״רנדום״ - בעברית, אקראי - מתכוון למשהו שקורה ״במקרה״ או ללא כל דפוס או סדר. זה ההפך ממשהו שהוא צפוי או עוקב אחר רצף מסוים. ואמנם זה כבר לא במודה, אז אל תיתפסו על ידי איזה בן דור ה-Z אומרים את זה בקרוב, אבל עד לא מזמן, כשמשהו מוזר מאוד ולא קשור ולא סביר היה קורה, היה נהוג להגיד "אויש זה כל כך רנדומלי". ואם מישהו אי פעם רצה המחשה מהחיים האמיתיים למהותו של ה״רנדום״, אז שישים לב לזה.
ההסתברות של 4 קבוצות רנדומליות להגיע כולן יחד לפיינל פור של טורניר נוקאאוט שמתחיל ב-64 קבוצות היא 1 ל-635,376 (שאלתי אצ צ׳אטGPT והוא הבטיח לי שהוא יודע חשבון). ככה שאם כ-21 מליון טבלאות (״בראקטס״) מולאו השנה על ידי גולשי ESPN בבואם לנסות לנחש את זהות המנצחות באליפות הארצית, בחלוקה רנדומלית כל הרכב של 4 עולות לפיינל אמור להופיע 33 פעמים.
הרכב פיינל פור שכולל את ארבע העולות השנה - קונטיקט, סן דייגו סטייט, פלורידה אטלנטיק ומיאמי - הופיע רק ב-37 מהבראקטס של ESPN. כן, מאוד קרוב לאותו 33. במלים אחרות: אין יותר רנדומלי מזה. במלים עוד יותר אחרות: זה כל כך רנדומלי, שזה פשוט מופרך. אקראי. מקרי. משולל כל קשר למה שקרה קודם, השנה, העונה. ללא דפוס. ללא סדר.
אבל גם אם הזהות הספציפית של ארבע הקבוצות האלה מובילה להרכב אקראי, הרי שמה שהוביל לאקראיות הזו אלה תהליכים שאפשר להתחקות אחריהם.
סיבות דומות הובילו לכך שטבלת המערב ב-NBA היא כל כך מטורללת השנה, עם צפיפות היסטורית במאזנים, ללא כח דומיננטי, ועם תחושה שהכל פתוח. ואם שם דברים יכולים להשתנות משנה לשנה, הרי שבכדורסל המכללות סביר להניח שהאקראיות תמשיך לשחק תפקיד בולט.
הסיבה המרכזית ל"השטחת" שדה התחרות היא תנועת שחקנים. ב-NBA נדמה שבכל שנתיים-שלוש מערבבים את הקלפים מחדש, חוזים מעולם לא היו קצרים יותר, בקשות לטרייד מעולם לא היו תכופות יותר, ותנועת כוכבים מקבוצה לקבוצה מעולם לא הייתה קופצנית יותר.
וכשמערבבים את הקלפים, לפעמים הג׳וקרים מתקבצים יחד, ואז מקבלים סופר טימס. לפעמים הם מתפזרים בחלוקה שווה. ואז מקבלים מערב כמו של 2023.
במכללות, "תנועת השחקנים" הרלוונטית בהקשר הזה היא ה-"וואן אנד דאן". התופעה הבולטת ביותר בכדורסל בקולג'ים, במסגרתה כוכבי תיכונים מגיעים לתוכניות הכדורסל הכי טובות ב-NCAA מתוך כוונה ברורה שלהם ותוך ידיעה מוחלטת של הקבוצות שהם באים לעונה אחת. תחנת עצירה מנדטורית בדרכם ל-NBA.
זה מייצר שני דברים: 1. תחלופה גבוהה מאוד בסגלים של הקבוצות הכי יוקרתיות. 2. חסרון בניסיון, כימיה, חיבור ובגרות בקרב הקבוצות האלה, אל מול תכניות כדורסל פחות נוצצות. כאלה שלא מסוגלות למשוך בכל שנה 2-3 כוכבי וואן אנד דאן, אז מתרכזות, אתם יודעים, בלבנות קבוצה סביב שחקנים פחות מבוקשים.
וכשהיריבות מתבססות על בני 18-19 שבאים לכמה חודשים וזהו, פתאום להרכיב קבוצה סביב בני 20-22, עם סגל שמכיר אחד את השני, את המאמן, ואולי אפילו מפתח גאוות יחידה, יכול להספיק כדי לייצר עוד ועוד הפתעות ולהגיע רחוק יותר בטורניר הארצי.
מאז 2016, רק 9 מ-28 קבוצות הפיינל פור היו מדורגות 1, ורק אחת מתוך ה-8 בשנתיים האחרונות. השנה, 3 מ-4 העולות לפיינל פור ביקרו בו לראשונה אי פעם בתולדות הקבוצה. הטרנד הוא חד משמעי.
אז כן, קונטיקט היא קבוצת מכללות טובה. 3-4% מהמנחשים שמו אותה כאלופה של הבראקט שלהם. והיא הפייבוריטית ב-7.5 נקודות. כוכביה, אדאמה סאנוגו וג׳ורדן הוקינס, הם שחקנים טובים שייבחרו בדראפט הקרוב.
אבל אם קראתם עד לפה, אז בטח כבר הבנתם - אף אחת מאלה היא לא הסיבה שכדאי לכם לתפוס את משחק הגמר בין סן דייגו סטייט לקונטיקט (בלילה שבין שני לשלישי, 04:20). כי אחרי הכל, לשבת בישראל השסועה ולראות ילדים שבחיים לא שמעתם עליהם משחקים קצת כדורסל בזמן שיתר דיירי הבית עוד ישנים? מה יותר רנדומלי מזה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו