אחרי שמונה שנים מחוץ למרכז הבמה, לאוניד קאופמן שב לתפקיד מאמן נבחרת ישראל בשחייה – תפקיד שמילא בעבר במשך שנים ארוכות והוביל להישגים משמעותיים בזירה הבינלאומית. עם רקורד עשיר וניסיון רב, קאופמן בן ה-66 חוזר בתקופה מאתגרת במיוחד, שבה הענף המקומי מחפש יציבות, כיוון חדש, ובעיקר – תוצאות.
מאז שסיים את דרכו אחרי האכזבה בריו 2016, השחייה הישראלית עברה טלטלות רבות, עם תקופות של הבטחה לצד אכזבות, ולמרות התקדמות נקודתית של שחיינים ישראלים בזירה העולמית, התחושה היא שהפוטנציאל טרם מוצה במלואו.
קאופמן, שמכיר היטב את המערכת מבפנים, יצטרך להתמודד עם לא מעט אתגרים – מחסור בתקציבים, תחרות גוברת מול מדינות בעלות מסורת מפוארת בשחייה, ושאלה גדולה אחת שמרחפת מעל הכל: האם השחיינים הישראלים מסוגלים לעשות את קפיצת המדרגה המיוחלת ולהגיע להישגים משמעותיים במשחקים האולימפיים?
חזרתו של קאופמן מעוררת רגשות מעורבים – יש מי שרואה בו דמות מנוסה ויציבה שתוכל להחזיר את הנבחרת למסלול הנכון, בעוד אחרים תוהים האם מדובר במהלך שמחזיר את השחייה הישראלית לאחור, לתקופה שבה ההתקדמות הייתה מדודה וזהירה מדי.
כך או כך, אין ספק שחזרתו מסמלת תקופה חדשה, אך האתגר שעומד בפניו מורכב מתמיד, והוא יצטרך להוכיח שהניסיון, הידע והגישה המקצועית שלו מסוגלים להתמודד עם מציאות ספורטיבית תובענית יותר מאי פעם.
"אני מאוד מתרגש לחזור לאמן את הנבחרת", סיפר קאופמן בראיון מיוחד ל"ישראל היום'" "זה ממש בער לי. מאוד חשוב מה שקרה פה, גם לי וגם לשחייה הישראלית, כי אני רוצה לעזור לענף בקמפיין ללוס אנג'לס 2028. אני איש שחייה, אני אוהב שחייה וחייתי שחייה, גם בכל השנים האלה שלא הייתי באיגוד ובנבחרת".
מאז שעזבת ב-2016, היית אחראי בעיקר על פיתוח השחייה במועדונים, ועכשיו כשאתה שוב בנבחרת, עד כמה הבדל גדול?
"ברגע שאתה מסתובב במועדונים, אתה מאמן שחיינים שהם רוצים להשתפר, אבל רובם הם לא שחיינים הישגים אלה נמצאים במים מתשוקה, ואני רק עוזר להם להיות טובים. ברגע שאתה מאמן שחיינים שיש להם יעוד בינלאומי וחזון, אז יש לזה משמעות אחרת, וזה קצת יותר מרגש לחזור לאמן את הנבחרת".
מה השתנה בשחייה הישראלית ובכלל בענף בשנים האחרונות?
"האגודות מחזיקים מאמנים שהעלו את הרמה ויש חלק מהאגודות שהם מאוד מקצועיות, מה שלא היה בעבר. הרמה מאוד גבוהה ומה שתרם לזה, בעיקר החשיפה לחומרים. ברגע שיש רשת אינטרנט ואתה יכול לקרוא, לראות, אנשים שואבים משם ולומדים. יש המון וידאו, מלא פודקאסטים, מלא ראיונות. בן אדם שהוא סקרן, הוא שולף מהרשת את המידע ומשתפר.
"דבר שני, שחיינים בגיל צבא או בגיל קצת יותר מאוחר, בוחרים באופציה לעבור למכללות בארצות הברית. מי שמסיים בית ספר ויש לו תוצאות – רוצה לצאת לשם. שמעתי מיעקב טומרקין נתון שישראל במקום השלישי בכמות השחיינים במכללות".
אנחנו רואים שגם אנסטסיה גורבנקו, בכירת השחייניות שלנו, רוצה לצאת למכללות, עד כמה זה טוב?
"קשה לי לקבוע בצורה ברורה האם זה טוב או רע, אבל אני יודע רק עובדה אחת – ששחיינים ממדינות מובילות באירופה, כמו צרפת, אנגליה, איטליה וגרמניה, הטופ האולימפי שלהם, לא יוצא למכללות, הוא נשאר במדינה שלהם".
איך אתה מסביר את זה?
"שם יש להם את התנאים להתקדם, התנאים לשלב לימודים ושחייה. בגדול מכללה זה מקום טוב, אבל לא בשביל הטופ העולמי. לכן צריך לתת מענה לשחיינים לשחות בארץ, לא באופן אוטומטי לרוץ למכללות. אבל אי אפשר לעשות שום דבר בכוח וגם ראינו שחיינים ישראלים במכללות שעשו כמה דברים טובים בשני המחזורים האולימפיים האחרונים.
"היציאה למכללות זה גם סוג של אופנה, ששחיין אומר לעצמו: 'כולם נוסעים, אז גם אני אסע'. זה גם משתלם כספית שאתה לא משלם על הלימודים. אתה רוכש השכלה ואתה לומד לדבר טוב אנגלית".
קאופמן נולד בבלארוס הסובייטית, אז חלק מברית המועצות, והחל לשחות בגיל שש. כשהיה בן 17 החל ללמוד לתואר ראשון בחינוך גופני וכשסיים את לימודיו בגיל 21 הצטרף לצבא האדום כמאמן של ספורטאים מצטיינים.
בשנת 1984 החל לעבוד כמאמן שחייה. בין 1987-1991 שימש כמאמן נבחרת השחייה של ברית המועצות ובאפריל 1991 עלה לישראל. באוגוסט 1991 גייס אותו גלעד ויינגרטן ששימש אז כמנהל מכון וינגייט כמאמן השחייה של המרכז לטיפוח מחוננים בספורט, שפועל במכון וינגייט, והחל משנת 1994 הצטרף למסגרות השונות באיגוד השחייה בישראל. במקביל השלים תואר שני ושלישי. בין השנים. עכשיו הוא מוכן לקדנציה השלישית כמאמן הנבחרת, אחרי שעשה זאת בין 1994-2002 ובין 2007-2016.
תחת הדרכתו השיג ענף השחייה בישראל פריצות דרך משמעותית, וצוות השחיינים שלו הגיע לראשונה למשחה הגמר באולימפיאדה של אטלנטה שהתקיימה ב-1996. קאופמן הדריך גם את הפיינליסט של ישראל, יעקב טומרקין, שסיים במקום השביעי במשחה ל-200 מטר גב באולימפיאדת לונדון ב-2012, ההישג הישראלי הטוב ביותר בשחייה במשחקים האולימפיים.
הפעם האתגר שלך הולך להיות הרבה יותר קשה.
"ללא ספק, כי אני צריך לבדוק ששחיינים לא טסים ישר למכללות ושהם מקבלים פה מענה מקצועי וצריכים להרגיש שהמענה הוא לא פחות טוב מהמכללה - זה אתגר שלי ושל המערכת".
איזה לקחים אישיים לקחת מאימון הנבחרת בקדנציה הקודמת?
"יותר משמעת. ברגע ששחיין מגיע לגיל מתקדם, 25 ומעלה, המשמעת צריכה להיות במקום הראשון. לא להתפשר על זה, במשמעת המקצועית באימון ומה שהיה לפני לא מעניין, כשהם ידעו שהיום אני הכתובת".
לאורך השנים, יש טענות שהשחייה הישראלית אולי חוץ מגורבנקו, מתקשה לשבור את תקרת הזכוכית ובטח להתקרב למדליה אולימפית, איך אתה מתכוון לשנות את זה?
"קודם כל לא בטוח שאני יכול לשנות את זה, מי שמשנה זה שחיין מוכשר ולכן אנחנו צריכים לאתר יותר שחיינים מוכשרים בשטח. ברגע שיש בידיים שלך שחיין מוכשר, אתה יכול ללכת איתו רחוק. בגדול גורבנקו שברה את הזכוכית, היא שייכת לצמרת העולמית, אבל גם גל כהן גרומי שהיה בגמר אליפות עולם וגם בשני המחזורים האחרונים, נבחרות השליחים שלנו, למדינה קטנה כמו ישראל, הם גם סוג של שבירת תקרת הזכוכית, כשאת זה לא נרצה לאבד אלא להעצים".
ובאולימפיאדת פריז זה לא כל כך עבד.
"הכל נשפט בסופו של דבר במשחקים האולימפיים לטוב או לרע. אתה יכול להיות הכי טוב באליפויות עולם ואירופה, אבל המבחן האחרון, העיקרי, הוא האולימפיאדה. במידה והתוצאה שם לא טובה, אז בזיכרון התודעה הכל נמחק וזאת בעיה, אבל תמיד זה היה ככה. שם זה החותמת של כל מחזור אולימפי".
איך תתמודד עם מצב שאולי יהיו שחיינים מצוינים שיש להם עוד מה לתרום וירצו לפרוש?
"אני דיברתי עם רוב השחיינים ומי שיש לו עוד רצון ותשוקה הם ישחה. עצירה בתוצאות, זה אחד הסיבות העיקריות לסיים".
איך אתה רואה את שיתוף הפעולה עם הפנים החדשות בהנהלת האיגוד ובצוות המקצועי כמו טומרקין שמונה למנהל המקצועי לנבחרות ההישג?
"יהיה שיתוף פעולה מלא, זה עידן חדש. הכל יהיה מקצועי, שום דבר לא יהיה פוליטי. זה ארגון שיודע להשתפר והסיק את המסקנות הנדרשות. טוב למערכת להשאיר אדם כמו טומרקין, זה אקס פקטור, אפשר לראות מה קרה בשיט שהשאירו את שחר צוברי וגל פרידמן, זה דבר עצום".
אז מה המטרות שלך לקמפיין הקרוב?
"המטרות הקרובות הן לגרום לזה שיותר שחיינים יעשו קריטריון ויגיעו לאליפות העולם ושם לעשות תיקון, מה שהיה צעד אחורה במשחקים האולימפיים בפריז, יהפוך לצעד קדימה. לשחיין שעכשיו מתלבט האם להמשיך עד לוס אנג'לס, יהיה יותר ברור בסינגפור באליפות העולם מה הוא רוצה".
מה אפשר לאחל לך?
"יש לי חלומות ואני רוצה להגשים אותם. אני תמיד שואף גבוה ואני רוצה שההישגים שלנו במשחקים בלוס אנג'לס יהיו יותר טובים מפריז. זה לא יהיה קל, כי רוב השחיינים הם יהיו יותר מבוגרים וגם התחרות לא תהיה באירופה. התנאים בלוס אנג'לס יהיו להם יותר קשים, כי האמריקנים יגיעו חזקים, יצאו מכל הכלים להוכיח את עצמם בבית, כי היתה להם תחרות לא טובה בפריז".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
