פעם הבאה שיקלע 60. שעה לפני המשחק הראשון בגמר האן.בי.אי וחדר ההלבשה של קליבלנד מדגים את ההיררכיה הברורה בקבוצה. רוב שחקני הקאבס מרוכזים ליד תאיהם הפרטיים, שעה שלברון ג'יימס נח על מיטת הטיפולים בחדרון סמוך. הדלת פתוחה, מספקת הצצה לכוכב חותם על נעליים. הוא אוחז בעט ביד שמאל, מזכיר למי שהספיק לשכוח שהוא שמאלי שזורק לסל ביד הפחות חזקה שלו - כיאה לייצור ביוני מכוכב אחר, כפי שמשחק 1 בגמר האן.בי.אי המשיך להוכיח.
זאת היתה תצוגה שמימית, נדירה, היסטורית אפילו במושגים שלו עצמו, כזאת שמוסיפה קיסם למדורת ההשוואות המתלקחת למייקל ג'ורדן - ג'יימס הוא הראשון לקלוע לפחות 50 נקודות בגמר מאז הוד אוויריותו ב-1993. הבעיה היא שלברון משחק עם בני אדם בשר ודם, העונה יותר מתמיד, כאלה שמזייפים בהגנה (לפנות בוקר הרבה), מחטיאים זריקות עונשין גורליות (ג'ורג' היל), או סתם נמצאים בגלקסיה אחרת שלוש שניות לסיום בשיוויון 107:107 - או 32 שנה במקרה של ג'י.אר סמית'.
במסיבת העיתונאים שאחרי המשחק, חנוט בחליפה, במכנסים קצרים וגרביים עד הברך - כי ליצורים מכוכב אחר מותר - ג'יימס כבר פיזר סימני אנושיות. הוא גילה קולגיאליות (איפה היא היתה עם דיוויד בלאט בחצי גמר המזרח ב-2015?), מתאמצת אך קיימת, כשסירב לחשוף את העובדה הפשוטה שסמית' היה בטוח שהקאבס צועדים ביתרון לאחר ריבאונד ההתקפה אחרי שהאחרון מסר לתקשורת גרסה אחרת, למרות שטיירון לו וקריאת השפתיים של מצלמות הטלוויזיה כבר הסגירו אותו לפני.
הוא גילה תסכול - כי לאנשים שאחראים על 70 נקודות במשחק גמר בנקודות או אסיסטים ובכל זאת מפסידים אותו (היחיד בהיסטוריה) מותר - כשנשאל שוב ושוב על סמית' עד שנטש בהפגנתיות את מסיבת העיתונאים. "חשבתי שהוא הולך לקרוע לך את הראש ולהשתין לך בגרון", סיכם זאת בעדינות חברו של העיתונאי השורר באוטובוס שהחזיר את התקשורת מהאולם באוקלנד לסן פרנסיסקו. לכתב שלום.
אם לברון ג'יימס רוצה לעשות משהו בסדרת הגמר הנוכחית - נתחיל בלהימנע מסוויפ - עליו כנראה להגיע ל-60 נקודות. או לראש של ג'י.אר סמית'. הראשון מביניהם.
ג'י.אי סמית מודה במהלך המשחק שהוא חשב שקליבלנד ביתרון:
JR Smith has us all reading lips. pic.twitter.com/K6msOoTpES
— NBA on ESPN (@ESPNNBA) 1 ביוני 2018
לברון עוזב את מסיבת העיתונאים:
LeBron's postgame news conference came to an abrupt end. pic.twitter.com/81hrfnbK45
— SportsCenter (@SportsCenter) 1 ביוני 2018
היסטורית, אבל לא בלתי פגיעה. לקבוצה אחת יכולים להיות ארבעה כוכבים, יתרון ביתיות, יתרון איכות ומה לא - ועדיין לא יזיק קצת מזל. גולדן סטייט מובילה אמנם 0:1 בגמר האן.בי.אי בזכות סטף קרי (שחוץ מ-29 נקודות גם "עצר" את לברון על 2 מ-5 מהשדה כשנאלץ לשמור עליו) ובזכות כל כוכביה שדפקו כרטיס, ובזכות ספסל שתרם תרומה משמעותית יותר (24 נקודות לעומת 7 במשחק השביעי מול יוסטון) אבל רצף של אירועים - מהחלטת השופטים לבטל את עבירת התוקף של דוראנט, דרך החטאת העונשין של היל ועד חוסר הריכוז של סמית' - עזרו בדרך. מזל של אלופה, קוראים לזה.
הווריורס הם קבוצה מפחידה, עם כישרון בגודל של מגרש החנייה באורקל ארינה (ואנשים מתלוננים על הפקקים בנתניה), ככל הנראה האלופה שבדרך - ובכל זאת, ולמרות הכל, ואף על פי כן - אפשר אולי לעדן בזהירות את נבואות הזעם שפוזרו באמוציונליות יתר - כדרכן של נבואות זעם - לאחר המעבר של דוראנט לפני שנתיים. יריבה עם הגנה סבירה (ולברון ג'יימס) היתה מנצחת הלילה. לפחות הלילה. המתינו לפני שאתם סוגרים את הליגה.
כרטיס, מישהו?. העיניים סירבו להאמין. כיסאות ריקים בגמר האן.בי.אי. אני חוזר: כיסאות ריקים בגמר האן.בי.אי. הליגה המצליחה הזאת, שמושכת עשרות עיתונאים סינים לבקש ראיון עם זאזא פאצ'וליה הגאורגי בחדר ההלבשה של גולדן סטייט; שגורמת לישראלים להתעורר באמצע הלילה גם כשדיוויד בלאט או עומרי כספי ("אה, הוא מישראל?", הופתע השומר בכניסה למתחם העיתונאים הבינלאומיים) לא שם; שגורמת לשחקניה להגיע בחליפות מעצבים למשחקים רק כדי לפשוט אותם ולעבור לבגדי ספורט, ובום - כיסאות ריקים בגמר האן.בי.אי.
מאות כרטיסים נותרו למכירה שעות לפני המשחק בכ-500 דולר לשורות הגבוהות באולם ורובם לא נמכרו והותירו קרחות מסוימות ביציע. האם זה רק המחיר? הביטחון בניצחון של גולדן סטייט? זווית הראייה הנוראית מהמתחם העליון? מחאה על שיחרורו של כספי? כך או כך, העולם השתגע. או הפך לשפוי יותר. שישקלו כניסה חופשית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו