מונדו דופלנטיס! וואו! האם נראה עוד אחד כזה?
אין לדעת, אבל אקח עמדה מסוכנת: לדעתי כן. לא בשנים הממש קרובות כי שום קופץ נוכחי לא נראה קשור אליו, אלא בטווח של כשני עשורים.
ראשית, בגלל עניין מאד בסיסי. הוא ספורטאי מעורר השראה. סוחף. אפשר היה לראות אתמול בתמונות הטלוויזיה המרהיבות בפריז. הוא סוחף קהלים, אהוב על יריביו, ממגנט את הקהל ואז מאחד אותו. מעט מאד ילדים אתלטים חשבו עד היום על קפיצה במוט. זה נראה לא זוהר וקשה, הרבה אימונים מורכבים. עכשיו המוט זוהר! כבר היום בבוקר מבקשים המון ילדים במחנות אתלטיקה שמתקיימים באירופה בקיץ לנסות את זה.
הנה המחשה: עונת הפלא ב-800 מטרים גברים שאנחנו חווים עכשיו קורית 12 שנים אחרי גמר הפלא ב-800 בלונדון. כל רצי ה-1:41 פלוס שאנחנו רואים השנה - סדג׳אטי, וואניוני, טואל - כמו גם אלוף העולם מרקו ארופ - ציינו בראיונות שונים שהריצה ההיא של דויד רודישה גרמה להם לרוץ 800. הם ילדי אותה ריצה. מוט הוא מקצוע מורכב יותר, אבל דווקא בגלל זה ההשפעה תהיה יותר דרמטית. דופלנטיס יגרום לנסיקה בהשתתפות.
אתעכב רגע על עניין הכריזמה. באליפות העולם האחרונה בבודפשט אפשר היה לראות קו די מיליטנטי בענייני גזע של חלק מהתקשורת סביב ספורטאי מכללת LSU בנבחרת האמריקנית. עד שהגיע דופלנטיס - הם השתוללו משמחה מניצחונו, הוא אח שלהם. שנה קודם ראיתי אותו בשקשפרהבר בפריפריה ההונגרית, יש מקום עם שם כזה ותחרות אתלטיקה שנתית בתוך אתר קמפינג. היא פופולארית בין אתלטים בכירים בגלל כספי אוליגרך מקומי וקשר בלתי אמצעי עם הקהל. אוהדים הגיעו מרומניה, סרביה וארצות סמוכות, חלקם ישנו באוהלים, והכל בשביל לראות את דופלנטיס המעופף. הוא שבדיה, הוא אירופה, הוא אמריקה בה גדל, הוא העולם, הוא ברוס ספרינגסטין. הוא לא שולח תמיד את הקהל הביתה עם שיא עולם, אבל תמיד שולח אותו הביתה עם התחושה שהשאיר את הלב והנשמה במגרש.
אבל כמובן שלא שוברים שיאי עולם רק עם כריזמה. מה שמביא אותנו לסיבה השניה שאני חושב שכן נראה קופצים כמו דופלנטיס בעוד כעשור-שניים. סוד הטכניקה העילאית של דופלנטיס חשוף מהביוגרפיה שלו: הוא החל לקפוץ בגיל 3 כי אבא שלו היה קופץ מוט.
אם בודקים את הביוגרפיות של כמעט כל קופצי המוט הגדולים בהיסטוריה: הם הוסבו לקפיצה במוט באיזור גיל 10-12. זה לא נתפש כענף לילדים קטנים. מאמני אתלטיקה ראו תכונות נכונות - מהירות, פלג גוף עליון חזק - והסבו אותם למוט. הייתה השקה לא פעם בין קופצי מוט ומתחרי קרב עשרה. בובקה ופרקינס החלו לקפוץ בגיל זה. גם אלכס אברבוך הישראלי. מי גם החל בגיל צעיר כי היה בנו של קופץ מוט? רנה לבינלי, הקופץ בעל השיא האישי השני בטיבו בהיסטוריה.
כשחושבים על זה - העניין ברור: זה ענף אקרובטי. האם אפשר להיות מתעמל או קופץ למים עילוי אם מתחילים להתאמן בגיל 10? בוודאי שלא. ראינו אתמול את המאמצים הסיזיפים של קופצים רגילים, שנלחמו ברף בגובה 5.90-5.95 ואת התפרצויות השמחה שלהם כשעברו גבהים כאלו. בקפיצה במוט בדורות הבאים יתחרו קופצים שכמו דופלנטיס החלו בגיל צעיר בהרבה. לתחושתי איזה ילד בן 6 שראה אתמול את מונדו דופלנטיס יקפוץ יום אחד כמוהו. ועד שדופלנטיס יפרוש בהחלט ייתכן שזה יהיה באזורי ה-6.35 מ׳.
באותה תחרות בשקשפרהבר מתקיים גם רב שיח יום לפני התחרות. לא רק עיתונאים, אלא גם אוהדים ואתלטים צעירים מוזמנים. אפילו שלי אן פרייזר שאלה אותו שאלה! הוא הסביר לה שמהירות היא הנשק הסודי של המוט. הוא הסביר לקופצות למוט הונגריות צעירות שהגיעו לאירוע עניינים טכניים, של אחיזת מוט ומשקל מוט נכון. ברור שהמאמנים שלהן יודעים את אותם הדברים. אבל זה אחרת כשאומר את זה מונדו דופלנטיס. הן יתאמנו פעמיים יותר קשה.
6.25 מ׳ זה רק חלק קטן מסיפור דופלנטיס. ספורטאי של פעם בדור.
בלרינה עם כוח
האתלטיקה מתקדמת כשהיא שוברת קונבנציות. דורות על גבי דורות שלטו נשים גדולות גוף וחזקות בהטלת הדיסקוס. זה נראה הגיוני. והרקע לזריקת דיסקוס היה לרוב נתונים גופניים כאלו. ואלרי אולמן האמריקנית הגנה אתמול על תוארה האולימפי. בחורה חזקה, אבל גבוהה וחטובה, כמעט ללא גרם שומן מיותר. קצת דומה לזורקי הדיסקוס על הכדים הישנים עם הציורים מיוון העתיקה.
הממ… למה היוונים לא ציירו אנשים ופיסלו אנשים שמנים וחזקים עם הדיסקוס? אולי הם ידעו משהו נכון על הטכניקה ומבנה הגוף המושלם?
הנה אנקדוטה, אל תיקחו אותה ברצינות גדולה מדי: פיתגורס, המתמטיקאי הנודע ששמו זוהר בהיסטוריה 26 מאות שנים אחרי חייו, היה חלק ממשלחת קרוטון למשחקים האולימפיים של אז. אני לא בא לספר לכם סיפורי מעשיות כאילו הוא השתמש בידיעותיו המדעיות לסייע לספורטאים. אבל רק שתדעו שהתחרות האולימפית ביוון לא הייתה רק אירוע שבטי ברברי של יין וסקס. כלומר היא הייתה גם זה, וגם זה לא השתנה, אבל היא בהחלט עניינה גם אנשים חכמים מאד. והם ידעו על ספורט הרבה יותר משנדמה. סרט דוקומנטרי שנעשה בגרמניה לפני כמה שנים תיעד את העניין.
בחזרה לאולמן. כמה דומיננטי היה הניצחון שלה? כל ארבעת הזריקות החוקיות שלה הספיקו למדליית הזהב. אבל המעניין מכל הוא הרקע הספורטיבי המוקדם שלה. כדור ברזל? משקולות? אולי סתם בחורה חזקה שגדלה בחווה? תתפלאו - בלט! על פניו הדבר הרחוק ביותר שאפשר לדמיין מזריקת דסקוס.
עד שרואים את הסיבוב המושלם. את השליטה בגוף. בלרינה עם כוח!
הנורווגי שובר מוסכמות
לא רק קונבנציות טכניקות נשברות באצטדיון האתלטיקה - גם מוסכמות של גנטיקה. אנשים רואים שלושה אפריקאים על דוכן מנצחים בריצה ארוכה ומחליטים שלאירופאים אין סיכוי. אני תמיד אומר: דווקא אינגבריטסן, לצורך העניין גם ניקולה יוקיץ׳, ממחישים את גדולתם של ספורטאים שחורים. כי מסתבר שזו לא רק גנטיקה. אם עובדים יכולים.
יאקוב אינגבריטסן ירוץ היום 1,500 ויריבו העיקרי צפוי להיות ג׳וש קר מבריטניה. אינגבריטסן הוא ענק ספורט לא לכל טעם. הוא מחזיר לריצות הבינוניות משהו שלא כך כך ראינו במאה הזו: הצורך לעלוב ביריביך מחוץ לתחרות. עדיף לכולם שיחתוך עם זה.
אבל הוא משנה מוסכמות. בעיקר בריצה האחרת בה ירוץ בפריז - ה-5,000 מטרים. עשר אליפויות עולם באתלטיקה ועוד שש אולימפיאדות נערכו במאה ה-21. זה 48 מדליות. מספר המדליסטים שלא נולדו ביבשת אפריקה? אחד. לשאלתכם: קרייג מורטם האוסטרלי שזכה בארד באליפות העולם של 2005.
עד שבא אינגרבריטסן וזכה בשתי אליפויות העולם האחרונות. אחרי ניצחונו ב-1500 בטוקיו.
מאמר ב״סידני מורנינג הרלד״ תיאר עליה בפופולאריות של ריצות בינוניות בעקבות ניצחונותיו. בארצות הברית יש עליה בתוצאות טובות במייל בגילאי נוער. יש תיעוד ראשוני של עליה בהשתתפות גם באיטליה וכמובן בסקנדינביה. פתאום ילדים לבנים מבינים שיש להם סיכוי בענפי סיבולת. יכלו לצפות בטור דה פראנס.
אין הדברים באים לומר שאין לרצים אפריקאים איזשהם יתרונות. אבל אינגבריטסן בעליל מוכיח את מה שמוכיח דופלנטיס ואת מה שמוכיחה אולמן. מחסומים באתלטיקה הם בעיקר עניינים שאנשים המציאו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו