מופע של קבוצה אחת. כבר הרבה שנים שלא הייתה דומיננטיות כזו ביורוליג של קבוצה בודדת. המפעל הבכיר של אירופה נשלט העונה בצורה מוחלטת על ידי ריאל מדריד. ועם תום הסיבוב הראשון אפשר להגיד בפה מלא: זה ריאל ועוד 17.
הבלאנקוס הפסידו בכל הסיבוב פעם אחת בלבד, לים מדר ופנרבחצ׳ה, וגם זה קרה רק בשנייה האחרונה. בניגוד ליריבותה כמו פנאתניאקוס וברצלונה, הקבוצה הספרדית הביאה הקיץ רק שחקן אחד, פאקונדו קאמפצו שמו. הארגנטינאי השלים לה סגל עוצמתי שמזמן לא היה כאן, כזה שנהנה מהמשכיות ותיאום מושלם ומפגין עליונות ברורה על שאר קבוצות היורוליג. צריך לתת כאן קרדיט גדול למאמן צ׳וס מתאו, שבמהלך העונה שעברה כל הזמן דיברו על החלפתו. נראה שאלופת היורוליג בדרך להגן על התואר מהעונה שעברה, והדבר היחיד שיכול לעצור אותה מזכיה שניה ברציפות זו שיטת הפיינל פור.
המאפיין השני של הסיבוב הראשון הוא הצפיפות מהמקום השני והלאה. לפני מחזור הסיום של הסיבוב היה פער של שני משחקים בלבד בין המקום השני לעשירי ופער של שני משחקים בין המקום הרביעי ל-13. שוויון כוחות.
שחקן הסיבוב - פאקונדו קאמפאצו
מייק ג׳יימס נותן עונה אדירה ומוביל במדד, טוקו שנגלייה חזר בענק וסוחב את וירטוס בולוניה לעונה מפתיעה. אך למרות זאת, ובזכות ההשפעה העצומה שלו, הרכז הארגנטיני הוא האיש של הסיבוב. קאמפאצו, שמוביל את המפעל באסיסטים (7) מתאים כמו כפפה ליד לסגל של הספרדים שהיו חסרים מנהל משחק טבעי בשנה שעברה. הוא היה החלק החסר של ריאל, והפך קבוצה טובה לכזו שהיא מעל היורוליג בפער.
מאמן הסיבוב - לוקה באנקי
אחרי סערה גדולה שהתרחשה בקבוצה האיטלקית בקיץ, החליטה ההנהלה לפטר את סרג'יו סקלוריו ולהחתים במקומו את באנקי, כמה ימים בלבד לפני פתיחת העונה. האיטלקי, שבדיוק סיים קיץ חלומי עם נבחרת לטביה עושה עבודה גדולה גם בקבוצתו החדשה. הוא הפך קבוצה שהייתה לא רלוונטית בעונה שעברה לקבוצת צמרת שמסמנת מטרה - פיינל פור. והוא עושה זאת עם כמעט אותו הסגל, וללא חיזוק משמעותי
המפתיעה - וירטוס בולוניה
שום ציפיות לא היו מהקבוצה האיטלקית. גם בגלל שלא הגיע רכש משמעותי, גם בגלל חילופי המאמנים סמוך לעונה וגם בגלל העונה שעברה שהייתה אפורה במיוחד. אך בסיום הסיבוב היא עם המאזן השני בטיבו עם 70 אחוזי הצלחה. הסיפור הגדול הוא הסגל, שמורכב ברובו משחקנים ותיקים, כאלו שהיו מי שחשבו שנמצאים בשלהי הקריירה שלהם באירופה, בטח ברמת היורוליג. אבל טוקו שנגליה, שהי מי שהספידו אותו כבר, ומרקו בלינלי בן ה-37, סוחבים על גבם את הקבוצה שמורכבת מסגל שבקיץ היה נראה כאפור מאוד.
המאכזבת - מילאנו
מאיטליקית מפתיעה לזו שמאכזבת. והאמת נדמה שזה כבר תואר קבוע אצל הקבוצה מצפון איטליה, שגם בעונה שעברה היא החזיקה בו. שוב קיץ של ציפיות והשקעת כספים אדירה. עוד קיץ של רכש נוצץ - הפעם ניקולה מירוטיץ׳. והתוצאה שהביא אטורה מסינה? מקום בחלק התחתון של הטבלה. רגע לפני הסיבוב השני יש תקווה קלה לשינוי, עם השיפור לאחרונה ביכולת והחזרתו של שאבאז נפייר.
התגלית - אלי אנדייה
הגדולה של ריאל מדריד היא שתוך כדי העונה המופלאה, היא גם מקדמת צעירים והופכת אותם למשמעותיים. הפורוורד/סנטר המוכשר אלי אנדייה בן ה-19 משחק כבר עונה שניה ביורוליג כשהעונה הוא כבר שחקן רוטציה לגיטימי. יותר מזה - בתקופה האחרונה, בה גרשון יאבוסלה נעדר בגלל פציעה הוא הפך לשחקן חמישייה, עושה עבודה מעולה ומשחק עם הרבה בגרות. ממוצע הדקות שלו עומד על 12.5.
השחקן המאכזב - קמבה ווקר
האמת שזה לא מפתיע. סיכויי ההשתלבות של אייקון מהסוג הזה ביורוליג היו מראש בעייתיים. בפועל הרכש הנוצץ של הקיץ מוכיח שוב ששם גדול לשעבר ב-NBA הוא לא תעודת ביטוח ביורוליג. זה החל בפציעה שמנעה ממנו לפתוח את העונה והמשיך בחוסר הסתגלות. מעל הכל ווקר הבין מהר שמונאקו היא הקבוצה של מייק ג׳יימס ויהיה לו קשה להיות דומיננטי לידו. הוא משחק העונה רק 11 דקות בממוצע ותורם 4 נקודות בלבד.
