דינו מנגין הוא שם מעורר נוסטלגיה. סנטר אימתני עטור הישגים, עם לא מעט מפגשים עם הכדורסל הישראלי וקשר מיוחד. היריב הכי גדול על המגרש והידיד הכי גדול מחוצה לו. דינו, בן 73, מתאושש בימים אלה מניתוח גב ומספר שהוא משתדל לא להיות נוסטלגי ו"לא להסתכל לאחור". בכל זאת, בראיון מיוחד מאיטליה הוא מספר על הזמנים ההם.
למנגין היתה קריירה מופלאה, והוא אחד הסנטרים הגדולים ששיחקו באירופה. הוא התחיל לשחק כבר בגיל 16 בווארזה האיטלקית, ואיתה השתתף ב־10 גמרים של גביע האלופות, שבהם זכתה הקבוצה ב־5 גביעים. בהמשך הוא עבר למילאנו, איתה היה פעמיים אלוף אירופה, ויש לו 13 אליפויות איטליה בקריירה.
עם נבחרת איטליה הוא זכה באליפות אירופה ובמדליית כסף אולימפית. הוא פרש בגיל 44, ולפני זה עשה עוד היסטוריה כששיחק במדי טרייסטה מול בנו אנדריאה ששיחק בווארזה. אחרי שפרש היה נשיא ההתאחדות האיטלקית, ומאז שפרש באמצע העשור שעבר הוא לא מעורב בכדורסל.
בשבוע הבא ב־7 באפריל ימלאו 46 שנים לגביע הראשון של מכבי ת"א, ומנגין זוכר היטב איך וארזה שלו, ששלטה בכדורסל האירופי במשך שנים, לא הצליחה לעמוד מול הצהובים ונשארה מופתעת בגמר באולם פיוניר בבלגרד ב־1977. "מכבי היתה קבוצה גדולה שהונהגה על ידי טל ברודי, והיו בה שחקנים רעבים שעשו הכל לנצח. אנחנו לא באנו מספיק מוכנים למשחק הזה, והם הצליחו להפתיע אותנו.
האולם היה מלא כולו באוהדים של מכבי שנתנו להם דחיפה עצומה. על ההפסד הזה כעסתי הרבה פחות מאשר על הפסדים אחרים שהיו לי. ראיתי את השמחה שלהם ושמחתי בשבילם. יש לי רגשות לישראל ולאוהדים של מכבי במיוחד. תמיד היו נחמדים אלי בישראל".
עשור אחר כך זה היה סיפור אחר. מנגין, אז במילאנו, זוכה פעמיים בתואר האירופי בגמרים נגד מכבי שנתיים ברציפות (1988-1987). הוא מספר: "היינו קבוצה גדולה. באנו למשחקים האלה מוכנים מאוד והיינו בכושר מצוין. זו היתה קבוצה של כוכב על כמו בוב מקאדו, ושורה של שחקנים מובילים ובהם מייק דאנטוני, שכבר אז ידעתי שיהיה מאמן גדול ואני גאה בו על ההצלחות שהיו לו. היה לנו מאמן מצוין בדמות דן פטרסון, שיותר מכל ידע איך לדבר עם השחקנים".
המחזה הקבוע בהיכל
כשדינו היה משחק מול מכבי ביד אליהו היה מחזה קבוע. בזמן הצגת שחקני היריבה כל השחקנים קיבלו שריקות בוז, אבל כשהוא נקרא לעלות לפרקט זה היה מתחלף במחיאות כפיים. לכבוד הזה זכו מעטים מאוד לאורך השנים, ומנגין מספר שהיחס שקיבל כאן יצר אצלו תחושה חזקה של אהבה למכבי ולישראל.
וזה מוביל אותו לסיפור נוסף: "הציעו לי שזה יהיה במשחק מול ריאל מדריד, אבל אני ביקשתי שזה יהיה מול מכבי". מדובר בשנת 2019, שבה ביקשו בארמאני מילאנו לתלות את גופייתו על תקרת האולם ולהפריש את המספר 11. הוא מספר שהיה לו חשוב והוא התעקש שהאירוע יקרה במשחק מול מכבי: "יש לי רגש מיוחד וכבוד למכבי ת"א. זה התחיל עוד כשנפגשתי איתם בשנות ה־60".
עוד סיפור שמנגין מספר על הקשר הישראלי שלו, הוא שלפני כמה שנים הוא הוזמן לקונסוליה הישראלית כדי לצפות בהקרנה מיוחדת של הסרט "אנחנו על המפה", סרט על אותה עונה מופלאה. מי שעוד היה שם הוא מיקי ברקוביץ': "מיקי הוא חבר טוב", הוא אומר.
בכל השנים האלה לא קיבלת הצעה לשחק במכבי?
"פעם אחת במהלך שנות ה־70, לא זוכר בדיוק מתי. אחרי משחק, שמעון מזרחי שאל אותי אם הייתי רוצה לשחק במכבי. חשבתי לעצמי שזה כבוד גדול, אבל זה לא היה רלוונטי כי היה לי חוזה בווארזה. במשך השנים אף אחד לא פנה אלי בנושא הזה".
שמעון מזרחי עדיין במכבי.
"מזרחי תמיד שם, הוא מסמל את המסורת של מכבי. הוא האוהד מספר אחת של המועדון".
ומה דעתך על מכבי של היום?
"מכבי תל אביב היא קבוצת NBA. אתה רואה את זה לפי האולם שלה, האוהדים, ההנהלה. גם אם הם לא הצליחו כמה שנים הם תמיד שם, והעונה הם חזרו למרכז הבמה".
ומה לגבי מילאנו?
"עליות וירידות. מחפשים את מקומם בצמרת, אבל זה לא פשוט. העונה הם סבלו מחוסר מזל ומלא מעט פציעות".
ומה אתה אומר על השינוי שחל עם השנים בתפקוד הסנטרים?
"הכל השתנה לעומת התקופה שלי. כשאני שיחקתי, הסנטר היה קרוב לסל, היום סנטר זה הרבה תנועה, טכניקה, מהירות, יוצאים החוצה לזרוק שלשות. לנו אמרו אז: 'תהיה קרוב לסל, תיקח ריבאונד ותעשה חסימות. אני אוהב יותר את מה שאני רואה עכשיו".
