בזמן שכל העולם היה עסוק בגביע העולם, ישב לו ז'וזה מוריניו במשרדו במתחם האימונים בקרינגטון ותכנן כיצד הוא הולך להשתלט על הפרמייר ליג. הטלוויזיה בוודאי היתה דלוקה ברקע כל הזמן, אבל במשחקים של צרפת קרה משהו מוזר. מוריניו הביט במסך ולא הבין מה הוא רואה.
"זה פול? פול שלנו? מה זה צריך להיות?", כנראה שאל את עצמו בזעם, אך אף אחד מהעוזרים לא העז להשיב. "מה פתאום הוא נלחם, מתקל, מתאמץ, ממושמע טקטית, יעיל, ועוד נראה כמו מנהיג אמיתי?" כשהכדור של פוגבה פגש את הרשת של קרואטיה, זה כבר היה יותר מדי עבורו, ומוריניו פשוט כיבה את הטלוויזיה ויצא מהחדר.
"צריך להשתמש בשכל"
פערי האיכויות בין פוגבה שלבש את מדי הטריקולור ברוסיה לבין זה שלובש את מדי מנצ'סטר יונייטד מעלים לא מעט תהיות, שהמרכזית שבהן היא, האם ייתכן שדידייה דשאן הצליח במקום שבו מוריניו נכשל והוציא מהכישרון המופלא הזה את המיטב? ואם כן, אולי זה בזכות הגישה האוהדת של הצרפתי כלפי השחקן, בניגוד למאבקי האגו שמנהל הפורטוגלי מולו?
אלא שנרקיסיסט כמו מוריניו, אדם שהדביק לעצמו את הכינוי "המיוחד", יסרב להכיר במציאות ולא יודה בכישלון. כך בדיוק קרה השבוע, כשנשאל ב־ESPN על הסוגיה והפיל את האחריות על פוגבה עצמו: "אני לא חושב שהעניין זה שאנחנו צריכים להוציא ממנו את המיטב, אלא שהוא צריך לתת מעצמו את הכי טוב שהוא יכול עבורנו". את חוסר המחויבות והריכוז של פוגבה הוא ביקר גם בדרך אחרת: "טורניר כמו גביע העולם הוא דבר מושלם עבור שחקנים כמוהו. למה? כי אתה סגור במשך חודש והדבר היחיד שאתה יכול לחשוב עליו זה כדורגל".
אבל לא רק מוריניו חושב ככה. גם פול סקולס המשיך השבוע בקו הזה: "הוא צריך להשתמש יותר בשכל שלו כדי להפוך לשחקן בטופ העולמי". אך בניגוד לפורטוגלי, נראה ששחקן העבר מדבר יותר ממקום של פגיעה בכבוד המועדון: "הוא נותן הופעה טובה אחת לשלושה או לארבעה משחקים, וזה לא מספיק. זה פשוט לא מספיק. פול חייב להיות יותר עקבי ומחויב".
פוגבה ביונייטד. "צריך לתת מעצמו את הכי טוב עבורנו", אמר מוריניו // צילום: GettyImages
פוגבה אמנם עדיין בחופשה, אך כבר עכשיו ברור שזו לא קבלת הפנים שהוא ציפה לקבל כאלוף עולם טרי - מה שמחזק את האפשרות שהגישה השונה של דשאן היא שעשתה את ההבדל ביכולת שלו. אבל נראה שזה לא כל כך פשוט, ויש עוד כמה גורמים שאפשר להכניס למשוואה. למשל, העמדה שלו במגרש.
אצל השדים האדומים הוא בדרך כלל השחקן הכי התקפי בשלישייה באמצע, הכי קרוב לשלישייה ההתקפית, כלומר המוציא לפועל. דשאן לעומת זאת הציב אותו לצד קאנטה (יתרון בפני עצמו, כי אפשר לא לרוץ כשאתה רואה אותו לידך) בקישור האחורי, ומשם הוא ניהל את המשחק בביטחון, הצטרף קדימה והשתמש בכוח הפיזי שלו כדי לנצח במאבקים ובתאקלים, דבר שכמעט לא קורה באולד טראפורד.
הסוד טמון בשיער?
ואולי זה בכלל קשור לשינוי שפוגבה החליט לעשות עם עצמו. הקשר בן ה־25 אוהב מאוד תשומת לב - ולפעמים באמת נראה שהוא מייצר לעצמו הרבה הסחות דעת מיותרות, אפרופו הדברים של מוריניו וסקולס - ולא אחת קיבל אותה בזכות התספורות שלו, כשהשיא היה הפס הכחול בדרבי מול סיטי. מה המשמעות של התספורת הרגילה במונדיאל? אולי זו הדרך שלו להגיד לעולם "תראו, התבגרתי", דבר שהוא גיבה במעשים על הדשא.
בין שיש סיבה אחת להבדל ובין שמדובר בשילוב של כמה, לא ברור מדוע ביונייטד בוחרים לכעוס על השחקן במקום ללמוד מהסיטואציה, לזרום עם השינוי המתהווה לנגד עיניהם ולמנף את היכולת של פוגבה בנבחרת גם למשחקי הקבוצה. עם מערכת היחסים הנוכחית בין פוגבה למוריניו, אל תהמרו על זה שהוא יישאר שם עוד הרבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
