מעבר על התגובות של מיטב העיתונאים ובעלי הדעה האמריקנים לפרישתו של הקוורטרבק המוצלח אנדרו לאק בגיל 29 בלבד בעקבות עומס פציעות, יכול לגרום למישהו לחשוב שלאק הוא רכוש. של התקשורת, של הקהל או של קבוצתו לשעבר אינדיאנפוליס קולטס. אבל לאק הוא קודם כל בן אדם בזכות וברשות עצמו, ונראה שצריך להזכיר את זה.
אין ספק שיש חשיבות בקיום דיון על ההחלטות בבניית הקבוצה של הג'נרל מנג'ר לשעבר של הקולטס, ראיין גריגסון, וכיצד הובילו את לאק למצב הזה. קל לראות, כפי שהפרשן וורן שארפ הציג בטוויטר, איך העובדה שגריגסון הזניח את חיזוק קו ההגנה ההתקפי של הקולטס (זה שאמור לשמור על הקוורטרבק) הובילה לכך שלאק היה מהרכזים שחטפו הכי הרבה מכות בליגה בעונות האחרונות. וכמובן, איך זה דרדר את מצבו הבריאותי.
לאק. פרידה כואבת // צילום: USA TODAY Sports
וברור שכדאי להתייחס למשמעות של הפרישה הזו - שביל בארנוול, פרשן ה־NFL הבכיר של ESPN הגדיר אותה כ"המפתיעה ביותר בספורט האמריקני מאז זו של מייקל ג׳ורדן ב־1993" - עבור הקולטס. רק לפני כמה חודשים הציב ESPN את הקולטס במקום הראשון ב"דירוג הכוח העתידי של הליגה". וכעת, כשהם צריכים להסתמך על המחליף החביב ג'קובי בריסט, ברור שהם יורדים מהפסגה לאזור נמוך בהרבה. וזה חשוב, הרי מיליונים יכולים להיות מונחים כאן על הכף.
וכמובן שהתייחסות למפת התחרותיות הכללית של הליגה ראויה גם היא. הקולטס עם לאק בריא היא קבוצת פלייאוף כמעט על אוטומט, ובלעדיה נראה שנפתחת דלת לכמה קבוצות להשתחל לפוזיציית היורשת של ניו אינגלנד פטריוטס ביום שאחרי טום בריידי, בתור הפייבוריטית ב־AFC.
לאק מודיע בדמעות על פרישה // צילום: אי.פי
אבל לאק, אדם שהעדיף להישאר שנה נוספת באוניברסיטת סטנפורד היוקרתית כדי להשלים תואר הנדסי בעיצוב ארכיטקטוני מאשר לצאת לדראפט לפני 2012 כשכבר ברור היה שהוא בכל מקרה ייבחר ראשון, הוא לא נתון בתעודה של גריגסון ולא העתיד של הקולטס, ולא של ה־AFC או ה־NFL. "הוא היה לומד אצלי מעבר לשעות הכיתה ועובר על חומר ברמה של תואר שני", סיפר ב־2011 פרופ' פול מיטיגאי ל"ניו יורק טיימס" על הרגלי הלמידה של לאק הצעיר, "הוא יכול היה באותה מידה לסיים תואר גם ב־MIT" (אולי האוניברסיטה הכי טובה בארה"ב).
לאק רך הדיבור הוא אדם בעל תחומי עניין רבים, שעוד רגע חוגג 30, שבמהלך הקריירה שלו הרוויח יותר מ־100 מיליון דולר ממשכורות ומחסויות, ועדיין בריא מספיק כדי ששום פציעה שחווה לא תשפיע מהותית על המשך חייו. הוא הבטיח להוריו שיסיים את התואר – ועמד במילה שלו. הוא הבטיח לעצמו שלא ישחק שוב עם פציעות וכאבים, וכשאלה לא עזבו אותו, גם לקראת העונה החדשה - עמד בהבטחתו. שוב.
אבל אם בכל זאת כן רוצים להפוך את הסיפור הזה למשהו מעט יותר גדול מלאק והבחירות האישיות שלו, הרי הסיפור שצריך לספר הוא כפול, וכלל לא נוגע לעתיד המקצועני של שום דמות נקודתית בפוטבול.
כי בעידן שבו מספר הילדים והנערים שמשחקים פוטבול ממשיך לרדת בעקביות, כשהורים רבים מודים שיעדיפו שילדיהם לא ישחקו פוטבול בגלל הסיכון שבזעזועי המוח, פרישה של קוורטרבק לפני גיל 30 יכולה בהחלט להיות נקודת ציון משמעותית מאוד בנושא.
ובימים שבהם קוורטרבק שחור ובריא נשאר מחוץ לליגה ובלי חוזה שיקרב אותו בכלל לסכומים שאותם הרוויח לאק (בצדק), והכל בגלל מחאה ועמדה חברתית שהוא מביע ומייצג, מותר להסתכל על הפריבילגיה של לאק לפרוש כמגה־מיליונר בגיל כזה כעל עניין שיש בו קשר לגזע ולמעמדות. לפספס את זה, יהיה כמו למסור אינטרספשן בסופרבול. משהו שלאק כבר לא יעשה, כי הוא מעולם לא הגיע למשחק הגדול ביותר. קולין קאפרניק, אגב, דווקא כן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
