המצלמות של TNT התמקדו במבטו הקפוא של דיוויד שטרן, שהיה קר עוד יותר מבדרך כלל. רג'י מילר בדיוק סיפק עוד שלשה מהארסנל הבלתי נגמר שלו וכפה הארכה במשחק המכריע בסיבוב הראשון של פלייאוף 2002. לקח שניות עד שלקומישינר ביציע הגיעו החדשות שאליהן התוודעו גם המיליונים בבית: המצלמות - אז עוד אמצעי ששירת את הטלוויזיה בלבד - הראו בבירור שהכדור היה בידיו של צלף אינדיאנה כשהשעון הורה על 0.0. לשמרן הממושקף נמאס; בתום המשחק הוא נכנס לחדר השופטים ומסר את כתב הכניעה: "אנחנו מביאים הילוכים חוזרים!"
השלשה של מילר ב-2002:
14 שנה לאחר מכן ובמרכז ההילוכים החוזרים המשוכלל בניו ג'רזי, שהוקם בשנה שעברה על ידי האן.בי.אי, מסתכלים על אותם ימים כהיסטוריה רחוקה. 15 מיליון דולר הושקעו כדי לספק את המידע המדויק ביותר עבור השופטים בכל פעם שאלה ייגשו למוניטור - ויש לא פחות מ־15 תרחישים שבהם הם רשאים או אף חייבים לעשות זאת. כשפול פירס עשה מעשה מילר בפלייאוף שעבר וקלע שלשת באזר גבולית לזכות וושינגטון, הטכנולוגיה הצליחה לזהות כי הכדור עוד גירד את ציפורניו בתום הזמן. ותודה למערכת שמצליחה לזהות הבדלים של 0.06 שנייה.
כחלק ממגמת השקיפות, יזם בעונה שעברה הקומישינר הנוכחי אדם סילבר פרקטיקה של פרסום דו"חות על התנהלות השופטים בשתי הדקות האחרונות של משחקים צמודים. אחת המטרות, בין השאר, היתה גם להבליט את הרגעים הרבים שבהם אנשי הזברה נוהגים נכון, ומטבע הדברים לא תמיד זוכים לקרדיט הראוי. מובן, עם זאת, שיש גם לא מעט סיטואציות הרבה פחות נעימות, או במקרה של רגעי ההכרעה בין סן אנטוניו לאוקלהומה סיטי בתחילת השבוע - "שיימינג" מהזן הנורא ביותר.
על פי הדו"ח ביצע צוות השיפוט במשחק לא פחות מחמש החלטות שגויות באותן 13.5 שניות ההכרעה המשונות. היטיב לתאר את המצב העיתונאי ביל סימונס, שהעלה לרשתות החברתיות תמונה של דו"ח השיפוט מעוטר בפטריית הרס של פצצה גרעינית.
על פניו, מדובר בצעדים אמיצים של ליגה שבטוחה בעצמה, אבל יש מי שמעקם את האף. "הדו"חות האלה חסרי ערך", תקף דוויין ווייד, שראה בשבוע שעבר כיצד הליגה גיבתה החלטה לא לשרוק עבירה לזכותו, אשר עלתה למיאמי בהפסד לשארלוט בסיבוב הראשון. החבר לברון ג'יימס אף הוסיף "דאגות חינוכיות": "זה שולח מסר רע לאוהדים שהמשחק מוכרע רק בשתי הדקות האחרונות. מהלך ברבע הראשון חשוב בדיוק כמו מהלך ברבע האחרון". לפתע, ממתוק יצא עז.
The final numbers for every team's calls for and against in the NBA's L2M reports in the 2015-16 regular season: pic.twitter.com/0lFbdToHAE
— Andy Larsen (@andyblarsen) April 26, 2016
אמת סובייקטיבית
אם הביקורת נגד הדו"חות, שמתעסקים בטעויות שאי אפשר לתקן, עוד מובנת, אלה נגד השימוש במצלמות תוך כדי משחק אמורות לכאורה להפתיע. זאת, כמובן, בהנחה שאתה לא צופה טלוויזיה שצריך לשרוד עשרות פסקי זמן באורך הגלות. אם להיות בוטה יותר כמו מאמן דטרויט סטן ואן גנדי: "לעזאזל, אפשר כבר לשחק את המשחק הזה?"
"אפשר להשתגע ששתי הדקות האחרונות לוקחות 20 והשופטים רצים למוניטור ארבע פעמים", אמר ל־ESPN ואן גנדי, שבין 2012 ל־2014 תיפקד כצופה מן המניין. במרכז בניו ג'רזי מתגאים, אגב, בכך שהצליחו לקצר את זמן ההמתנה הממוצע מ־42.1 שניות בשנה שעברה ל־31.9 העונה. גם את זה מודדים שם.
"אני יודע שהמטרה היא לקבל החלטה נכונה", הוסיף ואן גנדי, "אבל גם ככה זאת אמת חלקית בלבד. לא הולכים למוניטור על שריקות או על אי שריקות לעבירות, שזה הדבר החשוב ביותר". לטענות האלה שותפה קבוצה הולכת וגדלה של אנשים אבל השאלה היא מהו הפתרון. בליגת הפיתוח, למשל, יש לכל מאמן מספר מסוים של ערעורים בדומה לנעשה בפוטבול האמריקני.
כמו במסלול החיים של חידושים טכנולוגיים רבים, עושה רושם שהשימוש במצלמות טלוויזיה מגיע כעת לשלב שבו יתרונותיו נתפסים כמובן מאליו. ג'ואי קרופורד היה אחד מאותה שלישייה שאישרה בטעות את הסל של מילר, אז ב־2002. השנה פרש לאחר 39 שנות שיפוט - מספיק בשביל לקבל פרספקטיבה רחבה על השינויים שהתרחשו על האן.בי.אי: "אתה מסתכל על הטכנולוגיה שיש היום ומתחיל לתהות כמה פעמים פישלת בכל השנים האלה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו