ארבע נקודות וחידה - מי אתה ג'יילן בראון?

כבר מהרגע שנלקח בבחירה השלישית בדראפט המצוין של 2016, ג'יילן בראון סימל את בוסטון סלטיקס "החדשה", זאת של אחרי עידן הביג 3 של גארנט־פירס־אלן, ורייג'ון רונדו והמאמן דוק ריברס.

ולא רק כי הסלטיקס לא בחרו כל כך גבוה בדראפט מאז 1997 - אז לקחו את צ'ונסי בילאפס, אלא כי אז זה היה אחרי עונה מזעזעת של 15 ניצחונות, ואת בראון הם בחרו אחרי עונה טובה של 48 ניצחונות. ואיך בעצם קבוצה בוחרת כל כך גבוה אחרי עונה חיובית שכזו?

ובכן, הודות לטרייד "השוד הגדול" שהסלטיקס עשו עם הנטס שלוש שנים קודם - כשהעבירו לברוקלין את גארנט ואת פירס, וקיבלו בתמורה חבילת בחירות דראפט אימתנית, שהבטיחה וגם קיימה להצעיד את הסלטיקס לעוד תקופה מוצלחת. ובתור שחקן שנלקח עם אחת הבחירות שהגיעו באותו הטרייד - בראון היה הסמל של תהליך הבנייה מחדש הזה, אחד הטובים שראינו בדורות האחרונים בליגה.

אבל אפילו שבעונת הרוקי שלו הקבוצה השתפרה ל־53 ניצחונות וחזרה לגמר המזרח - את סטטוס ה"סמל" הזה בראון נאלץ מהר מאוד לחלוק עם עוד שחקן, צעיר ממנו בשנה, שמשחק באותה עמדה, שנלקח גם הוא בבחירה השלישית, שגם אותה הסלטיקס השיגה בזכות טרייד גאוני (הפעם עם פילדלפיה), ושמהרגע הראשון הראה אפילו יותר פוטנציאל ממנו - ג'ייסון טייטום.

מאז, הרבה דגים נעטפו בעיתון של יום האתמול בקווינסי מרקט השוקק, רבע שעה הליכה קצרה דרך דאונטאון בוסטון מה־TD גארדן, והטרנד המשיך והתעצם: טייטום קיבל עוד ועוד קרדיט, ובראון התכנס אל עמדת
"הכינור השני".

אבל בפלייאוף הזה, כשבראון מגיע לגמר המזרח בפעם הרביעית בחמש עונות בליגה, והשלישית לצד טייטום, וסוף־סוף עובר לשלב הבא - אל הגמר - נראה שחובבי NBA מסורים ואוהדים מזדמנים גם יחד אולי לומדים עליו דברים חדשים. אז מי הוא בעצם ג'יילן בראון?

האם הוא הסקוטי פיפן של טייטום ("הג'ורדן" של הסלטיקס)?

זו המחשבה הראשונה שעולה בהקשר שלו. כי טייטום הוא הכוכב ההתקפי המלוטש יותר, אבל בראון הוא זה שאמנם משחק כינור שני בהתקפה אבל בהגנה לרוב ייקח את המשימה הקשה ביותר.

בפלייאוף הזה אנחנו רואים שכאן ההשוואה הזו מפסיקה להיות טובה. גם כי טייטום מתקשה להיות הגו־טו־גאי שמספק המון נקודות ביציבות ראויה, וגם כי בראון מתקשה בלסייע בהובלת כדור, קבלת החלטות, מסירה וניהול משחק - דברים שפיפן היה לא פחות טוב בהם מאשר מייקל.

האם הוא הדוויין ווייד (כשטייטום בתפקיד לברון)?

גם זו השוואה לא מושלמת, אבל היא עולה לראש משום שבדומה לווייד וללברון (לפחות בעונה הראשונה שלהם יחד במיאמי), מבחינה התקפית השניים לא מעורבבים יחד בהרמוניה וסינרגיה מושלמות. רחוק מזה. רוב הזמן נראה שהתקפית הם לוקחים תורות.

איפה עוד ההשוואה הזו תופסת? בכך שבזמן שטייטום מקרטע התקפית (כמו לברון בגמר מול דאלאס, בעונה הראשונה שלו במיאמי), בראון מספק נקודות באופן יציב יותר ובאחוזים טובים יותר.

אולי בראון הוא האלפא בכלל?

הרי גם ב־2011 הרבה אמרו שלברון בסך הכל "בא לקבוצה של דוויין ווייד". אבל האמת לגבי בראון היא שבמסגרת חסרונותיו, אפילו בזמן שממשחק למשחק הוא מצליח לספק נקודות בצורה עקבית, הרי שבתוך משחקים קשה יחסית לסמוך עליו במובן הזה, והוא הרבה יותר "סטריקי".

כלומר, תלוי בכמה דקות טובות, אבל יתקשה להעלות תרומה התקפית גבוהה באופן יציב, רבע אחרי רבע, פוזשן אחרי פוזשן. זה לא מתכון לאלפא דוג בקבוצת צמרת ב־NBA.

אז אולי הוא הברומטר של הסלטיקס, האקס פקטור?

אחרי הכל, בדומה לבראון עצמו, הקבוצה הזו כולה היא מכונת הגנה שלוקה ביציבות התקפית מסוימת, מאוד סטריקית, וסובלת מקבלת החלטות וניהול משחק מוגבלים. אבל האמת היא שדווקא בסדרה הזו, בזמן שבהפסדים טייטום במינוס 35, סמארט במינוס 29, והורפורד במינוס 26 - בראון רק במינוס 10, כולם במשחק 2.

בראון היה מאוזן במשחק מספר 4. ככה לא נראה ברומטר או אקס פקטור. ככה נראה שחקן שאתה יודע שאת שלו הוא ייתן. אחד שלא בהכרח ייגרר אחרי תצוגה לא טובה של חבריו. אבל עם יכולת מוגבלת ביצירה לחבריו הוא גם לא בדיוק אחד שימשוך אותם למעלה כשלא הולך.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

אז מי הוא ג'יילן בראון? ובכן, שאלה טובה. כנראה התשובה עוד פתוחה. מה שבטוח, יש לפחות עוד שני משחקים העונה כדי שהוא יספק תשובה. אולי אפילו אחת שתהדהד שנים קדימה. כמו שראוי לסמל של מועדון.