את כל הבדיחות על כמה אומללה היא 2020 כבר קיבלתם בווטסאפ. עבור אוהדי האן.בי.אי, היא בינתיים מזופתת במיוחד. כי לכל מה שהביא נגיף קורונה, תצרפו את פטירתו של מנהל הליגה האגדי דיוויד סטרן, לכתו הטרגי להחריד של קובי בראיינט ובתו ושבעה נוספים, ועכשיו גם את מותו של ג'רי סלואן (,(78 מאגדות האימון המשפיעות בתולדות המשחק.
כשאנחנו חושבים על כוכבי אן.בי. אי שפרשו בלי אליפות "בגלל מייקל ג'ורדן", נהוג להזכיר את צ'רלס בארקלי, פטריק יואינג, רג'י מילר, וכמובן את הצמד קארל מאלון וג'ון סטוקטון - שניים שלמשך 18 שנה הובילו את יוטה ג'אז לפלייאוף בכל עונה, לרוב עם 50 ניצחונות ויותר, כולל שתי הופעות רצופות בגמר, שנגמרו בהפסדים לשיקגו בולס.
אבל אם צריך לחבר מאמן לחמישייה ההיסטורית הזאת, ברור שזה יהיה סלואן. האיש שעמד על הקווים של הג'אז במשך 23 שנה, החל מהעונה השישית של סטוקטון (והחמישית של מאלון), ועוד כמעט עשור אחרי שהשניים פרשו.
"זה עדיין כואב, עדיין שורף", אמר סטוקטון לבמאי "הריקוד האחרון", סדרת הדוקו של ג'ורדן, לפני שהסכים להתראיין. אז אפשר רק לדמיין כמה ההפסדים ההם לא עזבו את סלואן, שלא היה רק אחד האנשים הכי מסורים, קשוחים ותחרותיים בתולדות הליגה, אלא גם סמל של הבולס בעצמו, זכר לימיו כשחקן הקבוצה בכל עשר שנותיו הראשונות של המועדון.
סלואן. הלוואי על כולנו כישלונות כמו של ג'רי // צילום: גטי אימג'ס
אז, בין 1966 ל-,1976 חוכמתו, קשיחותו, מוסר העבודה שלו, מנהיגותו, יסודותיו, ובעיקר משחק ההגנה העילאי שלו, היו קריטיים לביסוסו של המועדון הצעיר, שהגיע לפלייאוף בשמונה מעשר העונות האלה. הם הקנו לסלואן את הכינוי "הבול (שור) המקורי", ובסופו של דבר הובילו גם לתליית גופייתו בתקרת האולם.
ואם האירוניה הזו לא מספיקה כדי להבהיר כמה ההפסדים ההם לבולס לבטח צרמו לו, אפשר להיזכר במה שאמרה בצער אשתו המנוחה בובי ב-:2004 "הוא היה אומר לי, 'לעולם לא אוכל להחשיב את עצמי ואת הקריירה שלי כהצלחה, כל עוד לא זכיתי באליפות'".
אבל להגדיר את פועלו ההיסטורי והנפילי של סלואן לפי הפסדיו יהיה עוול מהסוג שיצדיק את אלה שחושבים שעיסוק אובססיבי בספורט הוא קשקוש חסר פואנטה. כי על פני שנות יובל של עיסוק מכובד בספורט, ובייחוד בשנותיו כמאמן, סלואן היה קודם כל מסוג האנשים שמקדמים לא רק את המשחק, אלא בעיקר את האנשים שסביבם; מחובבנים למקצוענים. מילדים לגברים. מאתלטים מוכשרים לאנשי קריירה ומשפחה. בדיוק כל הדברים שבגינם ספורט הוא הרבה יותר מאשר מי שם את הכדור המכריע בסל. הלוואי על כולנו כישלונות כאלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
