דניאל פרדו, שדר הטלוויזיה הפרואנית, תבע את המשפט שאחראי יותר מכל לכך שהכיכר האדומה במוסקבה נצבעה בימים האחרונים באדום לבן של פרו. "ESTNAN PASANDO COSAS" (דברים קורים) הוא אמר בשלב מאוד מוקדם של טורניר המוקדמות, זה שבסופו פרו תחזור למונדיאל אחרי 36 שנות היעדרות. פרדו לא רק היה הקול של הנבחרת, הוא גם זה שהחזיק על אש גבוהה את האמונה שאפשר לעשות זאת. האוהדים האזינו לדבריו בשקיקה, ומצב הרוח הלאומי נע תמיד לפי התדרים ששידר. דויד הידלגו, כתב EL COMERCIO שמסקר את הטורניר וחבר קרוב של פרדו, מדבר בהערצה על האיש: "הוא תמיד ידע להגיד את המשפט הנכון שיהפוך לפתגם. פעם אחת אמר 'הכוכבים מסתדרים לנו' שהפך להאשטאג בטוויטר, אבל המשפט שהכי תפס הוא 'ESTAN PASANDO COSAS"'.
ודברים קרו. ועוד איך. במסע הארוך אל רוסיה 2018 פרו דילגה מרגע היסטורי אחד לאחר. כפי שאמר פרדו, הכוכבים הסתדרו עבורה. זה התחיל עם 1:2 על אורוגוואי החזקה בלימה. אחרי זה ניצחה לראשונה בתולדותיה בקיטו, 1:2 את אקוודור. לאחר מכן קיבלה 3 נקודות בבית הדין בגלל שבוליביה עברה על החוקים ושיתפה שחקן שאינו רשאי היה לשחק. בבואנוס איירס, מקום שמסורתית היתה חוטפת בו, הגיעה מלווה באלפי אוהדים וסחטה 0:0 עם הצגה הירואית של השוער גאלסה. ואז הגיע המשחק האחרון מול קולומביה. פרו היתה צריכה נקודה ביתית, ובדקה ה-76 פיגרה 1:0. "קיבלנו בעיטה חופשית לא ישירה", משחזר הידלגו, "פאולו גררו רצה לבעוט וכריסטיאן קואבה צעק לו שזה לא ישיר. אבל גררו התעקש, ובעט".
את המשחק הזה, כמובן, שידר פרדו. הנה מה שאמר: "זה לא ישיר פאולו, זה לא ישיר!" ניסה להזהיר, אבל גררו כמובן שלא שמע. החלוץ בעט לשער, ודברים קרו. דויד אוספינה זינק, ליטף את הכדור, והפך את השער לחוקי; "הוא נגע, הוא נגע! אוספינה נגע! פאולו גררו גורם לנו להמשיך לחלום, להמשיך להאמין" צרח פרדו בקול ענוג. המשחק הזה הסתיים ב-1:1, פרו דילגה מעל ניו זילנד בפלייאוף, ולרוסיה הגיעה אחרי שפרשת גררו הסתיימה על הצד הטוב ביותר, ואחרי 15 משחקים ללא הפסד.
אוולין ומשפחתה, שהגיעו מקוסקו. "יש תחושה טובה סביב הנבחרת הזאת" // צילום: דור הופמן
בכניסה לקרמלין התאספו ביום חמישי האוהדים הפרואנים. הם קבעו דרך הרשתות החברתיות, והגיעו במספרים גדולים. לא קל להיות אטרקציה מרכזית בכיכר המרכזית של עיר גדולה, בטח כשבסביבה נמצאים אוהדי ארגנטינה, מקסיקו וקולומביה, אבל הפרואנים הם כרגע הקרם של הקרמלין. הרוסים לא מוותרים על תמונה עם החבורה באדום לבן, שנראית כמי שנהנית מתשומת הלב. "36 שנים חיכינו לרגע הזה", מספר פול, שהגיע מלימה; "אז הוצאנו את כל החסכונות ובאנו לכאן". גם הבן שלו שמתגורר במיאמי כאן, יחד עם אשתו, שהיא בכלל ארגנטינאית. הם טוענים שהגיעו 35 אלף מהם. קשה לאמוד את המספר במדויק, אבל אין ספק שהם המונים ורועשים.
אוולין, למשל, הגיעה מקוסקו. "מאצ'ו פיצ'ו" היא מחדדת, לא מודעת כנראה לעובדה שאין כמעט ישראלי שלא היה שם. "ברגע שהבטחנו את העלייה אמרתי למשפחה שאנחנו נוסעים. הגענו דרך מדריד, אחר כך לקחנו עוד טיסה ועכשיו אנחנו פה עם הנבחרת. יש תחושה טובה סביב הנבחרת הזאת, כאילו קורה משהו מיוחד".
אוולין מגיעה מבית אמיד. רוב האוהדים הפרואנים הם כאלה, והידלגו טוען שהמצב הכלכלי המשופר במדינה תרם לפלישה הפרואנית לרוסיה. "יש שיפור, במיוחד בכל נושא האשראי. בוא נגיד שכמעט כל מי שיש לו כסף נמצא כאן", הוא קובע. ווילדר, שלבוש אדום מכף רגל עד ראש, הוא יוצא דופן במשוואה הזאת. הוא מגיע מהואנקווילקה, עיר קטנה בגובה 3,600 מטרים מעל פני הים, 500 קילומטר מרחק מהבירה לימה, ולה בית חולים אחד ובית ספר אחד. "אני היחיד מהעיר שלי שהגיע לכאן", הוא מספר. "הוצאתי את כל הכסף שהיה לי כדי לבוא, ואני מתכנן להישאר כאן שבעה משחקים ולחזור עם הגביע". כשאני שואל איך הוא מתכוון לשרוד כלכלית כל כך הרבה זמן, ווילדר שולף תיק ובו כובעי צמר, מחזיקי מפתחות, חולצות ומוצרים בעבודת יד שהוא מוכר ברחובות כדי לכלכל את עצמו. "לא היתה לי ברירה, הייתי חייב להיות עם הנבחרת הזאת ברגע הזה", הוא מסביר.
ווילדר והדברים שהוא מוכר ברחובות מוסקבה. "הייתי חייב להיות כאן" // צילום: דור הופמן
פרו מרגישה משהו. הבטן שלה מתהפכת מהתרגשות, ולפרדו חלק גדול בתחושה הזאת. "הקריינות שלו ליוותה את העלייה הזאת והעניקה לה פסקול מושלם", מודה פול, שכמו כל אוהדי פרו נשאב בשנתיים האחרונות למילותיו של השדר. המשפט שאמר, "ESTAN PASANDO COSAS", נצרב בתודעה של המדינה, כי הוא תיאר בצורה מושלמת ואכזרית את המסע של פרו למונדיאל. המשפט הזה קיבל משמעות מיסטית. הוא חיבר את ההתרחשות עם הציפייה. פרו עברה את כל המכשולים בדרך למונדיאל הראשון מאז 1982, אבל פרדו לא. בחודש פברואר, כששיחק כדורגל עם חבריו, הוא התמוטט. בדרך לבית החולים נדם ליבו. בגיל 48, האיש שהיה פסקול המסע של פרו למונדיאל, הלך לעולמו ולא יזכה להיות שם יחד איתה. "המוות שלו הוא כמו דלי של מים קרים על פרו", ספד לו פאולו גררו, "אנחנו כואבים, אבל עכשיו נלחם גם למענו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
