השיגרה בחדר ההלבשה של קליבלנד נקטעה ברגע אחד. מאות העיתונאים שהתרוצצו לצד שחקנים חצי עירומים שזה עתה סיימו להתקלח, כאילו מדובר בפעולה טבעית, היפנו לפתע את עיניהם לחדרון הטיפולים הקטן שממוקם בפינה.
מהדלת הגיח קיירי אירווינג כשהוא יחף, מכנסי הג'ינס שלו נפולים והפרצוף בהתאם. את הדרך אל תאו הפרטי הוא עשה בצליעה בולטת בקצב של צעד לדקה. הקאבס ישחררו לאחר מכן הודעה שתשלול נזק חמור לברך שמאל הכי מפורסמת באזור אוהיו והסביבה. לך תתחבר למכבסת המילים הרפואית הזאת כשמולך יושב מישהו שטומן את ראשו בין ידיו ומודה שחור על גבי לבן: "אני מודאג". בצהריים שלמחרת כבר לא היה צורך בספקולציות: שבר בפיקת הברך וביי־ביי להמשך הסידרה. עכשיו כל קליבלנד מודאגת.
קפיצה מעט שונה על הטבעת, בזריקת הניצחון הפוטנציאלית של איימן שאמפרט - ואירווינג היה מסיים את המשחק הזה כגיבור, צועד בוודאי בגאווה אל עבר חדר הראיונות. אחרי לא מעט ביקורות שהוטחו בו העונה, אחרי אינספור פציעות שעבר ולאחר כשלושה שבועות שבהם נע בין לבוש אזרחי על הספסל להסתובבות חסרת תכלית על הפרקט - הגיע רכז קליבלנד לעבודה בתזמון הכי נכון שיש. הוא קלע, מסר, חדר, אפילו שמר וגילם נפלא את תפקיד הכינור השני לצד כוכב העל, זה שבלעדיו כמעט בלתי אפשרי לזכות בתארים באן.בי.אי.
קיירי אירווינג. פציעה שעלולה לשנות את כל המאזן // צילום: אי.פי
השורה הסטטיסטית שהעמיד - 23 נק', שבעה ריב', שישה אס', ארבע חט' ושתי חס'- נרשמה רק פעמיים ב־40 השנים האחרונות בהיסטוריה של גמר הפלייאוף על ידי אגדות בדמות לארי בירד (1986) ומייקל ג'ורדן (1991). החסימה ההרואית של אירווינג על סטפן קרי, 25 שניות לסיום המועד החוקי במצב של שוויון, היתה אמורה להפוך לעוד רגע איקוני שייצרב באתוס של המעמד הזה.
רק שלגולדן סטייט, כמאמר הקלישאה המכביסטית, יש העונה "רוח מועדון" (וגיבוי של 20 אלף אוהדים בחולצות צהובות, שדואגים להזכיר לך זאת גם כששני אוקיינוסים מפרידים בינך לבין יד אליהו). את החסימה של אירווינג יחליפו בינתיים ההשתטחות על הפרקט והצליעה, שהגיעו בהארכה, זאת שבה איבדה קליבלנד לחלוטין את הקשר עם הטבעת (10:2) בדרך להפסד 108:100.
לברון ג'יימס, לבוש במגבת בלבד כמיטב המסורת, ישב גם הוא בחדר ההלבשה והביט מהצד בחברו לקבוצה מבכה את מר גורלו. 44 הנקודות של המלך היוו שיא אישי עבורו בגמר אן.בי.אי. זה לא שהווריורס עשו יותר מדי על מנת למנוע זאת: מעטות הפעמים שג'יימס זכה לשמירה כפולה במשחק. בכלל, עושה רושם שסטיב קר בחר לאפשר לג'יימס לנצח אותו לבד. כמי שחווה טראומות בקדנציה הקודמת עם הקאבס וגם במיאמי, אין כמוהו כדי לדעת, ערב המשחק השני הלילה, ששחקנים בודדים זוכים בתוארי אן.בי.אי רק בקליפים שיווקיים של הליגה.
שלשום לפנות בוקר הוא דווקא זכה לעזרה, מאירווינג ופחות מיתר הרוטציה המוגבלת גם ככה של קליבלנד, אבל גם זה לא הספיק. 78 אחוזים מהקבוצות הביתיות שניצחו את המשחק הראשון בהיסטוריה של גמר האן.בי.אי זכו גם באליפות. בלעדי הרכז זאת תהיה משימה כמעט בלתי אפשרית עבור בלאט וקליבלנד.
אוהדי גולדן סטייט מחוץ לאורקל ארנה. מוסיפים צבע לליגה // צילום: אי.אף.פי
שלוש שעות לפני המשחק הראשון, והבאסטיונרים של אוקלנד בונים על קופה שמנה. 60 ד' עבור גופיית משחק (ו"לי זה עולה יותר", הגירסה הקליפורנית), 20 ד' לחולצה שעמדה פעם ליד קרוב משפחה של קרי. רק לפני כמה שבועות הפכה בתו בת השנתיים, ריילי, לכוכבת בעצמה לאחר הופעותיה הממגנטות במסיבות העיתונאים. היום היא כבר מופיעה על גבי חולצות בדוכנים שליד האולם.
האווירה בפנים מצדיקה את המוניטין החיובי של אוהדי גולדן סטייט. מגוון קריאות העידוד מצומצם ואמריקני למדי אבל הדציבלים - בלגרד. טוב, קצת פחות, אך עדיין מרשים מאוד במושגים מקומיים. באחד מפסקי הזמן בהארכה הופיע במסך הגדול אוהד עם תמונה של הזאטוטית קרי והקהל יצא מגדרו. במקרה או שלא, עשר שניות בלבד לאחר מכן חילץ אביה כדור מג'יימס ברגע קריטי והרים את "אורקל ארנה" לשמיים. החטיפה נרשמה לזכותה של ריילי.
חוויית הצפייה בקרי מענגת גם מקרוב, בעיקר משום שכזה עדיין לא ראינו. 84 אחוזים מהשלשות העונה באן.בי.אי הגיעו לאחר אסיסט; 76 מהן ללא כדרור לפני. רכז הווריורס קלע 147 שלשות כתוצאה מכדרור העונה - הרבה יותר מכל שחקן אחר באן.בי.אי - וכל זאת בדיוק נדיר של 43 אחוזים. שלשום לפנות בוקר דווקא סבל ממשחק די בינוני במשך שלבים רבים (רק 2 מ־6 מחוץ לקשת), אבל זאת בדיוק הבעיה של קליבלנד: היא פיספסה הזדמנות פז לגנוב ניצחון חוץ ביום לא מרשים של גולדן סטייט.
סטיב קר ודיוויד בלאט. המאמן הישראלי ישלוף שפן? // צילום: אי.פי
כשעה וחצי לפני הג'אמפ בול, ובחדר הראיונות המתינו לקרי ולבלאט. השניים מחויבים על פי נוהלי הליגה לשוחח עם העיתונאים גם ברגעים מלחיצים שכאלה, בשעה שבראש רצות אינספור מחשבות אחרות. "אני בטוח שאנחנו הולכים לשמוע כאן דברים שלא שמענו אף פעם", העיר בציניות עיתונאי מקומי.
הזמינות של השחקנים והמאמנים במעמד היא אוצר מבחינה תקשורתית מצד אחד, אבל גם כזו שעלולה להוביל לתחושת שובע וסיקור יתר. גם הדמויות המעניינות ביותר בליגה הזאת (וממש לא כולן כאלה) מדקלמות בסופו של דבר את אותן קלישאות לעוסות, ברגע שהן נאלצות להתראיין בתדירות שמזכירה את השלשות של גולדן סטייט.
עם כמות העיתונאים הבינלאומיים, בלאט מרגיש כאן כאזרח העולם הגדול. הוא עובר בין "קקדילה" ברוסית ל"צ'או" באיטלקית ו"שלום" בעברית. אפילו אנשי התקשורת האמריקנים מתיישרים ומרבים בשאלות על עברו האירופי. אחת מהן, על ידי עיתונאי מקליבלנד, תופסת אותו מעט מופתע: "בשנה שעברה למכבי ת"א היתה את הגנת השלשות הגרועה ביותר ביורוליג (לא מדויק: מבין חמש הכי פחות טובות בטופ 16; ש"ק), איך אתה מתמודד בהקשר הזה עם קבוצה כמו גולדן סטייט?" בלאט הסתכל עליו בתדהמה וענה: "מאיפה לכל הרוחות הבאת את זה עכשיו, אני אצטרך לבדוק את האמינות של הנתון הזה".
ביום שישי, כבר בעברית מלאה, שאלתי אותו על מידת ההתעסקות בארה"ב ברזומה הישראלי שלו: "חוץ מהעובדה שבאתי ממקום אחר, רובם לא כל כך מודעים למה שעברתי. הם לא יודעים יותר מדי אבל לומדים לאט לאט". לאחר מכן גם נדרש להתייחס ל"בור" שאליו קליבלנד נקלעה עם פיגור 1:0 וגלש בציניות לדיון, שהזכיר במעט את דיון "מהי תבוסה" המפורסם מהענף שבועטים בו: "או, לזה התגעגעתי. לתיאורים הישראליים האלה. זאת סידרה של שבעה משחקים, אני עדיין לא הייתי מגדיר את זה כ'בור'. בור לדעתי זה קצת יותר מדי עמוק".
2:0 כבר יהיה בור?
"סוג של, כן. בוא נחכה עם ה'בור'".
כמה שעות לאחר מכן כבר הגיעו הידיעות מהבדיקה של אירווינג. המונח "בור" הפך ברגע אחד ממוגזם למדויק. ובכל זאת, מדובר בבלאט, בעמדת אנדרדוג ובמצב שבו אף אחד לא נותן לו סיכוי. לא היינו בסרט הזה כבר?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
