תרבות של מצוינות

הכדורסל הישראלי הצליח לנפק, שוב, תרבות של מצוינות • לרגע אחד קטן של חוסר צלילות אפשר לומר שלום לאופוריה

צילום: אלן שיבר // שחקני הנבחרת עם הגביע, הערב בדרייב אין

1. שמונה ימים של שיכרון חושים שעברו על הכדורסל הישראלי הסתיימו בקתרזיס פנומנלי. ישראל אלופת אירופה לעתודה בפעם השנייה ברציפות, וזה נראה נפלא כמו שזה נקרא. הכדורסל הישראלי הצליח לנפק, שוב, תרבות של מצוינות. אז לרגע אחד קטן של חוסר צלילות, לפני שרכבות הזרים יעצרו בתחנה, אפשר לומר שלום אופוריה, להתראות בינוניות. 

הקולות שמנסים להקטין את ההישג התנפצו על הדציבלים השמחים שיצאו מהדרייב אין, והציניות לא עברה את המאבטחים בכניסה לאולם. כן, אנחנו יודעים, הרבה שחקנים לא הגיעו לאליפות, צרפתים, ליטאים וסרבים. אבל הישראלים של בית הלחמי כן הופיעו. במלוא הדרם. הציניקנים יגידו אליפות עם כוכבית, אנחנו נגיד אליפות עם חצ'קונים, בוסרית וכולה שלנו. דני אבדיה (פנים חלקות!) הוא השחקן השני הכי צעיר באליפות וזכה ב־MVP.

2. ישראל התבססה לאורך כל האליפות על השילוב בין השחקנים המובילים למשלימים. כל פעם היה זה שחקן אחר ששם לחם על השולחן. אתמול היה זה תורו של תומר פורת, עד שהגיע עידן אלבר, שבסוף הרבע השלישי החל את הבריחה עם שלשה, נעמד על השולחן וזעק "אני עידן אלבר ודפקתי הקופה". הוא הראה שהרצון הוא כוח אלוהי. אנחנו לא בדיוק יודעים לאן הקריירה שלו תלך. בטקסטים קודמים שלחנו אותו לתפר בין הלאומית לליגת העל. הלוואי שהשבוע האחרון, המפואר שלו, לא יהיה הכי טוב בקריירה שלו אבל יהיה מאוד קשה להגיע לרמות כאלה של ריגוש ותשוקה שהוא גרם לכדורסל הישראלי, ולעצמו.

3. הרבה אבות יאמצו את ההצלחה. אבל האב הביולוגי של האליפות הזו הוא פיני גרשון. גרשון אחראי לקיום האליפות בארץ עם כישורים פוליטיים מבורכים, ותפקד כמשרד הסברה של איש אחד. זה שם לחץ על המערכת, אבל נתן יתרון ביתיות עצום וחוויה מסחררת לקהל הישראלי. גרשון אחראי למטרייה המקצועית, ושלושה גמרים ושתי זכיות בשלוש שנים הם עדות לעבודת עומק שמתאימה יותר לרוג'ר פדרר, לא לנבחרת ישראל. 

גרשון אחראי גם ליהלום. העובדה שאבדיה משחק בישראל ולא בסרביה נזקפת לזכותו. גם הדיבידנד העתידי של טי.ג'יי. ליף בנבחרת הבוגרת יגיע בזכותו. אל גרשון צריך לצרף את עמוס פרישמן (ואריאל בית הלחמי מאחורי הקלעים), שהתנגדו להעברת המשחקים ליד אליהו כשהשיקול המקצועי גבר על כל שיקול אחר. יכול להיות שהתבגרנו. ועל הכל ניצח בית הלחמי מהקווים. הביקורות הטהרניות על סגנון המשחק הטקטי שמתאים לבוגרים עם אזוריות והגנות מתחלפות הוא בולשיט. שחקנים צריכים לדעת לנצח, והנבחרת הזו למדה איך לעשות את זה בצורה אולטימטיבית.

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר