הכי בבית בעולם: על הדחתה של אנגליה

שחקני נבחרת אנגליה. מסתכלים רק על הצד החיובי // צילום: איי.פי // שחקני נבחרת אנגליה. מסתכלים רק על הצד החיובי // צילום: איי.פי

כשנבחרת אנגליה נדרשה לארוז את חפציה ו"TO GO HOME", היא גם היתה צריכה לבחור שורה תחתונה שתסכם את הופעתה בגביע העולם ברוסיה. אלה הם חוקי הטקס - הרי בעולם הכדורגל יש רק שחור ולבן. ולמרות שיש לה זכות בסיסית להתאכזב ולקטר - על הגול של פרישיץ' שאולי נכבש בעזרת רגל גבוהה, על החמצה לא אופיינית של הארי קיין, על טעות ילדותית בהגנה ועל הזדמנות פז שברחה מבין האצבעות - האנגלים מסתכלים רק על הלבן.

לא אופייני לנבחרת, שידועה בציניות ובתבוסתנות שלה, אך זאת בהחלט ההחלטה הנכונה לנוכח מה שעשתה. כי לא רק שחזרה לחצי הגמר לראשונה מאז 1990, החבורה הצעירה של גארת' סאות'גייט ידעה להוציא את המקסימום מהחומר הקיים, והצליחה להסיר את גדר האדישות שהפרידה בינה לבין אוהדיה.

"הצלחנו לחבר את המדינה"

קייל ווקר היה בשתי ההדחות האחרונות של הנבחרת: ביורו 2016 מול איסלנד ושלשום. "זה שונה בתכלית", קבע המגן/בלם, "אני חושב שהפעם הצלחנו לחבר את המדינה, גרמנו לאנשים ללכת לפאבים ולחגוג איתנו". ובאמת, כל מי שהיה בלוז'ניקי ביום רביעי בערב שם לב לחיבור הזה בין קהל לנבחרת, שמורכב בעיקרו מגאווה. האוהדים האנגלים נשארו באצטדיון דקות ארוכות אחרי שריקת הסיום, משתדלים להבהיר לכל מי שצופה בהם שהנבחרת הזאת היא ה־אנגליה שהם רוצים לראות.

סאות'גייט. הבין סוף סוף את מה שקודמיו בתקפיד סירבו לקבל // צילום: Gettyimages

"כמובן שאנחנו כואבים את ההפסד הזה", סיכם סאות'גייט, "אבל האם דמיינו שנהיה במקום הזה לפני 18 חודשים? למען האמת, אני לא חושב שמישהו מאיתנו ציפה לכך". וזה סוד הקסם של אנגליה הזאת. גם המהפך התדמיתי־מקצועי שביצעה בשנה וחצי, וגם האיש שיצר את המהפך הזה. סאות'גייט, שנכנס לתפקיד רק כי היה צריך מישהו שישכיח את מעללי סם אלרדייס, ניצל את ההזדמנות על הצד הטוב ביותר. דווקא הוא, בן 47 ובלי ניסיון, הבין את מה שסירבו לקבל קודמיו - שאנגליה מוגבלת וצריכה הכוונה ועזרה.

הוא לקח שחקנים צעירים ושאפתנים, לימד אותם איך להסיר מחסומים פסיכולוגיים וכיצד למקסם את ההזדמנויות שמעניק המשחק. יחד הם הגיעו למקסימום האפשרי, חצי הגמר, אבל שם פגשו את קרואטיה. אפשר להתאכזב מהתוצאה הסופית, אבל עדיף לאנגלים להסתכל על זה כנבחרת שנקלעה להזדמנות הראשונה והפסידה לאחת שעבורה היתה זו ההזדמנות האחרונה.

אז אולי זה לא היה יפה ומרשים, וכלל הרבה מזל בהגרלה ובנוקאאוט, אבל נבחרת אנגליה ידעה לנתב את מסלולה חזרה לתודעה. היא לא עשויה מהחומר שיכול היה לשים סוף ל־52 שנות המתנה לגביע העולמי, אבל היא בהחלט עשויה מהחומר שאי אפשר ללעוג לו ושחייבים לחזור להביא אותו בחשבון.