מפגש הדיוויס הביתי של נבחרת ישראל מול אוקראינה, היום ומחר (שישי ושבת), יהיה מפגש חוץ לכל דבר. המלחמה כמו בכל שאר ענפי הספורט לא מאפשרת קיום תחרות במסגרת בינלאומית בישראל ברוב המוחלט של המקרים ואת ההתמודדות נאלץ איגוד הטניס לארח בקפריסין.
אלא שלא כאן נגמרו הצרות של איגוד הטניס. ראשי האיגוד ובראשם היו"ר אבי פרץ כבר התכוננו למלא את היציעים באי השכן בלפחות 1,000 ישראלים – כאלה שיגיעו מהארץ וכאלה שמתגוררים בקפריסין. במקום זאת הם קיבלו בשורה מאכזבת שהמשטרה המקומית לא מאשרת מכירת כרטיסים והכנסת קהל.
"המצב מאוד מאתגר. היו כמה מועמדות לארח ויום אחרי שהכרזנו על קפריסין נסראללה איים בטילים. המשטרה המקומית קיבלה רגליים קרות ואסרה על אירוח עם קהל", אומר ל"ישראל היום" יו"ר האיגוד פרץ בראיון מיוחד על ההכנות המורכבות, "היה אמור להיות הפנינג ויציע של 1,000 ישראלים. היה אתגר לוגיסטי גדול בחודשים האחרונים, קיבלנו עזרה מהמקומיים, שכרנו צוותים וגם האתגר הכלכלי היה גדול כי אנחנו למעשה מתנהלים כמו אורחים - משלמים על טיסות ומלונות, אך לא מקבלים החזר כי אנחנו בעצם מארחים".
למעשה השיקול לקיום המפגש בקפריסין היה הקירבה הגיאוגרפית - ואז הודיעו לכם שלא יהיה קהל.
"כן. יכולנו לארח בליטא, בהונגריה או בגאורגיה, שם ההתנהלות הלוגיסטית הייתה קלה יותר עבורנו. אלא שלשם הגעת הישראלים הייתה יותר קשה. אגב, האוקראינים הציעו להחליף ביתיות ושהם יארחו במגרש נייטרלי. עד הרגע האחרון לא ויתרתי כי חשבתי שקיים עוד סיכוי לארח בישראל. בסוף החלטתי על קפריסין כי ידוע שיש שם אלפי ישראלים ולהפתעתי גם המון אוקראינים. ידענו שנביא 1,000 צופים והיינו ערוכים אף ליותר. תחילה רצינו לארח בניקוסיה, שם נמצא מתקן הטניס הלאומי של קפריסין, אלא שהוא ממוקם ליד אתר טורקי ומטעמים ביטחוניים התבקשנו לארח בלרנקה".
כל האתגרים האלו בטח השפיעו על הנבחרת.
"כן, ניסינו לנתק אותם. לא יצאנו לתקשורת ולא התלוננו למרות שחווינו חודשים מטורפים. ניסינו לתת לשחקנים את המעטפת הכי טובה שיכולה להיות. הם שם כבר מיום שלישי מתאמנים. לא חסכנו בכלום. גם את שידור הטלוויזיה אנחנו מפיקים בעצמנו - עשרות אלפי שקלים על חשבוננו. יכולנו לעשות שידור אינטרנטי אבל אני אמרתי בשום פנים ואופן לא. בתקופה הזו, אפיק את השידור הכי טוב שיכול להיות".
היה בכלל ניסיון כלשהו כן לקיים את המפגש בישראל למרות הכל?
"דיברתי אמנם עם חברי ועדת גביע דיוויס, אבל אני בעצמי לקחתי החלטה שלא לארח פה. תחשוב שהיינו מארחים בהיכל קבוצת שלמה למשל. מספיקה אזעקה אחת באימון, לא נפילה, וכולם רצים למקלטים. באותו רגע המפגש היה מתבטל ואוקראינה הייתה מקבלת ניצחון טכני. לא רציתי לקחת על עצמי סיטואציה כזו. אגב, אנחנו הענף היחידי שכן עדיין מארח פה תחרויות בינלאומיות".
המצב הכלכלי בלא מעט ענפי ספורט בישראל ובאיגוד הטניס בפרט לא טוב והמלחמה לא תרמה לעניין. פרץ מסביר ששום מפגש דיוויס לא מייצר הכנסות גבוהות יותר מההוצאות, והוא רק מנסה שלא לוותר בזמן שהקשיים נערמים. "המכה הגדולה שלנו עם המלחמה הזו הייתה בסוף השנה שעברה כשהתבטלו טורניר ה-ATP וכל הפיוצ'רים שהיו אמורים להתקיים בישראל. אני לא מתלונן, אני נותן צ'אנס למשרד הספורט ולא מרים ידיים, אבל מה שאנחנו חווים זו מלחמה יומיומית".
"נשבר לנו הלב שלא מתאפשר לנו לעזור לטניסאים הצעירים יותר. לא רק שאנחנו לא מקבלים דברים שהובטחו לנו ולא אפרט מהם, אנחנו עוד מקוצצים. שר הספורט מנסה לעזור אבל יש בירוקרטיה שלא עוזרת. אנחנו לקראת שני פרויקטים מדהימים - הראשון הוא מחבט לכל ילד דרך משרד החינוך וייתן תוצאות תוך כמה שנים והשני הוא הקמת מרכזי מצוינות. אולי הם יעזרו לנו להרים את הראש מעל המים כי אנחנו באמת במצוקה. תקציב איגוד הטניס מהמדינה עומד על 1.9 מיליון".
לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שזה סכום נמוך מאוד.
"לפני 4-5 שנים התקציב היה 2.2 מיליון ועוד 1.6 מיליון כענף מועדף. הטניס כבר לא נחשב ככזה וגם הסכום הזה קוצץ. שוב, השר והצוות שלו מנסים לעזור אבל זה לא מספיק. הכל תקוע".
נחזור למפגש הקרוב. על הנייר מבחינת דירוג הטניסאים ישראל שווה לאוקראינה במפגש הזה. מה הסיכויים ומה צפוי להיות בהתמודדות הזו?
"זה מפגש מקצועי מאוד חשוב, מפגש שקול. המנצחת יכולה לזכות במפגש עם אחת מאריות הטניס על העלייה לשלב הבתים של גביע דיוויס. כלומר, זה יקרה אם ננצח את אוקראינה או בעצם - כשננצח את אוקראינה".
עד כמה המצב בארץ ובאיגוד משפיע על השחקנים ועל מצב הרוח הכללי בנבחרת?
"יש לנו פייטרים, הצוות והשחקנים, שקורה להם משהו שהם לובשים את המדים הלאומיים. ראינו מה קרה במפגשים האחרונים ובגלל זה אנחנו לא מוותרים, עד הסוף. אני סומך עליהם שהם יביאו את התוצאה הרצויה ואני מאוד אופטימי".
לסיום, מילה על ד"ר איאן פרומן, ממייסדי ענף הטניס בישראל שהלך לעולמו השבוע.
"זאת אבידה גדולה לא רק לספורט הישראלי, אלא גם למדינה. זכיתי בשנים האחרונות להיות במחיצתו לא מעט פעמים. ביקרתי אותו בבית חולים ונפגשנו באירועים. איתו גם שיחת חולין הייתה הופכת להרצאה. איתו אתה לומד, צוחק ומתרגש. הוא היה באמת אחד לדור. הייתה לו יכולת לחבר אנשים, היה לו חזון. הקים והשאיר משפחה לתפארת. נמצא את הדרך להנציח את זכרו של איאן וכבר קיבלנו אישור לטקס לפני המפגש מול אוקראינה. כואב ועם זאת ממלא גאווה שאנחנו חלק מהמורשת שלו".
