בשאר חלבי מתעורר בכל בוקר בחמש, נוסע 45 דקות, מגיע לבריכה באיל"ן קריית חיים ונכנס לאימון הראשון. בסיום הוא חוזר לביתו בדליית אל־כרמל, אוכל ארוחת בוקר ומתאושש. בארבע אחה"צ הוא יוצא לאימון שני, בן שלוש שעות. אחר כך הוא מתיישב לארוחת ערב. ביום הוא שוחה קצת יותר מ־10 ק"מ, מקפיד על 12 אימונים שבועיים, מתוכם שניים-שלושה בחדר כושר. בשאר הוא בתוך המים.
חלבי נולד כפג בשבוע ה־24 להיריון, וכתוצאה מכך נגרם לו שיתוק בפלג גופו התחתון. הוא נעזר בכיסא גלגלים, עד לבריכה, אבל זה לא מה שיעצור אותו בדרך למטרה שסימן - להיכלל בנבחרת ישראל בשחייה פראלימפית, זו שתשתתף במשחקים בטוקיו בקיץ, מייד לאחר המשחקים האולימפיים.
"כשנולדתי קראו לי על שמו של דוד שלי שנפל בשנות ה־90 בשירות סדיר כלוחם ברמאללה. לשם שלי יש משמעות מיוחדת, המבשר, זה שמביא בשורות טובות", הוא אומר בפתיחת הראיון, עוד לפני ששאלתי שאלה אחת. המורשת טבועה בחלבי בכל משפט שלו, ונראה שהחינוך להצלחה עשוי להפוך אותו לשחיין הראשון מהמגזר שייצג את ישראל במשחקים הפראלימפיים.
"כשלמדתי בבית ספר יסודי ניהלנו מאבק בעניין נגישות בכפר והצלחנו לגרום להתקנת מעלית ראשונה לנכים בקהילה. עשינו היסטוריה, אפילו קראו למעלית על שמי", מסביר חלבי איך הכל התחיל, "קראו עלי בעיתון וזימנו אותי לנסות להשתלב בבית הלוחם בחיפה. הייתי בן 13, קטנצ'יק. עד אז הכרתי בריכות רק בפיזיותרפיה".
חלבי. "חונכתי על המנטליות הדרוזית" // צילום: מישל דוט קום
ומייד התחברת לענף?
"המאמנים ראו שיש לי פוטנציאל, אבל החלפתי עד היום חמישה, עד שהגעתי ליעקב ביננסון שפתח בפניי את הזרועות. בהתחלה היה קשה, לא כולם רצו להשקיע בי".
זה לא שבר אותך?
"חונכתי על המנטליות הדרוזית, שלפיה לגבר אסור להתבכיין והוא חייב להילחם עד הסוף. עברתי המון סבל בחיים, החברה תמיד הסתכלה עלי כחלש יותר, כזה שלא ייצא ממנו כלום. לא נתתי לשום דבר מהדיבורים האלה להיכנס לי לראש, זה היה הדרייב שלי להוכיח לכולם שכן אגיע הכי רחוק".
"אני עובד קשה"
בגיל 20 חלבי עבר ניתוח ליישור גב ועקמת, עניין שהשבית אותו מהבריכה לתקופה של שנתיים, זמן נצח במונחים של ספורטאי. "לאחר שיקום חזרתי לשחייה מקצועית, הגעתי לאליפות אירופה הראשונה שלי וסיימתי חמישי במקצה ל־100 מטרים חזה".
אתה מספיק טוב כדי להגיע למשחקים בטוקיו?
"לפני אליפות אירופה שחינו במחנה אימונים וב־20 ימים הורדתי 13 שניות מהזמנים שלי, דבר אדיר עבור שחיין. לפני כן בתחרות באפריקה שיפרתי שמונה שניות משחיית הבוקר לערב. לאור התוצאות האלה אני מאמין בעצמי שאוכל להשיג תוצאות לא הגיוניות כדי להמשיך הלאה. אם הורדתי זמנים ככה, הכל פתוח".
באליפות העולם הראית שהתגברת על הניתוח.
"לא הייתי אמור להשיג בכלל את הקריטריון למשחקים האולימפיים, הגעתי לאליפות העולם עם הגב אל הקיר. יעקב היה מספיק אמיץ ללחוץ לי את היד ולהגיד לי שזו ההזדמנות האחרונה שלי, ושם שחיתי בזמן של 1:55.08 דקות ושיפרתי את השיא. יום למחרת שיפרתי גם את הזמן ב־200 מטר חזה".
ביום שישי מחכה לכם תחרות בווינגייט שתשפיע על הדירוג לקראת טוקיו.
"אני יודע שאני צריך לשפר זמנים כדי לעלות בדירוג העולמי. בחודש מאי תיסגר הרשימה לטוקיו ,ויש את התחרות הזאת וכנראה תחרות נוספת בגרמניה כדי להשיג את היעד. אני לא מדבר בשחצנות אלא מתוך ביטחון עצמי של מי שעובד קשה כדי לשפר את עצמו".
חלבי. "אני במלחמה קיומית רק כדי לעבור את החודש כספורטאי מקצוען" // צילום: מישל דוט קום
אתה לא עושה לעצמך הנחות בכלל?
"נולדתי לוחם. נלחמתי בחברה, בסטריאוטיפים, לפעמים הייתי מתפרץ וצועק על אנשים, אבל למדתי לשלוט ברגשות ובפעולות שלי. למדתי לכוון את האנרגיות. לפני אליפות העולם נכשלתי בשלוש תחרויות רצופות ולא השארתי ליעקב ברירה אלא להדביק אותי לקיר. זה עבד לשנינו. חשוב לי שיזכרו שאני לא רק אדם שמוגבל פיזית, אני לא רק מייצג מיעוט, אני הרבה מעבר לזה".
"חושב בעיקר איך לשרוד"
חלבי, כאמור, מלא מוטיבציה, ומה שמציק לו הוא היחס שמקבלים הספורטאים הפראלימפיים - זה לא מספיק להרגשתו. "מתייחסים אלינו קצת כמו אל סוג ב', בעלי מוגבלויות, אבל זה שטויות. אני מתאמץ ומצליח ויש בי המון תקווה כמו כל אחד אחר", הוא מסביר, "ההורים שלי תמכו בי כל הזמן ולקחו הלוואות עבורי, וגם אחי הקטן הקריב למעני לא מעט.
חלבי. "אני אוהד של מנצ'סטר יונייטד, יש להם האופי שלי" // צילום: מישל דוט קום
"גם אחרי שהגעתי לאליפות עולם ושברתי שיא ישראלי, עדיין לא תוגמלתי כמו שחשבתי וקיוויתי שיקרה. אני במלחמה קיומית רק כדי לעבור את החודש כספורטאי מקצוען. אני יודע שיבוא יום ואצטרך גם להחזיר להורים על הטיפול בי, אבל עד אז יש ימים שאני חושב בעיקר איך לשרוד, איך לשפר את המצב. בסופו של דבר המטרה שלי כרגע היא להביא כבוד למדינה. אם אעלה למטוס לטוקיו כדרוזי הראשון שמייצג את ישראל באולימפיאדה, זה יהיה היסטורי".
וכשאתה לא בבריכה, יש ספורט אחר שאתה נהנה לראות?
"כדורגל. אני אוהד של מנצ'סטר יונייטד, יש להם האופי שלי. ב־1958 התרסק להם מטוס ובו כמעט כל שחקני הקבוצה, אבל המועדון התאושש בסופו של דבר - ואחר כך הם קיבלו 27 שנים של יציבות והצלחות עם אלכס פרגוסון.
"בארץ אני מכבי חיפה, אבל אף פעם לא יצא לי לראות משחק שלהם מהיציע כי אני כל הזמן מתאמן, ומתי שכן מתאפשר לי, המצב הכלכלי שלי לא מאפשר את זה. אני מעדיף לסגור הלוואה מאשר להוציא כסף על משחק כדורגל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
