הסיפור: קארל אנתוני טאונס בניו יורק
הטרייד הגדול של הקיץ הפך במהרה לסיפור הצלחה, בעיקר מצד אחד. בזמן שג'וליוס רנדל שוב מראה חוסר שביעות רצון במינסוטה טימברוולבס, שמתקשה להישאר יציבה למעט אנתוני אדוארדס, הסנטר הפך לחלק בלתי נפרד מההתקפה של הניקס. הוא לקח הכי הרבה ריבאונדים בחודש דצמבר (190), קולע כמעט 25 נקודות בממוצע בכ-55% מהשדה עם 2.2 שלשות ב-44% - האחוז הגבוה בקריירה.
טום ת'יבודו, שהראה בניקס שהוא מסוגל להתפתח בהתאם לסגל הקיים, כבר אימן את טאונס במינסוטה בחוויה מוזרה – מצד אחד הוא הגיע לפלייאוף לראשונה בקריירה, אבל מצד שני האירועים הכי זכורים משם הם דווקא אלו של ג'ימי באטלר, ולא לטובה. "שנינו גדלנו והתפתחנו. אני אוהב את הגרסה הנוכחית שלו, הוא מחייך יותר" אמר טאונס על מאמנו לאחרונה, וזה בא לידי ביטוי על הפרקט.
השימוש בטאונס מוריד הרבה נטל התקפי לג'יילן ברנסון ומאפשר לפורוורדים לקלוע יותר (ג'וש הארט 14.5, או ג'י אננובי 16.5, מיקאל ברידג'ס 18.3) ולרכז למסור יותר (7.7 אסיסטים – אחד יותר מהעונה שעברה). התוצאה? הניקס נראים יותר ויותר מועמדים להגיע לגמר לראשונה מאז 1999.
הקבוצה שצריך לאהוד: אורלנדו מג'יק
אומרים שבהיעדר הכוכבים הגדולים בקבוצת כדורסל, תמיד יהיה מישהו שיתעלה. אז המג'יק לקחו את זה לאקסטרים. פאולו באנקרו נפצע אחרי חמישה משחקים בהם היה נראה כמו אולסטאר, אז פרנץ ואגנר הרים את המספרים שלו וסחף את המועדון למקומות המובילים לביתיות בפלייאוף. 20 משחקים לאחר מכן וגם הוא נפצע באותה דרך. ואם זה לא מספיק, אז גם אחיו, מו ואגנר, שהיה אחד המובילים במירוץ לתואר השחקן השישי, גמר את העונה.
המג'יק הוכיחו כבר בשנה שעברה שהם עשויים מחומר אחר, אבל העונה זה מיוחד יותר. קאמבק מפיגור 25 ברבע הרביעי מול מיאמי היט, אחד נוסף מ-21 הפרש מול ברוקלין נטס, ג'יילן סאגס מצליח להביא גם את הכישרון ההתקפי שלו מימיו בגונזאגה לידי ביטוי, הסנטר הגיאורגי, גוגה ביטאדזה, קיבל במפתיע את המושכות בקו הקדמי ונמצא בעונת שיא. הצירוף של קנטאביוס קאלדוול פופ כווטרן בחמישייה התברר כמוצלח במיוחד ואפילו הרוקי טריסטן דה סילבה מצליח לספק הופעות מפעם לפעם. תמהיל הצעירים הזה, יחד עם החזרה המסתמנת של באנקרו בקרוב, עשויה להרים עוד יותר את המועדון לגבהים שלא ידע מאז ימי דווייט הווארד העליזים וכולם חייבים להיות בעדם, פשוט כי אי אפשר שלא.
המשחק הגרוע: שיקגו בולס – שארלוט הורנטס (108:115 לאחר הארכה)
הביקורת הגדולה על ה-NBA בתקופה האחרונה היא כמות השלשות הבלתי נסבלת. 23 קבוצות זורקות מעל 35 שלשות בממוצע, כשהשיאנית היא בוסטון עם לא פחות מ-50 השלכות מחוץ לקשת, אותן היא קולעת בקצת יותר מ-36%. מיד אחריה ברשימת ההשלכות נמצאות שיקגו ושארלוט, שחתומות ביחד על שני המשחקים עם הכי הרבה החטאות לשלוש בהיסטורית ה-NBA – 75 במשחק הראשון ביניהן (22/97), אותו השוו במשחק השני (28/103).
אז לאמלו בול, שלוקח 30% מהשלשות של ההורנטס העונה, לא שיחק בשני המשחקים. בכללי, שתי הקבוצות היו בחודש מאוד פציע ולא יציב, אז אולי אפשר לזקוף לזכותן כמה נקודות זכות. מדובר בשתי קבוצות שנמצאות בסוג של צומת דרכים בין הליכה לטנקינג לבין התחלת ריצה לכיוון הפלייאוף, אז גם היכולת הלא מרשימה מובנת. ובכל זאת, לא חושב שיש אוהד אחד של הבולס או של ההורנטס שישב בציפייה ויראה את המשחק ביניהן ב-18.1. כמה החטאות יהיו שם? הימור מושכל – 75.
קבוצת הטנקינג: ניו אורלינס פליקנס
משום מקום, עוד בחירה גבוהה בדראפט מוצלח במיוחד בדרך ללואיזיאנה בצורה מאוד מפתיעה. דז'ונטה מארי, ברנדון אינגרם, זאיון וויליאמסון, סי ג'יי מקולום, הרב ג'ונס, טריי מרפי וחוסה אלברדו הספיקו להיפצע בתחילת העונה, או שפתחו אותה פצועים, והובילו את ווילי גרין לנסות להתחרות במערב הפרוע עם סגל טלאים שספק אם מסיים במאזן טוב יותר משל אלבה ברלין ביורוליג, או מזה של בדאלונה ביורוקאפ.
גם כשהפצועים חזרו (רובם, זאיון עדיין בחוץ) זה נראה לא טוב, כאילו כל ההכנה הייתה לחינם. ראשי המועדון, שקיבלו אותו רק בקיץ אחרי הנהירה המאסיבית של רוב ההנהלה לפרויקט המסקרן של דטרויט, עברו למשימה אחרת – למצוא את החבילה המשתלמת ביותר עבור אינגרם. הניצחונות? אם יגיעו זה נחמד, עדיין לא מאוחר לעלות על הגל ולהיכנס לפלייאין הצפוף. אם לא? יש לה את בחירת הסיבוב הראשון שלה והיא לא תהסס לפרק עוד יותר את החבילה (מקולום? וויליאמסון?) בשביל לבנות מרעננת חדשה במערב המזדקן.
המשחק הטוב: ניו יורק ניקס – סן אנטוניו ספרס 114:117
המשחק הראשון של יום הכריסמס החגיגי הבטיח הרבה, וגם קיים. בזמן שבפוטבול היו יותר צופים שראו את פיטסבורג סטילרס מתבזים מול האלופה קנזס סיטי צ'יפס באירוע שהוגדר כהצלחה עבור נטפליקס, צופי הכדורסל קיבלו בדיוק מה שהם רצו – משחק כדורסל טהור וצמוד בין מי שאמור לשלוט ב-NBA בקרוב לקבוצה עם השוק הכי גדול במדיסון סקוור גארדן.
אבל זה לא היה רק ויקטור וומבניאמה עם 42 נקודות ו-18 ריבאונדים, או שיא הקריירה של ברידג'ס (41), אלא פתח יום נהדר שעשה רק טוב לענף. הכמעט קאמבק של דאלאס מפיגור 27 מול מינסוטה, הפריחה של ג'ואל אמביד וטייריס מקסי דווקא מול בוסטון, הדו קרב המרתק בין לברון ג'יימס והלייקרס לסטף קרי והווריורס והמשחק הצמוד בין הנאגטס לסאנס. חמישה משחקים, כולם ב-10 הפרש ומטה, דרמה שמצופה מהקבוצות שמתיימרות להיות הטובות בעולם. המלחמה של ג'וש הארט על ריבאונדי ההתקפה בסיום רק הוסיפה לבחירה.
הקבוצה המאוכזבת: אוקלהומה סיטי ת'אנדר ואטלנטה הוקס
קל מאוד לכתוב שהת'אנדר מאוכזבים. מי שהגיעה משום מקום למקום הראשון במערב בעונה שעברה והודחה כבר בחצי הגמר חווה עונה נהדרת, עם 12 ניצחונות ברציפות והמאזן השני בטיבו בליגה, אבל שוב פעם הפסידה ברגע האמת. הפעם זה היה למילווקי בגמר גביע ה-NBA עם תצוגת נפל של 5/32 לשלוש ורק 31 נקודות במחצית השנייה, שהובילו לאיבוד התואר והכסף. ישנה גם אכזבה שלנו, הצופים, שקיווינו לראות את המוצר הכמעט מוגמר וקיבלנו פציעה מבאסת נוספת, של צ'ט הולמגרן, דווקא כשהתחיל להיכנס לשטף המשחק.
במזרח, קליבלנד קאבלירס מוליכה בגאון את הליגה עם 29 ניצחונות וארבעה הפסדים. שניים מאותם הפסדים היו להוקס, שתחת שרביטו של טריי יאנג המשוחרר נראים רעננים מתמיד ואפילו מדברים על ג'יילן ג'ונסון כאולסטאר כבר העונה. אז מה האכזבה? מאזן 16:18 שמספיק רק למקום השביעי במזרח, יכולת לא יציבה ושקיעה בבינוניות. גם אחרי שמארי הלך, ההוקס עדיין נראים רחוק מאוד מלמצות את הפוטנציאל שלהם. השאלה היא האם ליאנג יימאס בשלב מסוים מהישארות בקרבות הפלייאין ואם כן, אז מה עושים.
