עד ערב פתיחת דראפט 2024 בלילה בין רביעי לחמישי, מבט זריז אל העונה הבאה של דני אבדיה ב-NBA נע בעיקר בין שתי אפשרויות: הראשונה, להישאר בוושינגטון וויזארדס. מבחינת אבדיה, זו היתה אחלה אופציה.
אמנם מדובר בקבוצה איומה ונוראה, אחרי שנה גרועה ברמה היסטורית, ומועדון עם היסטוריה עשירה של ניהול גרוע וחוסר הצלחה, אבל בתור השחקן עם הוותק הכי ארוך במועדון, בכניסה אל עונה חמישית בקבוצה, אחרי שנת פריצה ואחרי שקיבל חוזה של 55 מליון ל-4 שנים - אבדיה היה מגיע ל-24/5 בתור שחקן עם מעמד יצוק בצמרת הרוטציה של הקבוצה.
במילים אחרות - סיטואציה מצוינת להמשיך בדיוק בקו בו הלך בשנה שעברה, זה שהביא אותו למקום השישי בבחירות לשחקן המשתפר של העונה: עוד דקות, עוד אחריות, עוד כדורים, עוד שיפור במספרים.
האופציה השנייה שכביכול עמדה בפני אבדיה היתה לעבור בטרייד לקבוצת פלייאוף. "כן, ברור. זה משהו שאני מכוון אליו וחולם עליו", ענה אבדיה לבן גולדפריינד מ-N12 רק אתמול (רביעי), שעות בודדות לפני שהגיעו החדשות על הטרייד שבסוף כן קרה.
והוא לא היה לבד בתחושה הזו. כמו כל דבר אחר שאבדיה אומר, גם זו היתה אמירה הגיונית והיא בטח לא באה בוואקום. זה סנטימנט שהופגן בתקשורת הישראלית לא מעט. אסף רביץ, למשל, כתב היום ב"וואלה" ש"אבדיה היה אחד השמות החמים לעבור בטרייד הקיץ, אך הציפייה הייתה שהוא יעבור לקבוצת פלייאוף".
וגם אם "אחד השמות החמים" זו אולי קצת הגזמה, וגם אם הציפייה לעבור לקבוצת פלייאוף היתה בעיקר נוכחת בראש של ישראלים רבים וכנראה שטיפה פחות במציאות - הנקודה היא שזו היתה התחושה של רבים - של אבדיה עצמו, של כתבי ספורט בישראל, של המוני אוהדים.
הסיבה המרכזית שזה הרגיש כמו אופציה ממשית היא שפשוט "קל לראות את זה". הערך בזה ברור - החוזה שלו נוח, יש לו נטיות של "כדורסל מנצח". הוא שחקן חכם וקבוצתי. אין מה לומר - זה הרגיש הגיוני, והאפסייד באפשרות הזו היה מרגש. וכמובן גם משמח, כי כולנו רוצים בטובתו של אבדיה. האפשרות שהוא ישאיר את הקרקס של הווידארדס מאחוריו ויעבור לקבוצת פלייאוף איכותית הייתה מלהיבה מדי מכדי להשתיק אותה.
כן, ברור שזה אומר שהוא היה צריך להילחם על מעמדו מחדש. ברור שהוא לא היה אוטומטית שחקן חמישייה. אבל זה כל הכיף. הפרוספקט של אבדיה חוצב לעצמו מקום 6-8 ברוטציה של קבוצת פלייאוף, לדמיין אותו משחק אל תוך חודש מאי, נותן איזה רבע נהדר במשחק עם רייטינג גדול בכל העולם, עושה כמה מהלכים שמביאים לניצחון פלייאוף. אלה הדברים שאנחנו קמים באמצע הלילה בשבילם. אלה הדברים שתמיד חלמנו לראות קורים לכדורסלן ישראלי.
אין מה לומר, היתרונות גם של להישאר בוויזארדס וגם של האפשרות הקסומה לעבור לקבוצה מנצחת היו ברורים מאוד. ואז הוא עבר לפורטלנד.
