לפעמים זה בסדר לטעות. לפעמים זה אפילו מרגיש טוב. וזאת ללא ספק אחת מאותן הפעמים, בוודאי עבור האוהד הבלתי רשמי מספר 1 (אבל ללא מתחרים) של הספורט הישראלי בארה"ב. לא הייתי יכול להיות שמח יותר לפספס בהערכות שלי בנוגע לדיוויד בלאט והסיכויים שלו להתמנות למאמן ראשי באן.בי.אי ללא ניסיון כלל בליגה הזאת.
בסתיו שעבר צפיתי בעומרי כספי ובגל מקל לוקחים חלק באותו משחק אן.בי.אי וכיניתי זאת "חנוכה באוקטובר". כעת? נגמרו לי המילים לתאר את הזינוק הבלתי סביר שבלאט עושה מאולם נוקיה כל הדרך עד לקליבלנד. כמי שמסקר את האן.בי.אי מקרוב במשך יותר מ־20 שנה, הייתי נחוש בדעתי שלבלאט אין ברירה אלא להגיע לארה"ב קודם כל כעוזר כדי להיות בעל סיכוי להיכלל בעתיד על חבורת המאמנים כאן. ואני לא לבד: את הדעה הזו גיבשתי לאחר ששמעתי את אותן הערכות בקרב מנהלים שונים בליגה.
דיוויד בלאט ושלושת התארים שזכה בהם בעונה שחלפה // צילום: אלן שיבר
זה לא משום שהוא לא מתאים לתפקיד. ג'נרל מנג'ר באן.בי.אי טען בפניי שמכבי ת"א של הפיינל פור האחרון ביורוליג היתה "נחותה בכל עמדה פרט למאמן". בלאט הוכיח שם שמבחינה טקטית טהורה, הוא עדיף על לא מעט מאמנים שהוא יפגוש בעונה הקרובה. אבל המציאות היא שלהצלחת מאמנים באן.בי.אי אין לפעמים קשר ליכולת אימון ממשיות. זה הכל מסתובב סביב מוניטין, נוכחות, עוצמה ויכולת להשפיע על שחקנים.
מכיוון שהרוב הגדול של שחקני אן.בי.אי לא מכיר את בלאט, הייתי משוכנע שהוא היה צריך להשקיע כמה עונות כאן כדי לבנות את השם שלו כעוזר מוערך לפני שיקבל הזדמנות אמיתית. לכך אפשר להוסיף גם את ההשתוקקות התמידית של דן גילברט, הבעלים של קליבלנד, לשמות גדולים. מעולם לא האמנתי שהאישיות התובעת וחסרת הסבלנות הזאת תהיה הבעלים שמוכן להחתים מאמן ישראלי־אמריקני, שלמעשה כלל לא מוכר במולדתו.
אבל הוא עשה זאת. זאת הולכת להיות עבודה קשה מאוד בעיר שעדיין לא התקרבה להתאושש מהעזיבה של לברון ג'יימס. אבל לבלאט יש כל כך הרבה ביטחון עצמי, עד כדי כך שהוא משוכנע שהוא יצליח, לא משנה מה הספקנים יאמרו.
והישראלי־אמריקני שכותב את שורות אלה, אגב, שמח מאוד כשהסקפטיות שלו הוכחה ככל כך לא נכונה.
* מארק שטיין הוא מבכירי פרשני האן.בי.אי של ESPN. מסקר את הליגה מאז 1993.
הביא לפרסום: שרון קינן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
