בטורניר הכדורסל האולימפי בטוקיו לא תראו על הקווים מאמן קרואטי וגם לא מאמן יווני או ליטאי מהסוג שהציפו את ליגת העל הישראלית בשנתיים האחרונות. אבל כן תראו שם מאמן ישראלי: רונן (ננו) גינזבורג בן ה־58, הקלע שצמח על הבלטות במגרש הפתוח בבני דן, יוביל את צ'כיה בהופעה הראשונה שלה מאז התפרקה מצ'כוסלובקיה ב־1989.
"מאמננו" (זהו כינויו) יהיה הישראלי השלישי אחרי רלף קליין ז"ל ודיוויד בלאט שמאמן במשחקים האולימפיים, והוא יעשה זאת לאחר שהדהים את עולם הכדורסל ואת עצמו בניצחונות בבועה בקנדה על המארחת ועל יוון.
איך קיבלו אתכם בפראג כשחזרתם?
"צוותי טלוויזיה חיכו לנו בשדה, מה שלא מקובל כאן. בדיוק בלילה שלפני נבחרת הכדורגל הודחה מהיורו, וההצלחה שלנו גרמה לשמחה גדולה. זה היה כמו אש בשדה קוצים, כולם מברכים אותך".
הבירה נשפכה כמים בחדר ההלבשה, אבל גם הצלחת להחדיר בהם מוזיקה ישראלית.
"יש לנו מסורת אחרי ניצחונות גדולים, שמשתוללים ושמים שירים. פעם אחת שאלו אותי איזה שיר אני רוצה ואמרתי 'תל אביב, יא חביבי, תל אביב', והשחקנים רקדו ואהבו. עומר אדם חזק אצלנו בחדר ההלבשה. הם אוהבים גם את השיר 'כמו איזה שני משוגעים'. מה שחשוב זה שהשחקנים באים בכיף לנבחרת. האימונים לא ארוכים, הכל נעשה באווירה טובה מאוד. השחקנים לא מקבלים בכלל כסף או תוכנית חיסכון כמו בארץ. הם באים נטו בשביל הנבחרת".
שידרת לפני הטורניר שאין לכם סיכוי מינימלי. הצלחת להרדים את כולם?
"אתה רואה שווסלי, סאטורנסקי ובואצ'יק מגיעים לקנדה רק ארבעה ימים לפני המשחקים. חרובן לא בנבחרת כי הוא עבר פציעה. צ'כיה היא לא כמו מדינות אחרות שיש להן הרבה שחקנים. אם חסר לך שחקן, אתה בבעיה גדולה. ידעתי שאני הולך לשחק רק עם שבעה שחקנים. בטורניר ההכנה בגרמניה נראינו לא טוב, באימונים נראינו רע, שחקנים לא היו בכושר, והכל יחד גרם לכך שלא האמנתי שנעלה. אף אחד לא האמין שנעלה".
והנה אחרי שני משחקים לא טובים אתם משחקים נפלא כאילו התאמנתם יחד חודשיים?
"יש לנו את הבסיס של השחקנים שרץ יחד, ויש לנו שחקנים עם אופי שלא מורידים ראש אם לא הולך. משחק מהיר, ריבאונד התקפה - זה הדנ"א שלנו. וסלי וסאטורנסקי זה שילוב מיוחד שהיה צריך קצת לעבוד עליו. אני יודע שאנחנו פגיעים, אבל כשהכל מתחבר אנחנו טובים מאוד. אין הרבה אגו בנבחרת, אף על פי שיש כמה כוכבים".
הובלת 82:92 על קנדה, 57 שניות לסיום והקנדים הצליחו להשוות. איך מצליחים להרים את השחקנים בהארכה ועוד בלי וסלי?
"אף מאמן בעולם לא היה מאמין במצב שאליו הגענו בהארכה. עמדתי מול השחקנים, והייתי חייב לשדר שאנחנו ממשיכים קדימה. היינו על הקרשים. עברנו לאזורית בהארכה, ופתאום דברים הסתדרו. מזכירים לי עד היום שביום שקיבלתי את הנבחרת, אמרתי שאני מאמין שנגיע יום אחד לאולימפיאדה. הם כנראה חשבו שאני לא יודע על מה אני מדבר, אבל האמנתי שיש כאן בסיס טוב. הנשיא של ההתאחדות כתב: 'כשהוא אמר את זה, חשבתי שהוא ירד מהפסים. מתברר שהוא ידע על מה הוא מדבר'".