למזלנו, רבים מתושבי מדינת ישראל הם אנשים אופטימיים שמחפשים סיבה למסיבה. בטח בימים כאלה, אבל לא רק - ישראל היא גם מקום כזה שעד לא מזמן כולנו כאן היינו צריכים להיות בעד כל קבוצה שלנו כשהיא משחקת באירופה, גם אם היא יריבה מושבעת של הקבוצה שאנחנו אוהדים (תודה לאל, מדובר בתופעה שפסה מן העולם. נראה לי). כשזה מגיע לכוכבים ייחודיים כמו אבדיה, ישראל היא עדיין מקום כזה שבעיקר עסוק בלעודד. בלסובב את הכוס עד הזווית ממנה היא לא נראית ריקה.
בתור מדינה קטנה מוקפת אוייבים, זה כנראה באמת חשוב שזו הנטייה של רבים מאיתנו. אבל איך אפשר לקחת את המעבר שלו לפורטלנד טריילבלייזרס ולתאר אותו כאירוע חיובי - משהו שקרה כמעט בכל טקסט שפורסם בעברית על הנושא היום - זה כבר באמת אומנות הספין.
המעבר לפורטלנד הוכיח, קודם כל, שכמובן זו היתה טעות לחשוב שיש בפני אבדיה שתי אפשרויות: וויזארדס או קבוצה טובה. שנית, אם משווים את המעבר לפורטלנד לכל אחת מהאפשרויות האלה, ברור שזו האפשרות הגרועה מכולן. מבחינת החווייה של קבוצה גרועה ומועדון בבנייה - ברור שעדיף להישאר בוויזארדס, איפה שכאמור מעמדו מבוצר. ומבחינת מה שיכול היה לקרות לקריירה שלו אילו היה עובר לקבוצה מנצחת, ברור שזה עדיף בהרבה על פני הבלייזרס.
אבל עכשיו האפשרות של להישאר בוויזארדס כמובן נמחקה והאפשרות של לעבור לקבוצה מנצחת התרחקה - כי פורטלנד הרגע שילמה שתי בחירות סיבוב ראשון, מלקולם ברוגדון בחוזה נגמר, ועוד שתי בחירות סיבוב שני עבור אבדיה. סביר להניח שהיא מתכוונת להשאיר אותו לבינתיים.
אז אם האפשרות הקסומה של לעבור לקבוצה מנצחת ירדה לתחתית הרשימה, מה כן עומד בפני דני עכשיו? שוב שתי אפשרויות. הראשונה - להישאר תקופה בפורטלנד ולהילחם בה על מעמדו מחדש. אחרי הכל על פי מצב הסגל הנוכחי שלה, מקומו בחמישייה כלל לא מובטח (אבל סביר שעוד יהיו שם טריידים). במילים אחרות: אבדיה עבר מלהיות שחקן בכיר בקבוצה גרועה ממש, לשחקן שצריך להילחם מחדש על מקום בחמישייה בקבוצה גרועה ממש אחרת.
ואם זה נראה מבאס, אז הרי שהאפשרות השנייה היא להפוך למה שבסופו של דבר קורה לכל שחקן שמוגדר "חזוה מצוין" - ג׳ורנימן (שחקן שעובר המון קבוצות). אחרי הכל, מספר הפעמים שאבדיה הוגדר מאז חתם על החוזה הנוכחי שלו כ"חוזה מצוין" גדולה יותר ממספר הפעמים שהוא הוגדר "שחקן מצוין" (מספיק גוגל קצר כדי לראות כמה זה הפך לשמו השני של אבדיה). ב-NBA, כשאתה מוגדר "חוזה מצוין" או "נוח", אתה כבר עם רגל וחצי בתוך הטרייד הבא. ואז הבא שאחריו. והבא שאחריו.
הליגה מלאה בעשרות ג׳ורנימן, שחקנים שדווקא בגלל שהם חבילה אחת של שחקן טוב פלוס חוזה נוח הופכים להיות פיסה שסוגרת המון פינות ועוזרת לטריידים אחרים לקרות. החבר׳ה האלה עושים קריירות ארוכות, פורשים מליונרים, עוברים הרבה חוויות, חלקן אפילו מאוד חיוביות. גם ברמה הקבוצתית וההישגית. אלה יכולים להיות אחלה חיים. רוצה לומר: אין שום דבר רע בלהיות ג׳ורנימן. חלקם גם מגיעים בסוף לקבוצות ממש טובות. חלקם, עם זאת, לא. לפרטים, חפשו אחד, עמרי כספי.
