הנה הדבר הכי לא מעניין לגבי שוהיי אוטאני, כוכב הבייסבול היפני של הלוס אנג׳לס דוג׳רס: הוא חתם על חוזה של 670 מליון דולר, הגבוה בתולדות הספורט. הנה עוד דבר לא כל כך מעניין: הוא בקושי יודע אנגלית ובתוכניות הספורט כבר דנים בשאלה אם הוא מתאים להיות הפנים של הענף. שני נושאים שלא קשורים לגדולה ספורטיבית אמיתית, שזה מה שאנחנו רואים מאוטאני. ספורטאי שלא רודף אחרי שיאים סטטיסטיים בכדי להוסיף עליהם במשהו, אלא כופר במוסכמות של מה אפשרי בתחומו.
מאז 2020, פחות או יותר, אוטאני נסק לתהילה כשהיה השחקן הראשון ביותר מ-100 שנים להיות הן אחד החובטים הטובים בבייסבול והן אחד מהזורקים הטובים ביותר. הדבר הזה לא קרה כבר דורות כי זורק וחובט הם מקצוע אחר. זה רלוונטי בערך כמו לשאול אם קיליאן אמבפה או ארלינג הולאנד טובים יותר בתפקיד הבלם. האחרון שעשה זאת היה בייב רות׳, בבוסטון רד סוקס בתחילת המאה העשרים, קצת לפני שעבר לניו יורק יאנקיז ב-1919 שם הפך לחובט במשרה מלאה ולסמל הגדול ביותר בספורט הקבוצתי האמריקאי, בערך עד מייקל ג׳ורדן.
אבל האמת ההיסטורית היא שלרות׳ הייתה עונה אחת בלבד בה הצטיין בשני התחומים - עונת 1919 לפני המעבר. וכפי שאתם בוודאי שמים לב, זה גם היה מזמן. אוטאני, בימיו בלוס אנג׳לס איינג׳לס, העמיד כארבע עונות כאלו.
יתרה מזאת - רות׳ שיחק בתקופה בה כל הזורקים חבטו בתורם. זה בוטל באמריקן ליג ב-1973, ואוטאני שיחק באמריקן ליג. דובר רבות על ערך מיוחד שיהיה לו בנשיונל ליג, שם חובטים עדיין זרקו עד עונת 2021. אוטאני עבר ללוס אנג׳לס דודג׳רס רק אחרי השינוי. כיום כבר אין תועלת מיוחדת בחובט שגם זורק, אלא אם אתה מעולה בשני התחומים.
אז אוטאני חתם בקיץ בדודג׳רס, חוזה השיא שלו יצר הייפ כלכלי גם אם התשלומים פרושים עד 2043, כעשור אחרי סיום הקריירה שלו, הקהל מאוהב בו בלי שום אנגלית וגם אחרי שהתברר שמתורגמן אחד שלו הוא מהמר.
אלא שכאן התעוררה בעיה. עם המעבר שלו לקבוצה הבכירה של לוס אנג׳לס - ואם זה מזכיר לכם את הקליפרס ללייקרס זה משום שזה בדיוק אותו דבר - התברר שאוטאני לא יזרוק בעונת 2024 בגלל ניתוח ׳טומי ג׳ון׳ לשחזור רצועת המרפק. קצת מאכזב - נשארנו רק עם חובט אדיר אבל לא האטרקציה הייחודית. אלא שאם אתה ענק תחרותי. כזה שאם נמנעת ממנו היסטוריה אחת, הולך ומשיג אחרת.
בהיסטוריה של הבייסבול היו רק חמישה שחקנים השיגו 40 גניבות בסיסים ו-40 הום ראנס בעונה אחת. הסיבה היא פערים גופניים. חובטי הום ראנס הם חזקים ולעתים קצת כבדים. לגונבי בסיסים מהירויות שנושקות לעתים לאצנים אולימפיים. קצת מעציב, אבל לא לגמרי מפתיע, שלושת הראשונים לעשות זאת נחשבים עברייני סמים: חוזה קנסקו ואלכס רודריגז שהודו ונתפסו ובארי בונדס נגדו נערמו העדויות. אלפונסו סוריאנו הדומיניקני ורונאלד אקונה הוונצואליאני, שעשה זאת בשנה שעברה, הם האחרים.
בחודשים הראשונים של העונה זה באמת לא משהו שעלה על דעתו של איש. אוטאני חבט את ההום-ראנס שלו ואנשים דיברו על כסף. בחודש האחרון היפני התפוצץ 18 גניבות בסיסים ו-12 הום ראנס הביאו אותו ל-40-40 במשחק ה-126 של העונה, מהיר מכל אחד בהיסטוריה. אנחנו אחרי המשחק ה-141 (מ-162). לאוטאני 44 הום ראנס ו-46 גניבות. עם ההום ראן הבא יהיה היחיד בהיסטוריה עם 45-45. אבל טירוף ה-50-50 באוויר.
הוא ייאלץ להתמודד עם הלחץ וגם עם כך שהדודג׳רס נלחמים על ביתיות בפלייאוף, שם אוטאני טרם שיחק, אבל הענף אותו הוא משחק לא יהיה אותו דבר, גם אחרי שהמשחק האמריקאי הלאומי הוא כבר מזמן לא ענף הטלוויזיה הכי גדול. הפוטבול, והכדורסל חטפו לו את המעמד של הספורט המדובר.
בענף של יותר מ-150 שנות היסטוריה מתועדת זה דמגוגי לדבר על ״הגדול מכולם״, אבל אוטאני עושה דברים שאיש לא עשה וכמעט איש לא ניסה. אין בכלל מקור להשוואה לאיש הדקתלון - הקרב עשר - של הענף. ואפקט אוטאני? שליגת הבייסבול טוענת לתוספת הכנסות של 50 מיליון דולר לעונה?
מי יודע? אבל מי שנולד באושו - 480 קילומטרים מטוקיו, לא יפיץ את המשחק בארצו כי אין שום צורך. מאד אלפי יפנים התקהלו ברחובות לקבל את פניו של בייב רות׳ כשזה הגיע על אניה לסיור כוכבים ביפן ב-1934. חיילים יפנים צעקו את שמו לחיילים אמריקאים אפילו בקרב באיוו-ג׳ימה. הוא יעשה כסף לבייסבול האמריקאי, לארצו הוא ייתן הרבה יותר. אחרי מאה שנים שהם נחשבים לאוהדים גדולים, ושחקנים מעט פחות טובים, הם מעמידים את השחקן שמשנה כל מוסכמה.
