הסכום גדל משמעותית לסכום של 3,000 ין (76 שקלים). הבטחת זכויות שידור למגוון רחב כל כך של ענפי ספורט אינה זולה, ועליית המחירים מצביעה על כך שהעלויות הללו מתגלגלות אל הלקוחות, שנותרו מיואשים לגמרי.
צוותי השידור של DAZN לא יגיעו לגביע העולם בקטאר 2022, שכל 64 המשחקים שלו אמורים להיות מוצגים בחינם - רובם ישודרו ברשת Abema TV. הערוץ הלאומי NHK זכה בזכויות עבור 21 מהמשחקים, כולל משחקי הפתיחה והגמר, שאמורים להתחלק בין ערוצי הקרקע והלוויין שלו. TV Asahi ו־Fuji Television יקרינו גם הם עשרה משחקים כל אחד, אבל עדיין נותרו 23 משחקים לאורך הטורניר שלא ישודרו בערוצי הטלוויזיה המרכזיים.
מחירי זכויות השידור של גביע העולם עולים כבר כמה שנים. תמורת הזכויות לשידורי המשחקים בצרפת 98', טורניר הגמר הראשון שאליו העפילה יפן, NHK שילמה לפיפ"א 600 מיליון ין בלבד עבור סיקור מקומי מלא. בעוד העלויות הרשמיות של זכויות השידור לטורניר השנה לא פורסמו, Sports Nippon פרסמה בתחילת פברואר כי מדובר בכ־18 מיליארד ין - עלייה של פי 30 מאז הטורניר שנערך לפני 24 שנים. זכויות השידור לגמר גביע העולם ולמשחקים האולימפיים והפראלימפיים נחתמו באופן מסורתי בין NHK למספר גופי שידור ציבוריים. אבל עם Nippon Television ,TBS ו־TV Tokyo, שנטשו לאחרונה את המאבק על הזכויות, והעלויות של שידורי המונדיאל שממשיכות לצמוח, נראה כי ההחזר על ההשקעה לא נחשב כזה שיצדיק את ההוצאה הדרושה הפעם, מה שמעורר זעם לא קטן מצד התושבים.
זמן לא רב לאחר שיפן הבטיחה את מקומה בקטאר 2022, טאשימה קוזו, נשיא התאחדות הכדורגל של יפן, הביע את דעתו כי על הממשלה להתערב ולקבוע הנחיות רגולטוריות חדשות כדי להבטיח שהטורניר יהיה זמין חינם לכל התושבים במדינה באשר הם. אבל גם הוא יודע שעם זמינותם של סמארטפונים וטאבלטים וטכנולוגיות רשת, כמו בכל העולם, ההגירה המתמדת של תוכן ספורט לפלטפורמות מקוונות בתשלום היא בלתי נמנעת, אבל מקימה לא מעט חומות בין היפנים לשחקנים שהם כל כך מעריצים.
בריחת דור העתיד
אחד הדברים שהכי משפיעים על ילדים בבחירה שלהם אם להפוך לספורטאים הוא הצפייה שלהם כבר מגיל קטן בספורטאים מצליחים, ובשנה האחרונה, בעקבות השפעת שינוי הצריכה בטלוויזיה, יש לא מעט ילדים ברחבי יפן שלא הצליחו לעקוב אחר ההצלחות של הנבחרת הלאומית לאורך קמפיין מוקדמות המונדיאל. אף שלילדים רבים יש סמארטפונים משלהם מגיל צעיר מאוד, קשה לדמיין שהם יירשמו לשירותי מינוי בתשלום, שלא לדבר על האזורים המוחלשים יותר במדינה. ביטול יכולתם של הצעירים לקיים מפגשים מקריים עם כדורגל באמצעות הטלוויזיה יגרום להגבלת המעורבות שלהם בספורט באופן שעלול בסופו של דבר להפחית גם את מספר הילדים שירצו לעסוק במקצוע.
כשיפן הופיעה לראשונה בגביע העולם ב־1998, כל הנבחרת הורכבה משחקני הליגה המקומית. הטירוף - לבד מהעובדה שהיה מדובר בהעפלה הראשונה למונדיאל - נבע גם מכך שהאוהדים בבית היו מחוברים לשחקנים שהם ראו מדי שבוע במגרשים המקומיים. שחקני־על כמו הידטושי נקאטה, שלאחר מכן עזב לאיטליה, הספיקו להראות לקהל את יכולתם וגרמו לחיבור אדיר של האוהדים אליהם. במקרה של נקאטה הדבר נמשך עד לפרישתו, גם אם לא עמד בציפיות שהיו ממנו בפארמה או ברומא.
כעת, מתוך 26 השחקנים שהוזמנו לנבחרת למשחק המכריע בחודש מארס בסידני, 18 הגיעו ממועדונים אירופיים, חלקם יצאו ליבשת הבכירה בענף עוד לפני שבכלל הספיקו לעשות משהו בליגה המקומית. לצד היעדר הזדמנויות לראות את נבחרת יפן בטלוויזיה באופן חופשי, ואף על פי שאוהדים נלהבים ובעלי אמצעים יתמכו בשירותי מינויים בתשלום, נראה שלילדים ולמעריצים קשי יום החיבור יהיה הרבה יותר קשה - דבר שעלול לגרום לתסכול גדול.
כשקוזו, נשיא ההתאחדות ביפן, הצביע על הצורך בקביעת רגולציות חדשות לגבי סיקור גביע העולם, הוא התכוון לכאלה שדומות למה שקיים בחלק ממדינות אירופה. שם יש הוראה שסיקור חי של אירועי ספורט מרכזיים ובינלאומיים יהיה זמין בפלטפורמות חופשיות. תפיסה זו נובעת מכך שהיכולת לעקוב אחר אירועי ספורט מסוימים צריכה להיות זכות בסיסית של כל האזרחים.
ב־1996 ממשלת בריטניה הציגה את חוק השידור הציבורי, שהבטיח סיקור חינם לשידור אירועים מרכזיים שכונו "תכשיטי ספורט". אלה חולקו לאירועי קטגוריה A, המומלצים לשידור חי בין־יבשתי, ולאירועי קטגוריה B - הזמינים לסיקור חי בלעדי בפלטפורמות בתשלום, כל עוד תקצירים יסופקו בחינם.
אירועי קטגוריה A כוללים את כל המשחקים בגמר גביע העולם לגברים ולנשים וליגת האלופות, יחד עם גמר הגביע האנגלי, כמו גם המשחקים האולימפיים והפראלימפיים וגמר אליפות ווימבלדון. קטגוריה B מכסה את משחקי המוקדמות של גביע העולם ושל אליפות אירופה. משנות ה־90 ואילך שירות בבעלותו של איל התקשורת העולמי רופרט מרדוק, שחגג לא מזמן 91, החל לשלוט בשוק הטלוויזיות הלווייניות של בריטניה, כשרכש במהלך השנים את זכויות השידור של אירועי ספורט שונים. בגרמניה, באיטליה, בספרד ובמקומות אחרים, ההכנסות מכספי הטלוויזיה בלוויין הביאו לצמיחה אדירה של הכדורגל כעסק. עם זאת, הדבר גרם לחשש מניתוק אותם ציבורים שלא יכולים להרשות לעצמם לשלם את עלויות הצפייה.
בינתיים, אף שגם עלויות זכויות השידור של המשחקים האולימפיים ממשיכות לצמוח, הוועד האולימפי הבינלאומי עומד על כך שהשידורים יועברו בחינם בכל המדינות. הרציונל הוא לשמר את ההנאה מהמחזה האולימפי גם עבור צופים במדינות עניות יותר, וכדי לשמר את אחד מעקרונות האולימפיאדה, גם אם הוא לקוח מהאגדות - לקדם שלום עולמי באמצעות ספורט.
ביפן האירועים האחרונים החלו לעורר ויכוח בנוגע לחשיבות הבסיסית של הספורט. ואם ספורט נחשב בסופו של דבר לאמצעי מפתח להעשרת אורח החיים, ברור שמתבקש דיון נוסף על הדרך הטובה ביותר להגן על נכסים חברתיים שכאלה עבור הדורות הבאים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו