אחד הדברים הנחמדים בגמר ה־NBA בין שתי ערים פריפריות הוא התגייסות כמעט פטריוטית של תקשורת מקומית למען המטרה. ה"דנבר פוסט" עדיין עסוק בסגירת חשבונות עם התקשורת הארצית ועם רשת ESPN על ההתעלמות המגוחכת שלהן תקופה ארוכה מהקבוצה ומסיפור נסיקתו של ניקולה יוקיץ' למעמד השחקן הטוב ביותר בכדורסל.
רונן דורפן מסכם ממיאמי את משחק 4 בסדרת גמר ה-NBA
בעיתון המוביל של קולורדו עשו זאת בצורה חביבה: נתנו לאוהד עיוור לתקן את פרשני ESPN בניתוח המשחק של יוקיץ'. הריעו לעיתונות במיטבה! לקיחת אלמנט שלילי כדי לספר סיפור על קהילה, על המשמעות של קבוצת כדורסל עבור אנשים שנלחמים יותר מהקבוצה שלהם.
האוהד מוביל עסק להכשרת עיוורים בתחום הטכנולוגיה, אז בתחילת הדברים אתה חש אולי רחמים על מי שאוהד את יוקיץ' אך מעולם לא ראה אותו. אבל אז אתה מגלה שהוא לומד, שומע, קורא ושוקד כדי להבין - כל מה שפרשני ESPN לא עשו - ולחוות את הכדורסל של האיש שבא מסומבור, סרביה, להושיע את הנאגטס.
גם מיאמי היט למדו את יוקיץ', אבל במשחק 4 למדו משהו הרבה יותר קשה פסיכולוגית - שזה לא רק יוקיץ'. תוכנית המשחק הצליחה. אם בתחילת הסדרה התחושה היתה "תנו לו לנצח אותנו כקלעי, אבל לא כמוסר", הפעם הם מנעו ממנו את האסיסט ודי הגבילו אותו בנקודות - הוא אפילו היה מתחת ל־50% מאזור הצבע. הוא אפילו איבד קצת ריכוז בעבירות המיותרות, ואפילו אירע להם נס וזה היה אחד מאותם ימים שבהם ג'מאל מארי הוא סטף קארי של הרוקיס.
ואז הם גילו שכל הסיפור שלהם עצמם - על העומק של הספסל ועל כך שכל שחקן ביומו יכול לקום ולקבל על עצמו את האחריות לניצחון - נכון לא פחות לגבי יריבתם. לדנבר יש את כל זה גם כן.
מי יעצור אותם?
הרוחות, גם בפלורידה וגם בעולם העיתונות, משנות כיוון מהר, וחצי שעה אחרי שדנבר נראתה בבעיה - שיחות העיתונאים סביב הפכו לדיוני שושלת. העובדות שהועלו לתמוך בדיון משמעותיות: קארי, לברון ודוראנט מבוגרים מאוד, אז מי ימנע מיוקיץ' השתתפות במרבית הגמרים הקרובים?
אם יש שחקן שממחיש את פוטנציאל השושלת הוא ארון גורדון - גיבור משחק 4. שחקנים כמוהו יש לא מעט ב־NBA. אתלטים אדירים, שצברו סטטיסטיקות בקבוצות עם חשיבות מועטה. אבל בתוך עולם המעברים והטריידים וחילופי המאמנים - לא ממש היתה יד מכוונת לקריירה שלהם.
קנטביוס קולדוול־פופ הסביר לנו כמה זמן לוקח ליוקיץ' ללמוד את המשחק שלך: כלום. וכמה אתה צריך לשנות כדי שהוא יוכל להשתמש בך: כלום.
אלופות ב־NBA נבנות גם בעסקים. יש את הטנקינג המשוקץ, שבו מפסידים במכוון בעבור הסיכוי להנחית ילד צרפתי בדראפט. יש את עסקאות הבלוקבאסטר, שבהן מוותרים על הגנה וספסל ועתיד כדי להנחית בעיר את דוראנט. אז יוקיץ' משיג לקבוצתו לא רק סלים קלים, אלא גם עסקאות קלות. זו דעתי על סיכויי השושלת. לעסוק בעניינים אמורפיים כמו שושלת או כמו הגדולים בהיסטוריה, זה טבעה של העיתונות.
"מרגישים את זה"
בפינת המגרש ב"קסייה ארנה" במיאמי, בסיום משחק 4, בין האוהדים שהריעו לשחקני דנבר שהשלימו את מסע החוץ החשוב בהיסטוריה של המועדון עמד אוהד ותיק בשם ג'ף. שאלתי אותו לכמה משחקי חוץ הוא נוסע בשנה, והתשובה הפתיעה אותי - אלו משחקי החוץ הראשונים שבהם היה אי פעם.
אבל הוא צפה בכמה משחקים בעונה הראשונה של הנאגטס ב־NBA, לאחר שצורפו לליגה בשנת 1967 (תחילה כדנבר לארקס). "למה פתאום עכשיו?" אני שואל אותו. "כי מרגישים את זה", אמר ג'ף וחזר על כך: "כי מרגישים את זה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו