הג'ודוקא פיטר פלצ'יק חתם את המשחקים האולימפיים בפריז עם מדליית הארד על צווארו, שהייתה המדליה האולימפית השנייה בקריירה שלו, לאחר שהשיג את הארד בטוקיו בתחרות הקבוצתית המעורבת.
פלצ'יק בן ה-32, עדין לא החליט באופן סופי האם ימשיך לקמפיין לוס אנג'לס 2028, כשבסביבתו ובענף לוחצים עליו להמשיך, אך הוא קודם ייקח בתקופה הקרובה פסק זמן ויתכונן להרחבת המשפחה כשאשתו דניאל צפויה ללדת ואז יראה האם יהיו לו את הכוחות להמשך לארבע השנים הקרובות.
בינתיים, פלצ'יק נושא הדגל של ישראל בטקס הפתיחה של המשחקים בפריז חוגג את המדליה והתיישב לראיון מיוחד עם "ישראל היום" שבו דיבר בפתיחות על הכל. "התחושות מדהימות, המון זמן חיכיתי לרגע הזה, לרגע שלי", סיפר הג'ודוקא שהתחרה בקטגוריית משקל עד 100 ק"ג. "יחסית הגעתי מוקדם לכפר והיו לי מחשבות מה אני אעשה כל הזמן הזה, כי זה הרבה זמן להכיל מתח נפשי, כי ברגע שאתה נכנס לכפר, הווליום גבוה".
"הצוות שלי אחד אחד –אורן סמדג'ה שהוא סיפור בפני עצמו, גיא פוגל, גולן פולק, גבריאל קיטובר, הצוותים המקצועיים עם נמרוד משה ועידו רוקח, מיקי מדר התזונאי, הם כולם עטפו אותי, עם לו"ז אימונים קבוע ומסודר ויכולתי להתרכז בדברים הקטנים שעושים כל יום ואז הראש שלך נהיה עסוק. דבר שני, כשנודע לי בארץ כי אני נושא הדגל בטקס הפתיחה התרגשתי עד דמעות, זה אחד הדברים הכי מרגשים שחוויתי, זה זכות גדולה לשאת את הדגל ודווקא עכשיו, מה שאנחנו חווים כעם. בתור ילד קטן, בתור ספורטאי צעיר, נשאתי עיניים אל הדגל, מי מחזיק אותו, מי הספורטאים שנבחרו ולאורך כל האולימפיאדות תמיד דמיינתי את עצמי עושה את זה. זה היה רגע של אושר טהור והגשם שהיה רק העצים את החוויה ואת האנרגיה הזאת לקחתי לתחרות".
ולא חשבת שאולי השעות הרבות של הטקס יפגע בהכנות שלך לתחרות?
"הרבה אמרו לי 'אתה תישא את הדגל, אתה תשרוף אנרגיה, זה יפגע לך בתחרות', כי קודם כל רצו שאתחרה ואתן את הביצועים על המזרן".
ועכשיו, דמיינת שככה זה יסתיים?
"לגמרי, פשוט הכל התחבר לי באולימפיאדה הזאת, גם הייתי נושא הדגל וגם התחרות התחברה לי בצורה מושלמת, נתתי את הלב על המזרן ואני שמח שהתחבר כמו שרציתי. בכל בוקר של תחרות אני עוצם את העיניים שהכל יתחבר לי בתחרות, זה הדבר היחידי שאני מבקש, כשזה בא לידי ביטוי, אז דברים טובים קורים לי. דמיינתי את היום עם מדליית ארד על הפודיום, בבמה הכי גדולה בעולם בתקופה הכי קשה שמדינת ישראל חוותה בתולדותיה, זה הזכות הכי גדולה שלי לייצג את המדינה ושמח שייצגתי אותה בכבוד ובעוצמה".
מה פיטר הילד היה אומר לפיטר עכשיו?
"היה שואל אותי – 'האם נהניתי מהדרך', כי במידה ולא הייתי נהנה מהדרך, אז הייתי אומר שכלום לא היה שווה. נהניתי לכל אורך הדרך, מהתחלה ועד הסוף וזה היה המוטו שלי מרגע שהגעתי לכפר האולימפי, עטפתי את זה בפאן, עם מוזיקה טובה, אפשר לשאול את כולם, אני הייתי הדי ג'י, שם את הרמקול הגדול שלי על הרצפה ומשמיע את המוזיקה שלי לכולם".
המשחקים הקודמים היו לעיני יציעים ריקים, הפעם נראה שהרגשת בבית.
"האולימפיאדה הקודמת, אולימפיאדת הקורונה הייתה עצובה, אבל הפעם המשחקים האלה זה אירוע בסדר גודל שאני לא ראיתי, ממש פסטיבל, מעולם לא ראיתי דבר כזה והישראלים שהגיעו כל הדרך מישראל לפה, זה פשוט מטורף, ממש יציעים מלאים, הרגשתי כמו בגרנד סלאם תל אביב, כל קרב ממש צמרמורות וזה דחף אותי גם ברגעים קשים בקרב, בעיקר מול הצרפתי, אבל הסתכלתי על הקהל והרגשתי שאין לי זכות לוותר".
יש רגע שהכי זכור לך?
"יש לי רגעים אייקונים מהיום הגדול, אבל בתחילת יום התחרות מול המונגולי שזרקתי באיפון מטורף, זה אולי אחד האיפונים היפים שלי בקריירה ואני מסתכל על אורן סמדג'ה ואני אומר לו – 'יש לנו את זה היום', ראיתי שהוא התחבר ומאמין לזה ולא היה צריך יותר מזה. הוא אמר לי כל מיני משפטי מוטיבציה שאולי יום אחד אוציא מזה ספר".
כמה היה חשוב לך שאורן יהיה איתך בפריז?
"הכי חשוב בעולם, ידעתי בלב שלי שזה יקרה, אני מכיר אותו והוא בא ממשפחה של לוחמים, עם ליאת אשתו והילדים, לא סתם הוא פה, זה סמלי, הוא התעלה וזה אומר הכל. הוא היה איתנו בכל קרב וקרב".
ראינו מה עשו המדליות של יעל ארד ואורן סמדג'ה לענף, מה יהיה הפעם?
"אני מקווה שעוד ילדים יגיעו ויעשו ג'ודו. כל מדליה ואולימפיאדה מוצלחת, יש לה איזה עוצמה ורווח כדי להעמיק את הענף עוד יותר, ראינו במשחקים האחרונים מה זה עשה להתעמלות וטאקוונדו. אני יכול לבקש שיזכרו את הרגע ההיסטורי הזה שישראל עשתה שלוש מדליות, כמעט ב-24 שעות וזה בא מענף הג'ודו ואין סיבה לקצץ אלה להכניס את היד עמוק לכיס. בטוח שאפשר למצוא תקציבים להכל, תתנו לנו את השקט הכלכלי לענף ואתם תראו הרבה יותר מדליות, באולימפיאדה ובדור הצעיר שמסתכלים עלינו, ככה שצריך בסיס רחב".
מה עם לוס אנג'לס 2028?
"זה לא פשוט וקשה לי אפילו לחשוב על זה כרגע, אני יודע מה עברתי ומה צריך לעבור כדי להגיע לרגע הזה. קריטריון, מלחמות, קרבות שצריך לנצח, כשאני צריך לשאול את עצמי האם אני יכול להמשיך קמפיין נוסף".
למי מקדיש את המדליה?
"לאשתי שהיא הלוחמת הפרטית שלי, המלכה שלי שמקריבה כל כך הרבה, שבחודש וחצי שברה את הרגל ולבד עם שתי תאומים ואני בחו"ל כדי לעבוד, למשפחה שלי שמקריבה, להורים שלי, להורים של דניאל שאני רוצה להגיד להם תודה ולסבא שלי וסבתא שאנחנו שותפים לדרך והמדליה הרבה בזכותם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו