האן.בי.אי ראה כבר לא אחת נבחרים ראשונים בדראפט שחוו "פציעות שמשנות קריירה", אבל נדמה כי בן סימונס סיפק בחודשים האחרונים פרשנות מקורית משלו. את עונת הרוקי המקורית בפילדלפיה, זאת שנותרה על רצפת חדר העריכה בשל פציעה בכף הרגל, היה אמור להתחיל בכלל כפאוור פורוורד, כיאה לבחור מגודל המתנשא לגובה של 2.08 מ'. ימים ספורים לאחר הניתוח הוא נקרא למשרדו של המאמן ברט בראון ושמע שם רעיון מהפכני, כזה שאכן משנה קריירה: "אני רוצה שתהיה רכז".
השלב הבא היה כבר צפיית בינג' במג'יק ג'ונסון. כל העונות וכל הפרקים. הרי לסימונס היה הרבה זמן פנוי במהלך עונת 2016/17. את חלקה העביר, למשל, ברכישה של שני חתולי סוואנה בסכום צנוע של 10,000 דולר ("הם היו משוגעים, הייתי צריך להיפטר מהם"), כפי שאפשר היה לצפות מילד בן 20 שהרגע חתם על חוזה של 20 מיליון דולר עם נייקי. בשאר הזמן הוא למד להיות רכז בגובה של סנטר.
"אני מרגיש נוח יותר כשאני מוביל את הכדור", יספר לאחר מכן ל־Bleacher Report, "אתה מגביל אותי אם אתה מציב אותי בעמדה 4". בראון כבר חזה בעבר בצעדיו הראשונים של סימונס - מילולית - כשאימן את אביו דיוויד, אמריקני שהשתקע בכדורסל האוסטרלי בשנות ה־90. כעת היה עליו ללמדו ללכת, או לרוץ, כרכז.
ערב הפלייאוף שיחל במוצ"ש, אפשר כבר להכריז סופית ש"התהליך" - מכבסת המילים שהעניקו בפילדלפיה לטנקינג בן ארבע שנים - הצליח. זה המהיר של סימונס וזה הארוך והמייגע של הסיקסרס. רק שבניגוד לקבוצה, דבר לא היה באמת "תהליכי" אצל השחקן בעל המבטא האוסטרלי החביב, שהתאקלם באן.בי.אי באותה מהירות שבה הוא אוסף ריבאונד בצד אחד ומגיע לטבעת בצד שני. שילוב ייחודי של זריזות, כוח מתפרץ וראיית הנולד באיכות שלא היתה מביישת סטיב נאשים וג'ייסון קידים הוליד שורה סטטיסטית של 15.8 נק', 8.1 ריב', 8.2 אס' ו־12 טריפל־דאבלים, כמות השנייה בהיסטוריה רק לאוסקר רוברטסון בעונת רוקי. זה מספיק טוב כדי להביט על לברון ג'יימס וקליבלנד מגבוה - פסגת הר של מקום שלישי במזרח, שנכבשה בזכות שיא מועדון של 15 ניצחונות ברצף, דבר שלא נעשה אפילו בעונת האליפות של 1983. לא שמישהו רומז.
הטיפוס של סימונס ופילדלפיה מאתגר לא רק הגנות יריבות, אלא גם פילוסופים של כדורסל; כאלה המצביעים על הכיוון שאליו פונה המשחק. לגרסה המקוצרת: שלשות וריווחים, ריווחים ושלשות. בינתיים לפחות, הרוקי המוכשר עושה נפלאות לאחר שסיים עונה סדירה ללא קליעה אחת לרפואה מחוץ לקשת ועם 11 ניסיונות בלבד. גם האיום מחצי מרחק בקושי קיים וכך גם 56 האחוזים העגומים מהעונשין. ואף על פי כן, סימונס משיב על אסטרטגיית "תנו לו מטר" עם צעד ראשון שלועג לשומרים ולדו"חות סקאוטינג כאחד. סגל מוכשר בקלעים מחוננים כמו ג'יי.ג'יי רדיק, דאריו סאריץ', מרקו בלינלי ובחור גדול בדמותו של ג'ואל אמביד (בספק למשחק הראשון מול מיאמי בין שבת לראשון) גם עוזרים.
היו אף כאלה שהציעו לסימונס השמאלי להחליף ידיים ולהתחיל לזרוק בימין. ציניקנים יותר המליצו שפשוט יבעט בכדור אחרי סרטון שבו נצפה משתמש ברגלו בדיוק מרשים מחוץ לקשת. כך או כך, הפיל נמצא בחדר. הפלייאוף הוא זמן טוב להתחיל לבדוק אותו.
לבעוט במוסכמות
בנסיבות אחרות, סימונס אכן היה יכול לבעוט, ולא לזרוק, את אלמוניותו בדרך לפסגה. בארץ הקנגורו הכירו אותו קודם כל כילד בן 13 שסומן כהבטחה גדולה בפוטבול האוסטרלי, גרסת רוגבי משונה המשוחקת במגרש אליפטי. "זה משחק שאתה צריך לשחק אותו עם הראש למעלה", הסביר לפני כמה חודשים ל־ESPN מי שבחר לבסוף בכדור העגול, "אתה חייב לחזות את תנועת ההגנה ולראות טוב מה קורה בכל מקום במגרש". ערבים של 15 אסיסטים הוכיחו שהימים על הדשא במלבורן בכל זאת לא ממש ירדו לטמיון.
הזרעים נטמנו עוד בעונת ההכנה הכפויה. סימונס נדרש על ידי בראון להעביר הבחנות במחציות של משחקי חוץ ותוך כדי משחקי בית. בימים פנויים נשלח אל הלוח לתכנן ולהסביר תרגילים. הוא אמנם סיגל לעצמו כלים של רכז כבר כשעבר מאוסטרליה לתיכון בפלורידה בגיל 16, אבל בפילדלפיה למד לחשוב כרכז.
הרבה לפני, סימונס למד שהוא לברון ג'יימס. כלומר, מי שמיועד להיות כזה. על ידי אחד, לברון ג'יימס. "אני גאה בזה שהוא מאפשר לי להיות מנטור עבורו", אמר מי שחולק עם סימונס סוכן משותף ואינספור השוואות. החיבוק של השניים בתום המפגש בשבוע שעבר, שבדיעבד הבטיח לסיקסרס את המקום השלישי, יוכל בקלות להפוך בעתיד לאחד מאותם רגעי "קובי־מייקל" לייצוג הולם של חילופי דורות באן.בי.אי. בטווח הקצר, בכל מקרה, הוא הספיק כדי לתדלק את סצנת השמועות בנוגע לתחנה הבאה של קינג ג'יימס.
עם לברון. "גאה שהוא מאפשר לי להיות מנטור עבורו", אמר ג'יימס // צילום: אי.אף.פי
לאחרונה נדמה כי סימונס, לא מהמוחצנים שבקרב שחקני הליגה, גם למד שיעור בהערכה עצמית מהוד מלכותו. "את מי היית בוחר לרוקי העונה?" נשאל על ידי כריס היינס מ־ESPN, על רקע הקרב בינו לבין דונובן מיצ'ל מיוטה, וירה מבלי להסס: "אני. ב־100 אחוז". כך היה גם כשהתבקש להשוות את עצמו לאגדות עבר כמו מג'יק ג'ונסון. "הוא ללא ספק המודל שלי", אמר, "שחקן גבוה שמסוגל לשחק כפוינט גארד - רק שאני גדול יותר ומהיר יותר".
בן סימונס, גרסת הרכז, מגיע מחר לפלייאוף ראשון. הכדור, יותר מתמיד, בידיים שלו.
