אחד הדברים הכי בלתי נסבלים בלעקוב אחרי ספורט אמריקני בכלל, וה־NBA בפרט, הוא האינפלציה והזילות של אמירות כמו "הראשון מאז ש...", או "זה קרה רק כך וכך פעמים בהיסטוריה".
אבל פלייאוף 2023 - אף שברובו הגדול לא מתעלה לרמות גבוהות במיוחד של כדורסל, ואף שאין לנו השנה אפילו קבוצה אחת שקרובה בכלל להיות "היסטורית" מבחינת גדולה - סיפק לנו עד עכשיו שלל סיטואציות נדירות. נדירות באמת.
ולמען האמת, בניגוד לאפס היכולת של אמירות כמו "הראשון מאז המיזוג שנותן 10-15-25 במשחק הדחה מתחת לגיל 25" לרגש - הפלייאוף הזה ייצר סיטואציות נדירות כל כך, שלראות אותן מתפתחות היה דבר שסיפק חוויה מיוחדת.
הלייקרס היו צריכים הארכה כדי לעבור את מינסוטה במשחקי הפלייאין, והמשיכו עד לגמר המערב - ובדרך עברו ללא יתרון ביתיות גם את ממפיס וגם את גולדן סטייט, במה שהיתה סדרת הסיבוב השני הראשונה אי־פעם בין מדורגות 6 (הווריוס) ו־7 (אל.איי). וזה אחרי שהאלופה עצמה חזרה מפיגור 2:0 מול סקרמנטו, שבעצמה לא היתה בפלייאוף מאז 2006; וכשסטף קרי קובע שיא של 50 נקודות במשחק 7, רק כדי לראות את ג'ייסון טייטום שובר את השיא הזה עם בוסטון מול פילדלפיה בסיבוב השני במזרח.
ואם אנחנו כבר מדברים על הצד השני - שם מיאמי הפסידה משחק הדחה אחד ופיגרה בשני שלוש דקות לסיום, אבל שרדה את זה. ואז היא הדיחה את מילווקי בצורה הכי חד־צדדית שמדורגת 8 אי־פעם עשתה למדורגת 1. ונוסף על כך, אף סדרת סיבוב שני לא נגמרה לפני משחק 6.
זה מקבץ של עליות ומורדות שהפך את פלייאוף 2023 לחוויה. ואם זה לא מספיק - עכשיו בגמר המזרח, מיאמי המדורגת 8 ההיסטורית, שהובילה כבר 0:3 על בוסטון הפייבוריטית, הפסידה בשלושת המשחקים הבאים - וזו רק הפעם הרביעית בתולדות הליגה שזה קורה.
אם בוסטון תנצח במשחק 7 בבית ותשלים מהפך - היא תהיה הראשונה אי־פעם שעושה את זה ב־NBA, ותצטרף לחברתה לעיר, בוסטון רד סוקס, שהיא עדיין היחידה שאי־פעם חזרה מ־3:0 ל־3:4 בבייסבול (בהוקי זה קרה כבר ארבע פעמים).
הבשורה של ההיט
ומה ההיסטוריה מספרת לנו בהקשר הזה? ובכן, היא מספרת שבוסטון, עם מאזן 9:27, היא קבוצת המשחק 7 הכי טובה בתולדות הליגה. בבית היא 5:22. ולא מדובר באיזו פרה־היסטוריה - היא ניצחה משחק 7 בסיבוב השני השנה מול פילי, ובפלייאוף שעבר החבורה הזו רשמה שניים כאלה, אחד על מילווקי ואחד על מיאמי - במיאמי. ג'ייסון טייטום, למשל, כבר עומד על מאזן 1:5 במשחקי 7.
מיאמי, לעומתה, מציגה מאזן הרבה יותר "סביר": 5:6 היסטורי, ורק משחק אחד כזה מאז 2016 - ההפסד הביתי לסלטיקס אשתקד. ג'ימי באטלר ניצח רק 1 מ־3 כאלה, ואפילו אריק ספולסטרה צבר רק מאזן של 3:4 במעמד.
אז מה בכל זאת יכול לעודד את ההיט כרגע? אולי העובדה שבחמישה מתוך שישה משחקים עד כה בסדרה היתה זו קבוצת החוץ שיצאה עם ה־W.
ואם לשפוט לפי האכזבה היחסית של הסלטיקס מהקהל הביתי שלהם העונה, ולפי כמה בלתי נסבלים יכולים להיות אנשי בוסטון ואוהדיה כשהם בצד הנכון של ההיסטוריה - כל מי שאינו בוסטונאי צריך להתאחד הלילה בתקווה אחת ברורה: שהסדרה הזו לא תוסיף לפלייאוף הזה עוד אמירה כמו "הראשונה מאז ככה וככה שזה וזה קורה".
