הדמעות בעיניו של ז'וזה מוריניו עם שריקת הסיום של גומלין חצי גמר הקונפרנס ליג בין רומא ללסטר, ששלחה את האיטלקים לגמר שייערך הערב באלבניה, גרמו לחובבי הכדורגל לשאול את עצמם איך יכול להיות שהמאמן בן ה־59, שעבר כל כך הרבה רגעים גדולים, מתרגש כל כך מהעפלה לגמר של מפעל חדש וזניח? איך הפורטוגלי, שהבהיר לא פעם שאינו יכול להתלהב אפילו מזכייה בליגה האירופית ולא רואה בזה הישג, טוען כי המשחק היום מול פיינורד הוא החשוב בקריירה שלו? יש לכך תשובות ברורות.
מאז זכה באליפות עם צ'לסי בעונת 2014/2015, מוריניו חווה כישלון מקצועי מתמשך. הוא היה בטוח שיחזיר את מנצ'סטר יונייטד לפסגה, אבל זה נגמר בפיטורים למרות תואר אחד; הוא הכניס רוח של שינוי ותקווה בטוטנהאם, אבל פוטר שוב. התארים תפסו ממנו מרחק, הפופולריות צנחה וכל מה שנותר מ"המיוחד" זה דיונים על האופי שלו. בכל פעם ששמו הוזכר - אם בעבר ההצלחה האפילה על היותו נרגן ושחצן, הנרקיסיזם שלו הפך לעיקר.
Jose Mourinho in tears.
— Lupo TV (@LupoTVofficial) May 5, 2022
You can see what this means to José. He will do anything to bring this city, this club, to glory. And lets be honest, it’s a message to the world that he is still the special one.pic.twitter.com/3ILYrDBNvt
עכשיו הוא קרוב למהפך: אחרי שזכה פעמיים בליגת האלופות עם פורטו (2004) ואינטר (2010), הניף את גביע אופ"א עם פורטו (2003) ואת גביע הליגה האירופית עם מנצ'סטר יונייטד (2017), מוריניו יכול להפוך הערב למאמן הראשון בהיסטוריה שזוכה בשלושת המפעלים הקיימים, חמש שנים אחרי התואר האחרון שלו. על הדרך יחכה לו עוד דף בהיסטוריה כיוון שזכייה תהיה התואר האירופי הראשון אי פעם של רומא, 95 שנה אחרי שהקבוצה נוסדה.
לשנות את החשיבה
מנטליות שברירית היא הקללה הגדולה ביותר של רומא לאורך השנים. לזאבים יש בסך הכל שלוש אליפויות (האחרונה ב־2001) והם סיימו במקום השני 14 פעמים, בעיקר בשני העשורים האחרונים. מוריניו הובא לרומא כדי לשנות הכל ולהנחיל מנטליות מנצחת במועדון, והנה כבר בעונתו הראשונה הוא קרוב לספק לאוהדים רגעי נחת. "סקודטו אחד עם רומא שווה עשרה עם מילאן או יובה", אמר המאמן האיטלקי האגדי פאביו קאפלו, שזכה באליפות עם שלוש הקבוצות שהזכיר.
מוריניו הפנים את הדברים האלה, ורוצה להוכיח אחרת לכל מי שטען שהגעתו לרומא היא צעד גדול מאוד אחורה בקריירה וכי מדובר במועדון שקטן על מידותיו. הוא אוהב מאוד להגיע למועדון שזקוק לקפיצת מדרגה ולעשות דברים שאף אחד לא עשה לפניו, כמו שעשה עם פורטו, צ'לסי ואינטר. בדרך כלל השפעתו ניכרת רק בעונה השנייה בקבוצות שאליהן הוא מגיע, אבל ברומא זה כבר בעונה הראשונה.
אמנם היו רגעים קשים, דוגמת התבוסה 6:1 לבודו גלימט הנורבגית, אבל סימנים להצלחה אפשרית כבר מופיעים על מדי הג'יאלורוסי: הוא שיפר את היכולת של לא מעט שחקנים (תמי אברהם בעונה שוברת שיאים) ונתן הזדמנות לצעירים שגדלו במועדון והם פורחים תחתיו, הישג גדול בקבוצה שלא יכולה להרשות לעצמה לקנות חיזוק בעשרות מיליוני יורו.
אותה תשוקה
בראיון לאתר הרשמי של אופ"א בסוף השבוע האחרון, לקראת הגמר הערב, נשאל מוריניו על הבכי המרגש שלו אחרי חצי הגמר וגם מתי לדעתו הוא יפרוש. "אני לא יכול להגיד מתי אפסיק לאמן, כי אני לא יכול לדמיין את זה, התשוקה שלי לא משתנה", ענה. הוא בהחלט הוכיח זאת בעונה ה־22 של כמאמן ראשי, כיוון שאחרי ששמו נחרט בהיסטוריה של הכדורגל האיטלקי בזכות הטרבל עם אינטר לפני 12 שנה, התשוקה הזאת הובילה אותו כפסע מרגע היסטורי גם עם רומא, מועדון שאינו חזק ועשיר כמו הנראזורי.
אבל מוריניו יודע דבר נוסף, כמו שאומרת הקלישאה: "את הכסף סופרים במדרגות", ועליהן הוא ירצה לטפס הערב ב"ארנה קומבטארה" בטיראנה ולהניף את הגביע. אחרי הכל, מבחינתו, ונוכח אמירותיו בעבר על גביעים מהסוג הזה, יש רק דבר אחד גרוע יותר מזה שהוא יזכה רק בגביע הקונפרנס ליג הזניח - לא לזכות בו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו