הגרפיקה של טבלת המדליות שהדהדה באולפני החדשות בישראל בימים הראשונים באולימפיאדה - "ישראל 6, איראן 0, לבנון 0, תימן 0, פלשתין 0" - הדהדה בשיח הישראלי סביב המשחקים. בעת מלחמה ואיום בהפצצה איראנית על תל אביב, התרוממות רוח והשראה כמו שנתנו לנו ספורטאי המשלחת הישראלית היא מובנת ובמקום.
הפער בכמות המדליות של ישראל לשכנותיה מן האיזור הצטמצם ככל שהתקדמו המשחקים וכעת ניתן לסכם את האולימפיאדה מהזווית הערבית והמזרח התיכונית, שכמיטב המסורת סיפקה פחות הישגים אבל הרבה סיפורים.
למרות הציפיות הגדולות לעשות משחקים היסטוריים מבחינת כמות מדליות, האולימפיאדה של מדינות ערב לא התפתחה לפי התוכנית. השבוע הראשון של המשחקים היה קטסטרופלי ממש, כשבישראל ובאיזור דובר על קריסה של האתלטים הערבים כמעט בכל ענף בו השתתפו.
הציפיות האדירות להאפיל על כמות מטוקיו פגשו את המציאות. ב-2021 מדינות ערב השכילו כזכור להשיג 18 מדליות (5 זהב, 5 כסף ו-8 ארד) ואילו בזו הנוכחית 17 בלבד. די דומה בסך הכל, ועדיין היו הישגים ערביים יוצאי דופן באולימפיאדה הנוכחית.
בשורת מדליות הזהב חלה הבשורה הגדולה, 7 בסך הכל, המספר הגבוה ביותר אי פעם עבור העולם הערבי. בקטגוריה זו, אחת המדינות המפתיעות היא בחריין שגרפה ארבע מדליות מתוכן שתיים זהב, אבל כל האתלטים שזכו הם מתאזרחים מניגריה, קניה, ארמניה ורוסיה.
למרות כמות מדליות פחותה מהאולימפיאדה הקודמת, והעובדה שמתאזרחים הובילו את בחריין לרשום הישג שיא, העולם הערבי היה כל הזמן בכותרות באולימפיאדה הזו. מרוקו למשל עשתה מסע מעורר השראה בטורניר הכדורגל וזכתה במדליית ארד. סופיאן רחימי החלוץ השווה את שיאו של קרלוס טבס הארגנטינאי מאתונה 2004 כשכבש שמונה שערים ובכל משחק.
גם שכנתה ויריבתה הנצחית, אלג׳יריה, סיפקה את אחד הסיפורים הגדולים והשנויים במחלוקת במשחקים. אימאן חליף, המתאגרפת שנפסלה על ידי ארגון האיגרוף העולמי אך אושרה על ידי הוועד האולימפי להתחרות, זכתה במדליית זהב אחרי מסכת שמועות והפצת מידע שגוי אודותיה, עם טענות לכרומוזומים גבריים ורמת טסטוסטרון גבוהה עבור נשים.
חליף הציפה מחלוקת אמיתית בין אוהדים, ספורטאים תקשורת ובין העולם הערבי למערב. למרות שעמדות פרוגרסיביות מזוהות יותר עם המערב ושמרנות עם העולם הערבי, השיח סביב חליף גרם למזרח התיכון להתאגד סביב המתאגרפת, אישה לכל דבר למען הסר ספק, שהפכה לסמל של העולם הערבי באולימפיאדה הזו.
ההצלחה הישראלית במשחקים לא זכתה להתייחסות ברחבי האיזור, למעט מתי שהדרכים הצטלבו. תחילה היתה זו הפרישה (המסורתית כמעט במשחקים) של הג׳ודוקא האלג׳יראי לפני הקרב עם הישראלים, אבל היו אתלטים ממדינות ערביות שכן בחרו להתחרות וזה עורר עניין רב. הניצחון של דוניא עלי אבו טאלב הסעודית על אבישג סמברג בטאקוונדו גרר תגובות נרחבות, אבל למעשה הדבר היחיד שהוביל להתייחסות ערבית להישגים הישראלים המרשימים בפריז.
כאשר מרחיבים את היריעה לשאר המזרח התיכון, עוד מדינות עשו הישגים יוצאי דופן, לחיוב ולשלילה. איראן, ששלחה משלחת יחסית מצומצמת של 40 אתלטים בלבד, הפכה למדינה המזרח התיכונית המצליחה ביותר בפריז כשהשכילה לגרוף 12 מדליות, מתוכן שלוש זהב ושש כסף, כשכולן בשני ענפים - טאקוונדו ואגרוף. טורקיה אמנם זכתה בשמונה מדליות, אבל רשמה היסטוריה שלילית: לראשונה אחרי 40 שנה, הם לא זכו אפילו במדליית זהב אחת.
עם הרבה פוליטיקה ופערי תרבות שמתערבבים במשחקים, למרות הציפיות הגדולות שהיו באיזור לאולימפיאדה היסטורית עבור מדינות ערב, נראה שיקח עוד זמן עד שנראה אותן רושמות קפיצה משמעותית בהישגים במשחקים האולימפיים.
לא במקרה, שלוש המדינות עם הכי הרבה מדליות מהמזרח התיכון הן אינן ערביות. איראן, טורקיה וכמובן ישראל, שלעד תהיה לה את אולימפיאדת פריז כהיסטורית שלה, ושבזמן מלחמה, עם איומים מעזה, לבנון, תימן, עיראק ואיראן, הספורטאים שלה הצליחו לתת שבועיים של אסקפיזם ודוגמה לעמידה איתנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו