בעונת 2017/2018 פספסו הממפיס גריזליס את הפלייאוף לראשונה זה שבע שנים. באותו הזמן, לא רחוק משם, מארי סטייט חזרה ל"פלייאוף" שלה - טורניר אליפות המכללות הארצי - לראשונה זה שש שנים. היא עשתה זאת בזכות ג'ה מוראנט, שכבר בעונתו הראשונה בקולג' הראה מספיק פוטנציאל כדי לגרום לאנשי מקצוע ברחבי ארה"ב לתהות איך כישרון כזה לא היה מדורג באף סוכנות סקאוטינג.
כיום, אותו מוראנט הוא השם הכי חם באן.בי.אי, אחרי שבעונה שעברה - השנייה שלו בליגה - הצעיד את ממפיס בחזרה לפלייאוף, בתום היעדרות של שלוש שנים. פרק זמן קצר מאוד, בהתחשב בקושי של קבוצות משוק קטן לבצע תהליך בנייה מחדש.
אבל כזה הוא מוראנט, אולי השחקן הכי אקספלוסיבי ומלהיב בליגה, שממש עכשיו הוביל את ממפיס לעשרה ניצחונות רצופים. הוא פשוט לא מחכה לאף אחד, ובאופן כללי מאוד ממהר. בין שזה במרדף בדרך לחטיפה, בקפיצה לחסימה מטורפת, בריצה למתפרצת, בחדירה לסל ובעלייה מפחידה לדאנק, ובין שכבר בעונתו השלישית (בגיל 22) הוא עומד להיבחר בקרוב לאולסטאר הראשון שלו ולקבל מספר רציני של קולות ל־MVP.
View this post on Instagram
מטורף לגמרי לחשוב על המצב שבו נמצא בינואר 2022 בחור שכמעט תמיד היה נמוך, רזה וחלש מרוב יריביו, אפילו במגרש שבנה אביו בחצר האחורית. כזה שבקושי הצליח למצוא מלגה בליגת מכללות ראויה. חובבן שהתגלה במקרה באולם צדדי על ידי עוזר מאמן מארי סטייט, כשהלך לקנות חטיף במזנון בזמן משימת סקאוטינג שבה עקב אחרי פרוספקט אחר לגמרי.
שחקן שעלה על הרדאר הארצי רק בנובמבר 2018, בעונת המכללות השנייה שלו, כשנתן משחק ענק בהפסד באלבמה.
מארי סטייט אמנם הפסידה - כשמוראנט קלע לבד יותר מחצי מהנקודות - אבל זה היה הערב שבו צופי "ספורטס סנטר" של ESPN התחילו להתרגל לראות אותו על המסך.
"מאותו משחק, זה הפך לעניין שבשגרה לשאול 'מה מוראנט עשה הערב?'", אומר ג'יי בילאס, פרשן כדורסל המכללות של הערוץ.
מה שמוסיף לסמליות של המשחק הוא העובדה שכמו כל אירוע גדול בחייו של מוראנט, גם הוא התקיים בדרום ארה"ב (טסקלוסה). כי הרי זה חלק בלתי נפרד מהאישיות של ג'ה. הוא נולד, גדל ושיחק בתיכון בדרום קרוליינה, בקולג' למד בקנטאקי, וכיום מככב בממפיס, טנסי - שלוש שעות נסיעה ממארי סטייט. דרומה, כמובן.
עושה כבוד
כמיטב המסורת הסטריאוטיפית, מוראנט הוא "ילד טוב דרום ארה"ב". עובד קשה, צנוע, מעריך מאוד את חיי הקהילה ומכבד את הסביבה ואת המבוגרים שלידו. הוא כך מאז אותם ימים במגרש בחצר האחורית, ונשאר כזה גם עכשיו, כשהשגרה שלו היא לגבור על לברון וקרי בשני משחקים רצופים.
View this post on Instagram
האופי, האתלטיות והסגנון שלו - אלה רק חלק מהתכונות שהופכות אותו לאחד השחקנים הכי אהובים וממגנטים. כי מעל לכל אלה, מספיק לראות משחק אחד שלו כדי לקלוט משהו נדיר במיוחד: האהבה הבלתי מתפשרת שלו למשחק, הדלק שהוא מקבל מהתחרות הקבוצתית, התשוקה לניצחון. תוסיפו את הקוליות הטבעית שלו, ותקבלו פצצת כריזמה שבאמת צריך לחזור הרבה שנים אחורה כדי למצוא אחת דומה לה. כמה אחורה? ובכן, הרבה אומרים שהוא מזכיר את אלן אייברסון - כולל התחושה שהם כל הזמן משחקים נגד כל העולם ואשתו.
אבל, כשהוא מצליח מאוד תחת המאמן טיילור ג'נקינס - למד והתחנך אצל גרג פופוביץ' בסן אנטוניו - וכשרואים כמה הקשר שלהם מצוין, ובייחוד כמה מוראנט נשאר צנוע, אהוב על ידי חבריו, קשוב למאמניו ונינוח לקבל כל ביקורת וגם להשתפר - השוואה מתאימה נוספת צריכה להיות דווקא לטים דאנקן. בדבר אחד אנחנו יכולים להיות בטוחים: מבחינת מוראנט, אין כזה דבר לשאוף גבוה מדי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו