אתם שקוראים עכשיו טור על אן.בי.אי ב"ישראל היום", אתם כנראה לא קהל היעד של ESPN. יכול להיות שאתם בכלל לא גולשים באתר שלהם או משתמשים באפליקציה, ושמאז שהערוץ שלהם ירד מהאוויר בארץ, בכלל לא הקדשתם להם עוד שנייה של מחשבה.
אבל האנשים שכותבים על האן.בי.אי בישראל (כולל אני, היי!) צורכים את התכנים של ESPN. הרבה. יותר מדי. ולכן מושפעים ממנו. וככה יוצא שגם קוראי מדור הספורט בעיתון הזה נחשפים לנרטיבים של גוף תוכן הספורט המשפיע ביותר בעולם המערבי.
אז תרשו לי לעצור לרגע את השרשרת הזאת ולא לכתוב לכם טור שמסביר למה סטף קרי הוא המועמד החם לתואר ה־MVP. כי האמת היא, שהוא לא. זה אמנם לא מפריע לאמריקנים לדחוף את זה ולקדם את הנרטיב הזה ("נרטיב" הוא כנראה הדבר הכי משמעותי בבחירת המצטיין של העונה בליגה הטובה בעולם).
על פניו, הסיבה שהם מריצים עכשיו את סטף ל־MVP היא מה שקורה על המגרש, שם הכוכב של גולדן סטייט קלע ב־11 המשחקים האחרונים 40 נקודות עגולות בממוצע למשחק. הוא עושה את זה בסטייל ובאחוזים שלא נראו קודם (54% מהשדה, 7.1 שלשות למשחק ב־49.7% מעבר לקשת! #מה_זה?). ועם 90.3% מקו העונשין הוא רחוק שבריר אחוז מלהעמיד שורת אחוזים של 54-50-90. רק שיהיה ברור: 50-40-90 זה הישג נדיר, ששמור לקלעים הגדולים אי פעם, כן?
ולא נשכח שבזמן הזה הווריורס ניצחו 7 מ־11, עלו למאזן 29:29 ונמצאים במקום ה־9 במערב, שכזכור מוביל למשחקי הפליי־אין ולסיכוי ממשי להשתחל לפלייאוף. והוא עושה את כל זה בזמן שקליי תומפסון פצוע ולא משחק.
זה באמת מדהים. אין מה לומר. אלא שמתחת לפני השטח, יש בפמפום שלו למצטיין העונתי על ידי ESPN טעם רע. טעם שמגיע מהיסטוריה עשירה שבה גוף התקשורת הזה מנסה ולא מצליח לסגל לסיקור שלו את ליגת האן.בי.אי קמצוץ של כנות עיתונאית ושל tough love, פשוט בגלל שמדובר בגוף שהוא שותף עסקי של הליגה כמובן, וברוב הזמן הוא לא יותר מאשר להקת מעודדות/מחלקת פרומואים יקרה של הליגה.
זה חייב להיות יוקיץ'
לא תראו אותי מתפלץ אם מישהו גם יגיד שיש בזה העדפת אמריקנים - כשאפילו בעונה כזו כשחמישה מהמועמדים הבולטים לקבל קולות בבחירות ל־MVP הם זרים, השם הקודם ש־ESPN הריצו לפרס היה לברון ג'יימס (שבשום שלב לא באמת הוביל במרוץ הזה).
אז אם לא סטף (בגלל המאזן החלש של הווריורס), ולא לברון (החמיץ הרבה משחקים בגלל פציעה), מי כן? טוב, זה ברור שזה ניקולה יוקיץ', הסנטר הסרבי של דנבר. זה חייב להיות הוא. אבל גם ג'ואל אמבייד (הקמרוני) של פילדלפיה חזר חיה מהפציעה היישר לראשות המזרח ולדיון על ה־MVP.
יאניס (יוון) לא יזכה בעיקר כי זכה בשנתיים האחרונות. ובמאזן 26:30 ועוד עונה היסטרית, לוקה דונצ'יץ' (סלובניה) גם זכאי להתייחסות. ועוד לא אמרנו מילה על רודי גובר (צרפת), השחקן הכי חשוב ביוטה שמחזיקה במאזן הטוב בליגה.
ונכון, אם הזכרנו את כל השמות האלה אז גם ג'יימס הארדן (רעשנים!), קוואי לאונרד, דמיאן לילארד וכריס פול יקבלו קולות. אבל אף אחד מהם איננו גם דמות אהובה וגם משחק בשוק גדול כמו סטף. אז אותו ESPN דוחפים.
אחרי הכל, אם יש משהו אחד שאוהדי ספורט לא צריכים לגביו תזכורת השבוע במיוחד, זה שעם כל הכבוד לאהבה שלנו, בסוף מדובר בביזנס וכסף הוא הכוח המניע המרכזי. אז לכו קנו חולצה של סטף, ואל תחכו לקולות הימאים. אף אחד לא סופר את הימאים יותר. אלא אם הימאים האלה הם מיליארדרים על יאכטות, כמובן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
