כדי להבין את גדולתה של אגנס קלטי ומעמדה כ"גדולת הספורטאיות היהודיות" צריך להבין את הזמנים. וזה הרבה מעבר לסיפור של "ספורטאית שרדה את השואה והפכה לאלופה אולימפית אגדית". צריך להבין לא רק את שנים 1941-1945 והשמדת רוב יהדות הונגריה אלא גם את שנת 1956 בה קנתה את תהילתה, כשיצאה בגיל 35 עם הנבחרת האולימפית ההונגרית לאולימפיאדה במלבורן.
הונגריה מרדה בשלטון הסובייטי כמה שבועות קודם לכן. ברית המועצות פלשה ודיכאה את המרד, והסיטואציה הייתה מאוד מתוחה ליהודים. ברית המועצות, על כל המוניטין הרע שלה, היא כן המדינה שהצילה את שארית יהודי הונגריה כשחיסלה את גרמניה הנאצית. חלק לא קטן מבכירי המנהיגות הפרו-סובייטית השנואה של הונגריה היו יהודים. והמרד הביא להתפרצות תחושות אנטישמיות, למרות שגם בין אנשיו, סוציאליסטים אידיאליסטים, היו המון יהודים.
היום במבט לאחור יודעים שהשואה הסתיימה ב-1945 עם תבוסת גרמניה. זו לא לגמרי הייתה התמונה ב-1956. קלטי כתבה בזכרונותיה על שמועות שבין המורדים מחפשים את אנשי ה-AVO, שחיסלו נאצים הונגרים, לנקום בהם. ואל לשכוח שאת השואה בהונגריה לא ממש ביצעה גרמניה אלא נאצים הונגרים. אז החשש לחזרתם של התקפות על יהודים היה קיים והוא גם התממש לעתים במזרח אירופה.
קלטי הייתה אלופה מבוגרת מאד כי שנות העשרים שלה היו ימי המלחמה ואת משחקי 1948 החמיצה בגלל פציעה. אביה נרצח באושוויץ. אמא ואחותה שרדו בזכות הדיפלומט השוויצרי קרל לוץ. היא שרדה את רוב המלחמה כשהיא מתחבאת בכפר ואחר כך עם ניירות נישואין למתעמל אישטוון שרקני. במצור הסופי של הסובייטים על בודפשט כבר הייתה בעיר. והשתתפה בפינוי גופות לקברים המוניים.
אז קלטי צריכה להתחרות במשחקים האולימפיים בתחושות הללו, ועל הרקע הזה זכתה בארבע מדליות זהב ושתיים מכסף. יותר מכל הונגרי או הונגריה באולימפיאדה אחת בהיסטוריה.
כשסיפרה לי על אותם משחקי 1956 כבר הייתה בת 95. המלצרית בבית הקפה ברובע השישי קרנה מאושר. אם צעירה ניגשה וביקשה בנימוס תמונת סלפי של קלטי עם ילדתה, צעירה ממנה ביותר מ-90 שנים. המושג "גיבורה לאומית" היה מוחשי ביותר. זוכת פרס ישראל חזרה בשארית ימיה לבודפשט. שם בהונגריה המודרנית הייתה לגיבורה לאומית אהובה. כנראה הרבה יותר מבימים שבהם היהודיה הביאה להם תהילה.
והתמונות שלה חותרת בנהר או עושה שפגט במטבח ביתה בגיל 90 פלוס היו להיטי רשת. מצבה בימים האחרונים דווח שוב ושוב בכותרות.
היא נולדה ב-1921 כאגנס קליין לתוך הקהילה היהודית מהמצליחות בהיסטוריה. לא רק פרסי נובל מלוא הדלי. יהודים הונגרים המציאו את העט הכדורי והתקליטים וגם את המקרר והוליווד ובנק הדם ולא מעט מפצצת האטום. רוברט קאפה היה צלם המלחמות האגדי מכולם בתקופה בה לא חסרו מלחמות. והיו ביניהם גם דמויות ציוריות כמו אמן הבריחה הארי הודיני, מיס אירופה בושקה סימון, שחקנית הקולנוע האגדית זאזא גאבור. או הדי למאר, גם יפיפייה בקולנוע שחילטרה כמדענית. מה שמזכיר שגם קלטי הייתה כשרון כפול שכזה וחוץ מאלופה אולימפית התפרנסה כנגנית צ'לו.
הספורט באופן יוצא דופן לעולם היהודי לא היה יוצא דופן ליהדות הונגריה. כאן אין בדיחות היהודי החלוש והמפוזר. היו הסייפים פוקס ופטשאאור וגרדה, הכדורגלנים גוטמן וצ׳יבי בראון, השחיין אלפרד האיוש, אלופות ההחלקה לילי קרונברגר ואמיליה רוטר ועשרות כוכבי ספורט אחרים. עם ייצוג בלתי רגיל לנשים. נציין בהזדמנות זו עוד שלוש אלופות שכמו קלטי נסקו לתהילה אחרי ששרדו את השואה: אווה סקיי אלופה אולימפית בשחייה, אילונה אלק אלופה אולימפית בסיף וז׳וז׳ה קורמוצ׳י אלופת רולאן גארוס בטניס.
אז כדי להבין את קלטי צריך להבין לא רק את הזמנים הקשים. אלא גם את הזמנים הטובים ותרבות ההצלחה לתוכה נולדה. היא אהבה את ההתעמלות כי בזכותה נסעה בעולם, אבל הכי אהבה לחתור בנהר. הספורט בו עסקה עם אביה בימים הטובים.
אחרי אולימפיאדת מלבורן ערקה למערב ומאוסטרליה המשיכה לישראל, מקום שלא היה במחשבותיה עד אז. בישראל התחתנה עם עולה מהונגריה רוברט בירו (ראובן שופט). אולי לא ציונית מנערותה אבל העמידה בישראל דורות של מתעמלות ומאמנות. "היא הביאה חניכות לדמעות בדרישות הפרפקציוניסטיות שלה, אבל אהבנו אותה אהבת נפש", סיפרה לי חניכה שלה כשקלטי קיבלה את פרס ישראל ב-2017.
תובענית ביותר, אבל אל תבלבלו אותה עם עולם ההתעמלות המודרני. ב-1996 נכחתי בראיון מצולם שנתנה בהרצליה לעיתונאי קנדי. היא תקפה את ההתעמלות המודרנית כזו שדוחפת ילדות אל הרעבה וסף ההתאבדות. הראיון נגנז כי לא ניתן היה לשדר האשמות בראיון שאמור היה להיות חגיגי עבור ספונסר אולימפי. היא לא חשבה להתפשר על מילה מדבריה.
עשרים שנים אחר כך בבודפשט היא כבר הייתה רגועה יותר, עד שנזכרה לשאול את המראיין (אני) הצלמת, המתורגמנית הלא נחוצה (העברית והאנגלית שלה היו מעולות) אם אנחנו עוסקים בספורט. התפתלנו בתשובות שלנו וזכינו לנזיפות קשות. "אתם לא נותנים לנשמה שלכם בית לחיות בו", אמרה הנשמה החד פעמית הזו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו