ניו אינגלנד פטריוטס זכתה בסופר בול

טום בריידי חוגג זכייה שישית בקריירה בסופרבול // צילום: רויטרס

"הוא תמיד נוכח. גם כשלא הולך, אתה יכול לסמוך עליו שהוא יהיה שם. עם ההנהגה שלו, עם המהלכים הקריטיים". מילות הסיכום של סטיב יאנג, בעצמו קוורטרבק היסטורי, בסיום הניצחון 3:13 של ניו אינגלנד פטריוטס על לוס אנג'לס ראמס בסופר בול 53 (שני לפנות בוקר), התייחסו כמובן לטום בריידי בן ה-41. אבל היו יכולות להיאמר גם על ג'וליאן אדלמן, ה-MVP של המשחק ממועט הנקודות. הגיע הזמן שכל חובב ספורט מזדמן יכיר את השם.

במשחק הגנתי במיוחד, היה זה דווקא הרסיבר קטן המימדים, שנבחר במקום ה-232 בדראפט של 2009, ובילה את ארבע העונות הראשונות שלו כשחקן מחליף מאחורי ווס וולקר האגדי, שתפס לא פחות מ-10 מסירות של בריידי, וכרגיל סחט מהן עוד ועוד יארדים גם אחרי התפיסה, שובר טאקלים ומייצר בסך הכל 141 יארדים. ועכשיו בשני הנתונים הוא נמצא במקום השני אי פעם בפלייאוף, וקבע כי כשהוא יפרוש - הוא ייכנס להיכל התהילה.

אבל לא בריידי, שעם האליפות השישית שלו זכה בתואר יותר מכל שחקן אחר בתולדות ה-NFL, ולא אדלמן (אליפות שלישית) הם המנצחים הגדולים ביותר של העונה הזו. כי מעל כולם נמצא ביל בליצ'יק, שהצטרף כמאמן לפאטס ב-2000, אותה עונה שבריידי נבחר בה בדראפט, ויחד הצעיד את המועדון מאפס זכיות ל-6, שווה למקום הראשון בתולדות הליגה לצד פיטסבורג סטילרס.

וגם את המחמאה הגדולה ביותר שלו שמר יאנג למאמן. "זו הייתה הקפלה הסיסטינית של עבודות האימון", אמר הפרשן, והתייחס לכך שניו אינגלנד הזו היא בסך הכל קבוצה לא מדהימה, שלא נראתה כמו הקבוצה הכי טובה בליגה בשום שלב של העונה - אבל הלכה והשתפרה ככל שזה נהיה חשוב יותר - עד שבסופר בול פגשה בקבוצה עם התקפה היסטורית, ושיתקה אותה. ל-ח-ל-ו-ט-י-ן. בסופר בול עם הכי מעט נקודות אי פעם, זו הגאונות של בליצ'יק ועוזריו שחיסלה את התכנית של שון מקוויי, מאמנה הסנסציוני, הגאון ההתקפי בן ה-33 של הראמס.

הראמס צעירים ומבטיחים. ואין סיבה שהם לא יפלרטטו עם גביע וינס לומברדי רבות בשנים הבאות. אבל בינתיים, הם יפנו את הבמה לחגיגות של אלה שכבר היו שם כל כך הרבה פעמים בשנים האחרונות. וגם אם לאמריקה זה הספיק, לא נראה שהם בעצמם משתעממים מזה.

ואי אפשר בלי הנקודה היהודית - או שתי הנקודות היהודיות: לשחקן היעיל במשחק (MVP) נבחר הרסיבר של הפטריוטס, ג'וליאן אדלמן. את גביע האליפות קיבל בשם הקבוצה הבעלים רוברט קראפט, יהודי ותומך גדול של ישראל.