עבר. ההיסטוריה תוקפת את דיוויד בלאט, מהמאמנים שתמיד ידעו להעריך סדר ומשמעת, בזמנים קבועים. מינויו המפתיע למאמן קליבלנד, חזרתו העוד יותר מפתיעה של לברון ג'יימס ופיטוריו המפתיעים פחות של המאמן - כולם פרצו אל אוויר העולם ביום שישי בערב. ברגע אחד, פרק הזמן המנומנם ביותר בלו"ז הספורטיבי השבועי בארץ הופר על ידי אוסף רגשות משלל הסוגים, מתחושת נחיתות לאומית ועד ציניות אכזרית - מהסוג שמרכיב את ה"ישראליות", כפי שבלאט למד להכיר מהרגע שנחת כאן לראשונה ב־1981.
רק שבלאט, כפי שהכיר הכדורסל האירופי בשני העשורים האחרונים, מעולם לא הגיע לקליבלנד. מבין מיליוני המילים שנכתבו ביממה האחרונה, דווקא אלה של ברנדון הייווד, שחקן פוסטר שעזב את קליבלנד הקיץ, היו המעניינות ביותר. בראיונות שונים במהלך הסופ"ש האחרון סיפר איך המאמן היה מתעלם במפגין מטעויות ברורות של לברון ג'יימס בתדריכי הווידאו, עד שג'יימס ג'ונס הרשה לעצמו להעיר לו פעם בפומבי: "כולנו ראינו את זה, אתה לא יכול פשוט לדלג על זה". זה היה המשך בוטה יותר לדברים שנאמרו ברוח דומה, אבל בפוליטיקלי קורקטיות, על ידי הג'נרל מנג'ר דיוויד גריפין.
בלאט, שהדיח את סרגיי מונייה ואלכסיי שבד מהחמישייה הרוסית בגלל שהעזו לדבר בפסק זמן; בלאט, שהיה צורח על שחקני מכבי ת"א גם בשעה שהם צעדו ב־30 הפרש; ובלאט של היחס הבלתי מתפשר לכוכבים - נותר איפשהו באמצע האוקיינוס האטלנטי. ספק בכלל אם היה יכול באמת לעשות את כל הדרך עד הארץ המובטחת.
לכן, דווקא החודש־חודשיים הראשונים של העונה הקודמת, כשניצוצי הבלאט הישן עוד נראו במשחקיה של קליבלנד, היו המעניינים ביותר מבחינת כדורסל נטו. בפרק הזמן הזה נאלץ לוותר על חלק גדול מ"האני מאמין" שלו, ולעיתים קרובות להותיר את הבמה להתקפה שבלונית המבוססת על בידודים צפויים - אנטי תזה לסגנונות ששיחקו מרבית קבוצות הכדורסל שאימן.
ביוני האחרון, כשכותב שורות אלה זכה לעקוב מקרוב אחרי צעדיו של בלאט במחוזות קליבלנד וסן פרנסיסקו, נותרה תמיד שאלה אחת שסירבה לעזוב את הראש, בהתחשב במשימה הבלתי אפשרית שאיתה התמודד: מאחורי הפריבילגיות הנדירות שבאימון קבוצה בגמר הליגה הטובה בעולם (ויש הרבה), האם עומד לו אדם שבאמת ובתמים נהנה, ברמה הטהורה ביותר, מהמקצוע שלקח אותו לשיאים דמיוניים? התשובה תצטרך לחכות.
בלאט עם גריפין בתחילת הדרך. סוף ידוע מראש? // צילום: אי.פי
***
הווה. העיתונות בארה"ב אולי שונה מזו הישראלית בסגנון, בתרבות ובקודים החברתיים אבל המכניקה עדיין דומה ממה שאפשר לדמיין. זאת הסיבה שמסקרן יותר היה לקרוא בסופ"ש דווקא את התובנות של אלה שלא מסקרים את קליבלנד באופן יומיומי, ומשוחררים יותר ממחויבות לדמויות שנותרו במועדון גם לאחר לכתו של בלאט. עיתונאי כזה, אדריאן ורז׳נרוסקי מ"יאהו", מהאמינים שבכתבי האן.בי.אי, סיפק אתמול זווית שלו היתה נכתבת בעברית, היתה מתויגת במיידית כפרובינציאלית.
ורז׳נרוסקי הציג את החזרה של ג'יימס לקליבלנד קודם כל כהחלטה עסקית שלו ושל סוכנו ריץ' פול, בניסיון "להשתלט" על מועדון ללא דמות דומיננטית (ביגוד למיאמי עם פט ריילי) ולהעצים עוד יותר את המותג של לברון. עוזר המאמן טיירון לו סומן עוד מהימים הראשונים על פי הניתוח כמאמן הרצוי. כאשר גמלה ההחלטה בליבם, על פי ורז׳נרוסקי, כל מה שהכוכב היה צריך לעשות הוא להפוך את האווירה בחדר ההלבשה לבלתי אפשרית בעליל ולפלס, ללא מילים, לגריפין את הדרך לצעד שבוצע שלשום בלילה.
עם זאת, בתנאים האלה, שאינם שונים לחלוטין מסיטואציות מאמן־שחקן קודמות בהיסטוריה של הליגה, יש לא מעט היגיון בהחלטה של הקאבס. היא נראית רע מאוד בגלל המאזן הטוב שלה בצמרת המזרח (11:30) והעיתוי (למה לא בקיץ?) אבל סיטואציית "איבד את חדר ההלבשה", בלי קשר לנסיבות, מחייבת תמיד אחת משתי פעולות, בנס ציונה או בצפון אוהיו: פרידה משחקנ/ים או מהמאמן. הבחירה של גריפין היתה קלה מאוד במקרה הזה.
נדמה שהמביעים תמיהה מההחלטה צריכים לכוון את החיצים שלהם בעיקר לתרבות הספורט שבה היא הוחלטה, זאת שלא הולכת להשתנות בעתיד הקרוב. בכל הדיונים שנערכו בארה"ב לאחר מינויו של לו למאמן קבוע, דובר בעיקר על מידת הקירבה שלו לשחקנים ולא על ניסיונו המקצועי או על ה"אני מאמין" שלו. "לו צריך להיות כומר, פסיכולוג ומעודדת עבור הקבוצה הזאת" נכתב במילים האלה מבלי להתבלבל באחד מהאתרים המקומיים בקליבלנד. זה לא הופך את הפיטורים של בלאט ללא לגיטימיים, רק מאיר מאוד את הפער המדהים של תפיסת תפקיד המאמן בין אירופה לאן.בי.אי.
קר. עוד ישתף פעולה עם בלאט? // צילום: אי.פי
***
עתיד. השמש תמשיך לזרוח על בנייני המשרדים האפורים בקליבלנד גם ביום שאחרי בלאט; השאלה היא אם תזרח גם על המאמן בניסיונו להמשיך להגשים את חלום הילדות שלו. גורמים שונים בארה"ב שדיברו עם "ישראל היום" אתמול העריכו כי העובדה שהוא מוערך במקומות הנכונים תגדיל את סיכוייו לקבל הזדמנות נוספת באן.בי.אי בעתיד הקרוב, אף שקולות פומביים אחרים הציגו דעה פחות אופטימית.
בהקשר הזה, התמיכה הלא מובנת מאליה שקיבל ממאמנים רבים בליגה יכולה להעיד במשהו על מעמדו בקרב הברנז'ה המקצועית. "אני נבוך בשם הליגה", אמר מאמן דאלאס ריק קרלהייל, "בלאט עשה עבודה נהדרת בקליבלנד". גם מאמן גולדן סטייט סטיב קר, שהישראלי היה אמור לשמש במקור עוזרו, המשיך באותו קו: "זה משוגע, אבל הוא יחזור לעמוד על הרגליים". באופן אירוני, קר חזר אתמול לפנות בוקר לאמן לראשונה העונה לאחר שהחלים מניתוח בגב. אגב, אין לשלול אפשרות שבלאט יקבל בעתיד מינוי כעוזר באחת הקבוצות, אולי אפילו אצל האלופה - תפקיד שרבים ומנוסים ממנו כבר מילאו בלי בושה לאחר שהיו מאמנים ראשיים.
"מסקרן אותי לדעת איך תיראה התחנה הבאה של בלאט באן.בי.אי", אמר מארק שטיין בראיון בשורות אלה לפני כמה שבועות, כאילו הוא מתכונן לאירועי הסופ"ש האחרון. אם אכן יקבל המאמן שוב את המפתחות, הוא יקווה להגיע הפעם לסיטואציה "נכונה" יותר עם סגל מתפתח ונוח להשפעה. ואז, אם וכאשר, יצטרך קודם כל לחזור להיות דיוויד בלאט, ההוא מלפני שנתיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