משחק הפתיחה של הטורניר האולימפי מול איראן. תלחץ להם יד?
"אני אלחץ יד. יכול להיות שהיא תישאר באוויר. עבורי זה מרגש מאוד. אני לא מייצג רק את צ'כיה. אני מרגיש שאני מייצג את ישראל. אם נצליח לעלות לרבע גמר הטורניר, זה יהיה הישג אדיר. אנחנו אנשים תחרותיים ואנחנו לא באים להרים ידיים, כולל נגד ארה"ב. זו חוויה היסטורית עבורי. לצעוד בטקס הפתיחה זה דבר מרגש מאוד. אמרתי לשחקנים לפני הגמר מול יוון: 'זה חלום של כל ילד, ולא משנה באיזה ענף, להופיע באולימפיאדה'. יש לנו כאן סיכוי גדול להגשים חלום של כל אחד מאיתנו. אלו ימים יפים לכדורסל הצ'כי".
תוכל להחזיר לאיראנים את הקלסרים שהמוסד לקח?
"ממש... (בחיוך גדול)".
מחמאות מפופוביץ' ומפיטינו
אחרי שסיים את קריירת המשחק בבית"ר ת"א, החל גינזבורג את דרכו הארוכה כמאמן במחלקות הנוער ברמת השרון. הוא הגיע לליגה הבכירה בתחילת המילניום ואימן בהצלחה את בני הרצליה, הפועל חיפה/רמה"ש, ועם בני השרון העפיל לגמר הגביע ב־2005. ב־2006 פוטר פעמיים באותה עונה מגבעת שמואל, אבל הדלת שנסגרה גרמה לחלונות רבים להיפתח עבורו.
"כשהגעתי לצ'כיה כעוזר מאמן בנימבורק באתי במשכורת מצחיקה כי אמרתי לעצמי שאני חייב לנסות. ידעתי שאם אמשיך לאמן בארץ, מתישהו זה ייגמר. התברר שזו היתה ההחלטה הכי חשובה בקריירה שלי. אני חב את הקריירה שלי למולי קצורין, שלקח אותי אז לתפקיד, אחרת לא היינו מדברים כאן היום. אני חושב שעשיתי אותו הדבר לאורן עמיאל - לקחתי אותו כעוזר כשהתמניתי למאמן ראשי בנימבורק".
גינזבורג כבר קיבל אזרחות צ'כית כהערכה על פועלו. 15 שנה שהוא בצ'כיה והוא כבר סוג של שגריר. "כשהנשיא לשעבר רובי ריבלין הגיע לביקור ממלכתי, האיגוד לקח אותי בתור סוג של שגריר לפגישה של רובי עם נשיא צ'כיה. בכל פעם שיש סיפור עם ישראל, אני דואג להגן בתקשורת על שמה. כשהתחסנתי בתחילת ינואר, הצ'כים עוד היו רחוקים מזה. הסתובבתי שם כמו נשיא המדינה. עד היום יש חלק גדול מהמדינה שהוא לא מחוסן".
החיבור שלך לצ'כים די חזק.
"זו מדינה שהכל מתנהל בה בצורה רגועה, לוקחים הכל בפרופורציות והתחברתי מאוד לאנשים. אני לא מתבייש להגיד את זה - באליפות אירופה 2017 לא הצלחנו. במדינה אחרת, אפילו בישראל, ישר היו עושים שינויים. בצ'כיה באו בגישה אחרת. אמרו לי שאם אני רוצה אמשיך, אבל אני צריך להתרכז רק בנבחרת ולא לאמן קבוצה. בקלות יכלו להגיד שהם רוצים מאמן אחר, אבל הם רואים לטווח הארוך ועובדה שאחר כך באו הצלחות גדולות. אורך הרוח שלהם השתלם".
ובאביב האחרון אתה מצליח לשכנע אותם לאמן בפרומיטיי מאוקראינה.
"לא הייתי הולך לאוקראינה, אבל לקבוצה (פרומטיי) יש בוס יהודי שמאוד רוצה להשקיע ולהגיע רחוק. יש לו 20 אלף עובדים, והוא החליט שהוא רוצה קבוצת כדורסל גברים נשים. הקבוצה קמה לפני שנתיים, והיא פועלת בעיר דניפרו".
לקחת אליפות בטלפון.
"עשו מזה יותר ממה שזה. הקבוצה כבר תפקדה והיתה בכושר טוב בסדרת הגמר. זה היה חודשיים אחרי שהגעתי. את סדרת הגמר העביר עוזר המאמן, בכל רבע הייתי מדבר עם עוזר המאמן השני. העסק רץ ולא היה יותר מדי מה לתקן".
"ארצה לאמן את ישראל"
15 שנה שננו גינזבורג מחוץ לקלחת הישראלית, וההצלחות שלו עדיין נתפסות כאן בווליום תקשורתי נמוך. גם ההצעות מהקבוצות הגדולות לא זרמו אליו למכביר.
"מאמנים, קבוצות, מנהלים מקצועיים ואנשי מקצוע יודעים מי אני ומה אני עושה. יכול להיות שאם מאמן אחר היה עושה את מה שעשיתי, זה היה תופס נפח תקשורתי גדול יותר. זה לא מפריע לי, זה אני. מה זה היה נותן לי? היו מחכים לי בשדה התעופה? לקחת איש יחסי ציבור? בשביל מה אני צריך? תן לי לעבוד במקצוע שלי. אנשי מקצוע מהגדולים ביותר, ובהם גרג פופוביץ', סטיב קר וריק פיטינו, הביעו הערכה לעבודה שלי.
"ננו ששיחק בבית"ר ת"א לא משתנה. לא הייתי נסיך כשחקן ואני לא נסיך כמאמן. טוב לי איך שאני. עשיתי בקריירה שלי הכל ואימנתי בכל מפעל, חוץ מהיורוליג. גם היו לי הצעות מקאזאן ומסנט פטרבורג, אבל בסוף הם הלכו לכיוונים אחרים".
"כשהנשיא לשעבר רובי ריבלין הגיע לביקור ממלכתי, האיגוד המקומי לקח אותי בתור סוג של שגריר לפגישה שלו עם נשיא צ'כיה. אני דואג להגן על שמה של ישראל בתקשורת"
לפעמים זה נראה שאתה מעדיף לאמן מספר משחקים מועט בשנה על פני סיר הלחץ בישראל.
"אני חושב שכל מאמן שעבד באירופה אם תיתן לו אופציה להישאר או לחזור לישראל, הוא יעדיף להיות באירופה. גם אם זו הפועל ירושלים, אולי מכבי ת"א. זו אווירה אחרת, יש סבלנות לטווח הארוך. אריק שיבק לקח אליפות בראשל"צ ואחרי כמה חודשים פוטר, יש דבר כזה? אני אחזור יום אחד לאמן בישראל, אבל לאמן בחוץ זה כיף. אני נהנה. נראה לי שאחרי אליפות אירופה בקיץ הבא אני אסיים בנבחרת צ'כיה".
לא קוסם לך לאמן את דור הזהב של הכדורסל הישראלי?
"כן. עד לפני חמש שנים היינו מסתכלים על משחקים בליגה הישראלית, וזה היה נראה זוועה. לא היתה מחויבות. זה נראה כמו סאמר־ליג. בשנים האחרונות יש שינוי גדול וחלק מזה בזכות אותם צעירים. יש המון כישרונות וגדל כאן דור מדהים. אם תהיה הזדמנות בעתיד, ארצה לאמן את הנבחרת".
איך זה 15 שנה למעשה להיות בלי המשפחה?
"הגיע הזמן שאני אזכיר אותה. הכל זה בזכות אשתי מיכל (במקצועה אדריכלית), לא כל אחת היתה מוכנה שבעלה לא יהיה בבית 15 שנה. היא הקדישה את כל השנים כדי לנהל את הבית ולגדל את הילדים בשביל הקריירה שלי. ברור שהיו קשיים בדרך, אבל ידענו להתגבר עליהם. זה לא פשוט, אבל אשתי היא אישה חזקה".
