בטוח שלא צריך להבין את התקפת המשולש בכדי לדעת שברוב המקרים אסור וכדאי שלא לזנק למסקנות ממה שמתרחש במשחקי ההכנה בליגה הטובה בעולם, אבל עדיין, כדאי שבמסדרונות הסטייפלס סנטר יתחילו לברר היכן ממוקם כפתור הפאניקה, ג'אסט אין קייס.
המאזן העגום של הלייקרס בקדם העונה אומנם מראה 0 ניצחונות ושישה הפסדים, אך לא זה מה שמייצר עוד נסיגה בקו השיער של לברון או משאיר את פרנק ווגל ער בלילות. הרבה יותר מדאיג שכרגע עושה רושם שקבוצת הכוכבים העתיקים שהולחמו ליחידה אחת רחוקה מלייצר היגיון בסיסי על הפרקט, כזה שיוביל לתהלוכה בדאון טאון בתחילת הקיץ.
וכאילו שתחושת הנאחס לא מספיקה, הגיעו גם שתי פציעות של טרבור אריזה וטיילן הורטון טאקר שישביתו אותם לתקופה ארוכה. אומנם מדובר בשני שחקני רוטציה אבל בהחלט בעלי חשיבות מקצועית ובמרקם שאמור היה להתגבש לקראת פתיחת העונה.
יש ניחוח מדאיג באוויר אצל אוהדי הקבוצה שדי מזכיר את תאונת השרשרת שהיא עונת 2012/3 שדומה לפחות בציפיות למה שאמור להתרחש העונה. זוכרים?
זה התחיל עם שער ב"ספורטס אילוסטרייד", המשיך בעונה מסויטת ונגמר בפציעה האכזרית של קובי באכילס כל הדרך להדחה משפילה בסיבוב הראשון.
סימני שאלה רבים
אז נכון, עוד חזון למועד ואולי קצת נסחפנו עם הפסימיות, אבל מה שראינו מהלייקרס במשחקי ההכנה עמוס בסימני שאלה. החיבור של ווסטברוק שעורר לא מעט תהיות מהיום שהגיע, הפך למוחשי מהרגע שהתחיל לאבד כדורים בצורה לא קוהרנטית כבר במשחק הראשון שלו בקבוצה.
זה לא שלברון לא שיחק עם מובילי כדורסל דומיננטיים בעבר, קיירי ארווינג, טרום הפוביה שלו ממזרקים, הצליח לעזור לו להביא אליפות היסטורית ב-2016 במדי קליבלנד, אבל לקיירי הייתה קליעה סבירה מחוץ לקשת שאפשרה לרווח את המשחק ונתנה ללברון לרמוס את דרכו לעבר הטבעת מבלי שמגן נוסף יצופף את הצבע.
הקליעה של ראס היא בינונית ביום טוב ובחזקת נעדרת ברוב ימות השנה. האחוזים שלו מקו השלוש מגרדים את ה-30% בשלוש העונות האחרונות, ככה ש"הדרייב אנד קיק" של לברון צריך באופן נואש לצידו לא סביר שיתרחש.
גם הדעה הרווחת של רוב הפרשנים בארה"ב מגלה יותר סקפטיות על כך שהציוות בין השניים יצליח להניב כדורסל שיספיק בשביל להגיע לטופ. "אני לא רואה שום אפשרות שהחיבור הזה יעבוד", הצהיר ביל סימונס בפודקאסט שלו. "לברון צריך את הכדור וגם ראסל, הם לא משלימים אחד את השני בשום צורה. החיבור הזה חסר היגיון".
שביר, מתפורר בקלות
הלאה לשאר נבחרת הכוכבים. דיוויס? אחרי עונה מאכזבת הוא הבטיח לבוא בכושר שיא, אבל הבעיה אצלו הייתה ונשארה הזמן שלו על הפרקט. יש בובות פורצלן יותר עמידות ממנו ואפשר להמר שנראה אותו על אזרחי לפחות שלושים משחקים בשנה. לא רק זה, למרות שהתמרמר על כך לא מעט בעבר, דיוויס יצטרך לשחק בתפקיד הסנטר ברוב העונה, מה שבטוח לא יוסיף לשחיקה ולמצב הרוח שלו. נכון, יש את דיאנדרה ג'ורדן בקבוצה אבל יש סיבה מדוע האיש ממשיך להיזרק כמעט מכל מועדון מאז ימי "הלאב סיטי" שלו בקבוצה השנייה שמאכלסת את הסטייפלס.
הנוכחות ההגנתית שלו ממש לא מה שהייתה פעם, הוא מגיב באיחור ל"פיק אנד רול" ובהתקפה הוא טוב לכמה האלי אופים במשחק אבל זה לא משהו שאפשר ללכת איתו לבנק, מה גם שמדובר בקלע עונשין של 50%, שאין שום סיכוי שנראה אותו על הפרקט בדקות ההכרעה.
כרמלו? נו באמת, גם העדנה החביבה לה זכה בפורטלנד אחרי חל"ת ארוך לא יכולה להשכיח שמדובר בסטאר לשעבר בן 36 שאמנם הפתיע באחוזים יעילים מהשלוש בעונה החולפת (כמעט 41 אחוזים), אך קשה לסמן עליו באנקר כתחליף האמיתי לקולדוול-פופ כקלע היעיל מחוץ לקשת כשהגנה מתכווצת.
האיטיות היחסית של מלו היא עוד נדבך מעיק על החזון של ווגל, שמפנטז על משחק מהיר שבטח יתקשה להתקיים כאשר ברוסטר שלו נמצא השחקן שרץ הכי מעט בליגה בעונה שעברה לפי הנתונים.
עוד תושב עבר שאוהדי הקבוצה בטוח יתגעגעו אליו הוא אלכס קארוסו שמצא פינה חמה בבולס. קנרדיק נאן ומאליק מונק שהגיעו למלא את החלל הם לפחות על הנייר נראים כהחתמות טובות, אבל עדיין, יש סיבה מדוע מיאמי ושארלוט ויתרו עליהם בכזאת מהירות בקיץ.
מונק, בחירת לוטרי לפני כמה שנים כבר היה על המסלול הבטוח לנחיתה באירופה עד שבעונה החולפת החליט לחשוף קצת מהפוטנציאל. עכשיו נראה אותו עומד בלחץ של קבוצה מתחת לפנס באופן קבוע ששואפת לאליפות. נאן היה הפתעה חביבה במיאמי לפני כמה עונות אבל הוא אולי מתאים להיות השחקן התשיעי הטוב ביותר ברוטציה בקבוצה שאצה לאליפות.
אפשר להמר נגד המלך
המסקנה המתבקשת היא שלברון בוודאי יסדר את הכל ושאסור בשום פנים ואופן להמר נגד המלך. קביעה נכונה אולי ל-2018, אבל צריך להיות כנים: למרות שהאיש מוציא על הגוף שלו כל שנה סכומי כסף בגודל תקציב של כמה מועצות מקומיות בישראל, הוא כבר בן 36 ונכנס לעונתו ה-19 בליגה, וגם אצלו הדעיכה תתחיל בשלב מסוים.
יותר מזה, בשלוש העונות שלו בלייקרס הוא היה פצוע לתקופות ארוכות במשך שנתיים, כולל פציעה שסיימה לו את עונת הספתח בקבוצה. שנה לאחר מכן הוא אמנם שיחק ב-67 מתוך 73 משחקים בעונת הקורונה הביזארית ונתן פלייאוף משובח ועמיד בסטנדרטים שלו כל הדרך לאליפות, אך בל נשכח את הפגרה הכפויה שלפני המעבר לבועה שאפשרה לו לנוח כמה חודשים.
זו בהחלט עונה גורלית ללברון וגם הוא יודע שזה אולי הניסיון האחרון שלו להשיג טבעת חמישית שתשווה אותו לקובי ומג'יק ואולי תחיה שוב את הדיון בזהות הגדול בכל הזמנים. ספוילר: קשה להאמין שגם זכייה נוספת שלו באליפות תשנה סדרי עולם מחדש, ככה שמייקל יכול לעשן את הסיגר בנחת. מי שבאמת רוצה להוסיף סימני קריאה על הקביעה מוזמן לעשות הפסקת צפייה מ"משחקי הדיונון" ולחפש בנטפליקס את "הריקוד האחרון", יש שמועות שמדובר באחלה דוקו.
אז לסיכומו של חשש נסייג ונגיד שברור שהעונה עוד לא התחילה וכל החבורה עוד לא שיחקה משחק אחד "אמיתי" ביחד, ורוב הסיכויים שבזכות לוח משחקים קליל בתחילת העונה התחזית העגומה פה תיראה קומית בעוד חודש, אבל זאת בהחלט לא התחלת העונה שמישהו חשב עליה בלה לה לנד.
יש משהו בחיבור ובפרסונל של הקבוצה וכמובן בגיל המתקדם של הכוכבים שלה, שנראה יותר כמו מתכון להצלחה בעוד משחק ב-2K או בפנטזי, אבל מרגיש כמו אקזיט מביך בסיבוב הראשון. נחיה ונראה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו