להצלחה של גולדן סטייט יש מחיר - ויש מי שמשלם אותו

ביקור באולמה העתידי הנבנה של הווריורס בסן פרנסיסקו ממחיש את הצדדים הפחות נעימים של קבוצה מנצחת • בזמן שהם בדרך לאליפות נוספת, העזיבה הצפויה את אוקלנד מותירה מאחור אוהדים פגועים וממורמרים • אווירה קולנית – אאוט; ג'יי.זי וביונסה - אין

צילום: שרון קינן, סן פרנסיסקו // תמונה של סטף קרי מקדמת את הבאים לאולם החדש הנבנה של גולדן סטייט בסן פרנסיסקו

רוברט העמיס על כתפיו חבית בירה נוספת מהמחסן. המשחק הראשון בגמר האן.בי.אי ייצא לדרך רק בעוד ארבע שעות אבל קוד ההיערכות הופעל כבר מזמן. זקנו הלבן הסגיר שנים רבות של מזיגת בירות אמריקניות סבירות ובינוניות - ״בגיל שלי כבר לא מספרים ממתי אני עובד כאן״, אמר. בעוד שנה, לקראת עונת 2019/20, הוא ושאר העובדים באורקל ארינה יעמדו בפני בחירה שממנה קיוו להימנע: האם לעשות מדי יום את הדרך מאוקלנד לביתה העתידי של גולדן סטייט בסן פרנסיסקו, שיכולה להתארך עד שעה וחצי בזמני עומס, או לעזוב. רובם יחליטו לעזוב. הווריורס, בכל מקרה, כבר החליטו.

מחיר ההצלחה, מסתבר, מסתתר לו איפשהו בקומה העליונה של האורקל ארינה, אולם רחב מימדים אך מיושן מאוד בסטנדרטים של האן.בי.אי (נפתח ב-1966, שופץ ב-1996). ״אף אחד בסן פרנסיסקו לא ידע שאנחנו קיימים לפני האליפויות האחרונות״, עוזב רוברט את ספירת המלאי ועובר להתקפה שלא היתה מביישת רבעים שלישיים של גולדן סטייט: "לבעלים ג'ו לייקוב לא באמת אכפת מהאנשים הקטנים. אם המשחקים לא היו מתקיימים כאן, הוא לא היה חוצה את הגשר לאוקלנד וכמוהו גם כל הסלבס שפתאום הפכו לאוהדי הווריורס. מזל שאנחנו מצליחים, עכשיו אני יכול לדעת מי אלה ג׳יי.זי וביונסה ואיך הם נראים״.

24 שעות מאוחר יותר, במועדון נוער בסן לאונרדו הסמוכה לאוקלנד, כבר ייזרקו לאוויר סיסמאות על קהילתיות וייצוגיות – מנת חלקן הקבועה של פעילות "NBA Cares". עייפים אך מאושרים מהניצחון במשחק הראשון בגמר, יתייצבו שחקני האלופה בנוכחות מרשימה. סטף קרי יחלק כיפים לכל דורש; קווין קוק, בגרסתו כקובי בראיינט ב-NBA2K, לא ירחם על ילדי המקום, והקומישינר אדם סילבר יצפה בהנאה מהצד. לאן.בי.אי אכפת, באמת שאכפת. אבל עד גבול מסוים.

במזנונים נערכים לקראת גמר האן.בי.אי. רוב העובדים לא ימשיכו עם הקבוצה לסן פרנסיסקו // צילום: שרון קינן, אוקלנד

טוני, סדרן במשחקי הוורירוס כבר 23 שנה. "פעם היה פה ריק יותר, אבל רועש יותר" // צילום: שרון קינן, אוקלנד

במכבסת המילים האמריקנית, המעבר מאוקלנד לסן פרנסיסקו מוצג כ"שיבה" – להבדיל מרילוקיישין, כמו, למשל, זה שביצעו בזמנו הסוניקס מסיאטל לאוקלהומה סיטי. אחרי הכל, הווריורס אכן שיחקו בסן פרנסיסקו בין 1962 עד 1971. גם השם גולדן סטייט ישאר על כנו כמייצג נאמן של כל אזור המפרץ כולו – וגם של מותג מצליח שאין סיבה לשנות את שמו. רק שבמשך יותר מארבעה עשורים הקבוצה היתה מזוהה בעיקר עם אוקלנד ומזרח המפרץ, שסיפקו לה אווירה מחוספסת יותר, גם אם לא מילאו בהמונם ובכספם את האולם.

"רוב האנשים שמגיעים לכאן היום הם תושבי סן פרנסיסקו שרוצים לשמור על המנוי שלהם לקראת המעבר מערבה", מספר טוני, "אחד שיודע" – כבר 23 שנה סדרן באורקל ארינה. הוא ראה כאן כמעט הכל: עונות רעות (והיו הרבה), שחקנים בינוניים אבל גם קהל קולני – עד לפני כמה שנים מהרועשים ביותר בפלייאוף - שלא היה מאפשר אווירה מנומנמת במשך שלבים רבים של משחק גמר אן.בי.אי, "פעם היה פה ריק יותר, אבל רועש יותר. אבל ככה זה כשמנצחים".

בצד השני של הגשר, המנופים בשמיים כבר קובעים עובדות בשטח. מאות פועלים עובדים מדי יום על השלמתו של ה"צ'ייס סנטר", שחלקו כבר מאכלס את קו הרקיע של סן פרנסיסקו, משקיף על המפרץ מהצד הנכון, לפחות אם שואלים את הבעלים ג'ו לייקוב. הווריורס יעברו לכאן רק בתום העונה הבאה אבל התמונות של סטף קרי וקליי תומפסון בין אתר בנייה אחד לשני מסמנות טריטוריה כבר מעכשיו.

האולם החדש של גולדן סטייט. ברוכים הבאים לעתיד // צילום: שרון קינן, סן פרנסיסקו

המתחם החדש, שעלות בנייתו מוערכת ב-500 מיליון דולר, יכיל דווקא פחות מקומות – 18,000 לעומת 19,500 באורקל – אבל עם תאי צפייה רבים יותר וקרבה למרכזי העסקים של סן פרנסיסקו הפורחת, פוטנציאל הרווח גדול בהרבה. "זאת עבודה קשה", מספר אחד הפועלים במקום, "אבל כשאני אומר לחברים שלי איפה אני עובד, אז ישר כולם מתלהבים". ככה זה שהעתיד של אלופת האן.בי.אי נמצא בידיים שלך.

בין שורת המכובדים באירוע ה-"NBA Cares" בלטה נוכחותו של פולין קאטר - פחות בזכות היותה ראש עיריית סן לאונרדו הצנועה ויותר בשל היבלעותה בקרב שחקני גולדן סטייט ואדם סילבר, אנשים בגובה 1.90 ומעלה. על פי כללי הטקס, היא חילקה בנאומה מילים חמות kכל מי שצריך. מאוחר יותר, בשיחה פחות מעונבת, כבר ידעה לדקלם בהכנעה את המוטו האמריקני, שלא פסח גם על המקרה של הווריורס: "אני שמחה שהם באים להתנדב, אבל עצובה שהם עוברים לסן פרנסיסקו. בסוף שם המשחק הוא כסף. אין באמת מה לעשות עם זה".