כבר קרוב לחמש שנים שבסבב הנשים קיים ואקום רציני. הדעיכה של סרינה וויליאמס וחוסר היכולת של טניסאיות כמו נאומי אוסקה, סימונה האלפ ואשלי בארטי למנף מומנטום, יצרו מצב שבו כמעט לכל אחת יש אפשרות ריאלית לשים את ידיה על גביע.
מאז תחילת 2016 זכו 14 נשים שונות בגרנד סלאם, לעומת שישה גברים בלבד. חלקן נשארו בסביבה בעוד אחרות דעכו ונעלמו מהתודעה, אבל אצל כל אחת מהן היה איזשהו היגיון בסיפור הסינדרלה האישי. לכל זוכה כזאת היו רקע, היסטוריה, דרך, רצף אירועים שכולל התחלה, אמצע וסוף. במקרה של אמה רדוקאנו, אלופת ארה"ב הטרייה, את ההיגיון החליף השיגעון.
במקרה של הבריטית בת ה־18, השורה התחתונה הגיעה עוד לפני שנכתבו מילים ראשונות. עד אליפות ארה"ב הנוכחית רדוקאנו מעולם לא היתה בהגרלה ראשית של גרנד סלאם, את הספתח המקצועי האמיתי שלה עשתה רק לפני שלושה חודשים, היא טרם ניצחה משחק בטורניר WTA, ואף פעם לא חוותה משחק שנמתח על פני שלוש מערכות. את זה, אגב, היא לא חוותה גם בניו יורק.
הפעם הראשונה ששמה הוזכר בתקשורת היתה ב־2017. בשנה שעברה נכתב עליה כי "יש בה משהו, אבל היא חייבת לשמור על הבריאות שלה", ואת התארים הקודמים שלה השיגה בטורנירים קטנים בהודו, בטורקיה וגם בטבריה. ביחס לשחקניות אחרות שזכו בתואר הראשון שלהן בגיל העשרה, רדוקאנו - שהתחילה את הטורניר הזה בסיבוב המוקדמות הראשון - היא כנראה סיפור הסינדרלה הגדול מכולן.
בפרק זמן של שלושה שבועות, שבמהלכם היתה צריכה לעדכן את כרטיס הטיסה בחזרה הביתה, הבריטית הפכה לזוכת הגרנד סלאם המפתיעה אי פעם. במייג'ור השני בחייה היא הציגה טניס משובח לאורך עשרה משחקים שבהם לא איבדה אפילו מערכה אחת, עד שגברה בגמר הצעירות 3:6, 4:6 על ליילה פרננדס בת ה־19. "כולם רוצים לזכות בגרנד סלאם", אמרה בסיום, "אבל להאמין שאפשר לעשות את זה באמת, ולהוציא את זה לפועל כמו שעשיתי - לזה אני לא מאמינה".
מעבר לכך שהצליחה לעשות זאת בניסיון השני שלה בלבד - הכי מוקדם אי פעם - רדוקאנו עדכנה את ספרי השיאים: הבריטית הראשונה שזוכה בגרנד סלאם מאז 1977, הצעירה ביותר שזוכה בתואר מאז מריה שראפובה ב־2004 והראשונה אי פעם - גבר או אישה - שזוכה בגרנד סלאם דרך המוקדמות. "זה הישג מופלא בגיל צעיר כל כך", בירכה מלכת אנגליה, "זו ההוכחה לעבודה הקשה ולהתמדה שלך".
עוברת לשלב ההוכחות
לא נהוג להתווכח עם דברי המלכה, אבל ההישג של הבריטית הצעירה לא מוכיח דבר. הרי עד לפני שלושה שבועות לא היתה בעולם הזה שאלה שבסופה מחכה התשובה: אמה רדוקאנו, אלופת ארה"ב 2021. היא הגיעה לטורניר מהמקום ה־150 בעולם, כשהישג השיא שלה הוא גמר צ'לנג'ר בשיקגו, שממנו יצאה עם הגביע, סכום כסף נאה ונקודות דירוג שיקפיצו אותה למקום ה־23 בעולם. אין ספק שמדובר בכוכבת שהציגה לאורך הטורניר הזה אינטליגנציה, ורסטיליות, בגרות ועוצמה, והראתה שיש לה חבטות החזרה נהדרות, חבטות גב יד מופלאות ונקודת תורפה מסוימת בהגשות ובחבטות כף היד. אבל אם מדברים על הוכחות במקרה שלה, נדמה שהשלב שלהן מתחיל עכשיו.
בצדק גמור הוגדרה הבריטית כ"כוכבת שנולדה" על ידי מרטינה נברטילובה, שהוסיפה: "היא רק מתחילה". שחקן העבר גרג רוזצקי קבע: "היא תזכה בכמה תארים ותהיה הראשונה בעולם", בעוד טים הנמן בטוח ש"היא כל כך טובה שהיא תזכה בעוד גביעים". כריסי אוורט סיכמה: "השמיים הם הגבול עבורה".
רדוקאנו, ילידת קנדה ובת להורים מסין ומרומניה שמייצגת את בריטניה, אכן מציתה את הדמיון. יש לה סטאר קוואליטי בשפע, ולפי הטורניר בארה"ב, גם טניס איכותי בכמויות. עם זאת, מילים דומות (פחות או יותר) נכתבו ונאמרו על איגה שווייונטק, ילנה אוסטפנקו וביאנקה אנדרסקו שזכו בתואר גרנד סלאם ראשון בגיל העשרה, והוא נותר היחיד נכון לרגע זה. רדוקאנו, וכך גם סגניתה פרננדס, צריכות להציג המשכיות ולהראות שהן אכן הדבר האמיתי.
לגבי הזוכה הטרייה, ידוע שהיא עובדת על הצד המנטלי לא פחות מעל זה הפיזי, ולפי הדברים שאמרה בסיום, נראה שהיא מבינה בדיוק לאן היא נכנסה. "אני חושבת שזה הרגע לנתק הכל ולא לחשוב על העתיד ועל הלו"ז", אמרה, "כרגע אין דאגות בעולם, אני פשוט אוהבת את החיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו