תומר בוהדנה, שהפך לדמות מפורסמת בישראל לאחר שנפצע במלחמת לבנון השנייה ב־2006, נבחר לאחרונה ליושב ראש איגוד הרמת משקולות בישראל. בוהדנה (49), שהיה ספורטאי צעיר ומבטיח בתחום הרמת משקולות לפני שנפצע במלחמה, סיים את דרכו הצבאית בצורה טרגית אך מלאה בסמליות.
במהלך המלחמה היה קצין בחטיבת הצנחנים ונפצע קשה כשהוביל את פלוגתו בקרב במבנה בעיירה מרכבא. תמונתו מסמן "וי" בידו בעת פינויו מהמתחם, הפכה לאיקונית ולסמל למחויבות ולגבורה בקרב הציבור הישראלי. לאחר שנים של שיקום, עבר בוהדנה לעסוק בעולמות החינוך והחברה, כאשר הקים את פנימיית "דארנא" לנוער בסיכון, שם הוא מנסה לעזור לנערים בדרך דומה לזו שהוא עבר.
הבחירה של בוהדנה לתפקיד יו"ר איגוד הרמת משקולות סוגרת מעגל עבורו וחוזרת אל שורשי ספורט הכוח שבו התחיל. במסגרת תפקידו החדש הוא ינסה להשפיע על הענף הספורטיבי שאותו אהב ובו התבלט בצעירותו, ולהוות מודל לחיקוי עבור ספורטאים צעירים.
"אני מאוד אוהב את ענף הרמת המשקולות", הוא מספר בראיון מיוחד ל"ישראל היום". "לא הזנחתי אותו בשנים האחרונות ועקבתי אחרי כל האולימפיאדות. תמיד נשארה לי פינה חמה בלב לענף הנהדר הזה.
"אני מכיר את הספורט הזה מצוין מאז שהייתי נער כשהתאמנתי והשתתפתי בתחרויות. השגתי תוצאות מרשימות גם בהשוואה להיום, אבל למרות שיכולתי להיות ספורטאי מצטיין בחרתי להתגייס ולהיות לוחם".
עכשיו אתה סוגר מעגל.
"ב־2014, בזמן שהייתי בכלל בקבוצת ריצה, פגשתי את אורן שי שהיה יו"ר האיגוד היוצא. הסתובבנו באולם ופתאום ראיתי קרוספיט. בהתחלה לא הבנתי מה זה, אבל אחרי שהתחלתי להתאמן החזרה שלי להרמת משקולות היתה מהירה. בהמשך אורן פנה אלי ואמר שהוא רוצה להכניס לאיגוד דם חדש. קסם לי לעשות את ההתנדבות הזאת".
מה אתה צריך את כאב הראש הזה בענף קטן ללא הרבה תקציבים.
"כשנכנסתי לזה לא ידעתי שזה כאב ראש", הוא מחייך, "אבל אני אוהב את הענף. יש סביבי אנשים נהדרים כמו המנכ"ל פבל קולוסובסקי שזו העבודה שלו והוא עושה אותה טוב. אנחנו חושבים ביחד איך מביאים עוד ספורטאים, איך מוצאים צעירים פוטנציאלים ואיך מגדילים את הענף".
מה ההבדלים בין תקופתך כספורטאי להיום?
"היום סוגיית בדיקת חומרים אסורים נמצאת הרבה יותר בפיקוח. מעבר לזה, בזמנו, לאחר התפרקות ברית המועצות, הגיעו לארץ ספורטאים מוכנים ולא היה צריך לגדל אותם. היום זה סיפור אחרי לגמרי".
המהמורות בחייו של בוהדנה לא הסתיימו במלחמת לבנון. בינואר 2023 הוא נאלץ להיאבק על חייו. במשך חודש וחצי הוא שכב מורדם ומונשם באיכילוב, ככל הנראה בגלל החלטה כירורגית שגויה.
האירוע הזה הכניס אותו למצב זיהומי והוא היה על סף קריסת מערכות שהשאירה אותו עם בטן פתוחה במשך כמה חודשים. בעיקר בזכות הספורט הוא יצא מהמצב בו היה והשתקם.
"הספורט תמיד עזר לי בשיקום. הרופא שטיפל בי אמר ש'אם לא היו לך עתודות השרירים האלו, לא היית עובר את האירוע הזה'. לא חזרתי לעצמי וכנראה לא אחזור למצב שבו הייתי, אבל חזרתי למשקל טוב ואני ב־90% מהכושר שלי. כשיצאתי מבית החולים לא הצלחתי אפילו להרים את המוט מעל הראש".
מה אתה מרגיש כשאתה רואה את כמות הפצועים הגדולה במלחמה הנוכחית?
"כיו"ר האיגוד וכנכה צה"ל אני מתכוון לשתף פעולה עם הספורט הפראלימפי. יש לא מעט צעירים קטועי רגליים ואני רוצה שיתאמנו עם ספורטאים רגילים, כמובן עם התאמות שיידרשו. גם ערכית זה חשוב מאוד".
מהי התוכנית שלך לקידום ענף הרמת מהשקולות בישראל בקרב הדור הצעיר?
"חזרתי עכשיו מוועידה של הענף בוורשה וכל מי שדיברתי איתו אמר שמה שמביא את הספורטאים לענף זה הקרוספיט שהוא שער הכניסה. אנשים נחשפים לזה וכשאומרים להם שיש דבר כזה - הנפה, דחיקה ושהם צריכים להתאמן בזה ולפתח טכניקה, חלקם נשארים.
"ספורטאים יכולים לשלב בין הקרוספיט להרמת משקולות. אנשים רוצים להצטיין ולהצליח, ואם הם יראו שהם מצליחים הם יישארו. ככה הצליחו בארה"ב והיום יש להם אלופי עולם".
יש לכם תוכנית להכניס את הרמת המשקולות לתוכניות הלימוד במוסדות החינוך?
"אני מאוד רוצה לפתוח בית ספר עם מגמת הרמת משקולות. צריך ללמוד מהג'ודו איך הם עשו את זה. גם הם בהתחלה היו ענף קטן והיום אין הורים שפוסלים לשלוח את הילד לג'ודו. זה גם תלוי איך משווקים את זה. צריך גם עזרה כלכלית כי שום מנהל מסגרת לא ילך לקנות ציוד בעשרות אלפי שקלים".
מהם האתגרים הגדולים ביותר שאיתם אתה מתמודד?
"המשימה העיקרית היא לגדל דור של מרימי משקולות, אתגר עצום הוא להשאיר את הספורטאים הצעירים בענף גם בגילי הבוגרים. גם צריך לשמור על הקשרים שאורן בנה בשנים האחרונות ובזכותם ישראל לא הוחרמה בפדרציה העולמית במהלך המלחמה למרות שהיו נציגים מאפריקה ומאסיה שניסו לעשות מהלכים, אבל צברנו קשרים ואנשים נעמדו על הרגליים האחוריות כדי לעזור לנו".
כבר הרבה זמן אנחנו לא מצליחים להכניס ספורטאים לאולימפיאדה.
"תפיסות האימונים השתנו במהלך השנים ויש כמה ספורטאים כישרוניים. בבוגרים יש לנו את ניקול רובנוביץ' שזכתה בכמה מדליות באליפויות אירופה. כשמסתכלים קדימה לדור הבא אפשר כבר לראות תוצאות - באליפות אירופה לנוער בפולין ראינו את יאן מרגוליס משיג את מדליית הארד ודלית קוגל ממש היתה בקרב על מדליה. כולם ילידי ישראל".
אז אתה אופטימי שבאולימפיאדה הבאה נראה ייצוג ישראלי לענף?
"כן, אבל זה תלוי במשתנים רבים. כרגע אנחנו לא רואים עומק ומי שכישרוני צריך לשמור עליו ולעזור. המחשבה שלנו היא שנים קדימה בניסיון להכניס כמה שיותר ספורטאים לענף ומשם התוצאות יגיעו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו