שישה חודשים עברו מאז אותו יום מדהים ומיוחד בטוקיו, שבו חבריי לנבחרת ישראל ואני זכינו במדליית הארד בתחרות הקבוצתית. זה היה יום מאתגר, עם קרבות ענק שלא אשכח לעולם. לעכל מגה־אירוע כמו המשחקים האולימפיים זה דבר שלוקח זמן, וקשה מאוד להסביר אותו במילים. אני מניח שרק מי שלקח בהם חלק יכול להבין את עוצמת החוויה.
חזרתי לארץ, ובשלושת החודשים הראשונים לאחר הזכייה כמעט לא התאמנתי, כי פשוט לא היתה דקה אחת לנשום. העברתי הרצאות רבות ברחבי הארץ, לקהלים שונים ומגוונים, שבהן שיתפתי על הדרך ועל הכלים. היו גם המון ראיונות בתקשורת, וכמובן ניצלתי את הרגעים האלה לזמן איכות אמיתי עם אשתי, עם המשפחה ועם החברים אחרי חמש שנים אינטנסיביות מאוד. הגוף, וגם הנפש, היו צריכים לנוח ולהתאושש מהמרוץ המטורף לטוקיו.
בתחילת אוקטובר חזרתי למזרן האימונים בווינגייט, בעצימות שהלכה וגברה, במטרה לפתוח את הקמפיין לפריז 2024. המשחקים נראים רחוקים, אבל לא, הם ממש מעבר לפינה. קמפיין קצר מהרגיל, של שלוש שנים, כשבפועל נותרו רק שנתיים וחצי עד לפתיחה. תהליך החזרה לכושר שיא הוא תהליך שאני עובד עליו עם הצוות המדהים שמלווה אותי, בראשות מאמן נבחרת הגברים, אורן סמדג'ה.
לפני שבועיים עליתי על המטוס לפריז כדי להתחרות בגרנד סלאם היוקרתי, וכל כך התרגשתי. חיכיתי לחזרה לתחרויות, לאולם, לקהל (20 אלף צופים צרפתים) ולדריכות. יום התחרות הגיע, וכך גם המתח, לצד ההנאה והחיבור מחדש לגלדיאטור שבי. אני שמח מאוד שהצלחתי להביא את עצמי לידי ביטוי שם.
זה לא סוד שהייתי שמח מאוד לסיים את התחרות עם הזהב, אבל מדליית כסף בטורניר הגרנד סלאם הראשון שלי לעונה זו בדיוק הדרך שבה רציתי לפתוח את המסע המפרך לעיר האורות.
ואיזה כיף שהקמפיין נמשך אצלנו בבית, בתל אביב, עם הקהל החם, שהוא יחיד ומיוחד במינו בעולם. כילד, תמיד חלמתי להתחרות בטורנירים הכי גדולים, עם הספורטאים הטובים בעולם, ועכשיו אחד מהם נמצא ממש מרחק הליכה מהבית (תלוי למי). הפרפרים בבטן משתוללים, ואין יותר מרגש מלשמוע את ההמנון הישראלי מול הקהל שלנו. עשיתי זאת בעבר, ואתן את כל כולי ומעבר כדי לעשות זאת שוב, ולייצג בגאווה את המדינה שאני כל כך אוהב.
תודה רבה לכל מי שרכש כרטיס ויגיע לעודד מהיציע, וגם לאלה שיחזיקו אצבעות וידחפו אותנו מהבית - אין לכם מושג כמה כוח אתם נותנים! אנצל את הבמה ואאחל לחברים שלי בהצלחה, כי הם ראויים לכך. תודה אישית לכל נותני החסות שלי, שבראשם העיתון והאתר של "ישראל היום", על השקט והרוח הגבית המטורפת בכל יום ובתחרויות עצמן. עבורי זו תחושת גאווה עצומה לייצג אתכם על המזרן.
אוהב ומחבק, אל־אל ישראל! שלכם, פיטר פלצ'יק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו