רק באוגוסט האחרון ליזה בנצ'וק רשמה יחד עם נבחרת ההתעמלות האמנותית של ישראל את ההישג הגדול ביותר בהיסטוריה של הענף באליפות העולם, כשעמדו הכי גבוה על הפודיום וקיבלו את מדליות הזהב בתחרות הקרב רב.
טקס פתיחת משחקי המכביה הפנאמריקאית | מכבי העולמית
כשהיא בשיא הקריירה שלה, בתום שנה גדולה שבמהלכה גם זכתה במדליית הכסף באליפות אירופה, ושנותרו פחות מ-200 ימים לפני המשחקים האולימפיים בפריז, בנצ'וק בת ה-16, הודיעה כי החליטה לפרוש מהנבחרת.
"הרגשתי שלא רציתי יותר להמשיך, הגעתי לשיא ולא נהניתי", סיפרה בנצ'וק בראיון ל'ישראל היום". "זה לא היה שווה את זה והחלטתי שזהו. חשבתי על זה המון זמן וגם שיתפתי את ההורים.הודעתי למאמנת הנבחרת, איילת זוסמן, והיא נתנה לי כמה ימים לחשוב. כשהסברתי לה את עצמי ודיברתי עם המאמנות, הם הכי הבינו וקיבלו את זה".
בטח היו לך רגעים לא קלים לקבל את ההחלטה.
"נכון, זה לא היה קל, זה הפך את החיים שלי לגמרי. לא פשוט להיכנס לשגרה חדשה, נפתחתי לדברים שלא היו לי קודם 12 שנה, כמו לקום כל יום לבית הספר, להתחיל ללמוד, מצב חברתי. לפתח גם הרבה דברים חוץ מההתעמלות. חושבת שאני צריכה לפתח את הפוטנציאל שלי בדברים אחרים".
איך החברות לנבחרת קיבלו את ההחלטה שלך?
"הם היו בשוק, אבל אמרו לי 'מה שאת בוחרת, זה בשבילך'. אני כן ממשיכה להיות בקשר עם חלק מהבנות, אנחנו חברות טובות מאוד. אני גם בקשר לפעמים עם המאמנות".
את חושבת שהיה מגיע לך מקום בחמישייה?
"אני חושבת שכן. היה לי מקום בחמישייה. תמיד עבדתי קשה, הבאתי את המקסימום שלי וציינתי שאי אפשר לעבוד בחצי כוח, תמיד נתתי את 150% באימונים ולמי שמגיע-מגיע. מי שחושב שהכל יגיע בקלות, הוא טועה בגדול. אני קיבלתי צ'אנסים, אבל החלטתי לסיים את הקריירה".
מה ההשפעה על החיים האישיים שלך של הפרישה מהנבחרת בגיל כה צעיר?
"אני בן אדם מאוד חברותי, נפתחת לעוד ועוד אנשים, מתחברת לכמה שיותר, זה משהו שהיה חסר לי. בלימודים אני משקיעה המון, השלמתי בחודש חומרים של שנתיים ואני נהנית מאוד ללמוד. אני מפתחת תחביבים כמו ציור ורוצה ללמוד בעתיד אדריכלות בחו"ל ועיצוב פנים".
לא חשבת אולי לנסות לעבור להתחרות בתחרות האישית?
"לא, ממש לא. אין לי בעיה עם התחרות האישית, אבל אני ילדה של קבוצתית. זה תמיד היה ויהיה".
ותרצי להעביר את הידע שלך בעתיד בענף?
"כבר חשבתי על זה. דיברתי עם האיגוד ואני רוצה להתחיל קורס מדריכות. אני רוצה להעביר את הידע שלי ושל המאמנות שלימדו אותי. ידע שיעזור לכל אחת, ידע שצברתי גם באגודה שלי בראשון לציון. תמיד חשבתי שאני לא טובה בלעבוד עם ילדים, כי אולי אני לא כזאת סבלנית, אבל ניסיתי באגודה לפני כמה ימים, עזרתי לבנות וממש נהניתי. זה היה כיף".
איך התמודדת עם האתגרים המנטליים והפיזיים להתחרות ברמה הכי גבוהה בגיל כה צעיר?
"אני בן אדם מופנם ושומר בתוכו דברים, כשיחסית התמודדתי עם זה לבד, עם ההורים. כשזה הגיע לסף הקושי, אז שיתפתי את המאמנות, שתמיד תמכו וחיזקו וזה בנה לי את האופי הכי טוב שצריך. אני מוכנה לדברים בחיים בגיל 16, דברים שלמדתי בהתעמלות".
איך התמודדת עם רגעים של חוסר הצלחה בתקופות קשות במהלך הקריירה שלך בנבחרת ישראל?
"הייתי משתדלת פחות לחושב על זה, וזה גם מה שדרשו מאיתנו, פחות רגש. יודעים שקשה, אבל יש מטרה וצריך להמשיך לעבוד גם שאתה עייף ומותש ובא לך פשוט להתפרק ולא לקום מהמיטה - זה דווקא הרגע לקום ולעשות את מה שאתה צריך כדי להצליח, כדי שיהיה יותר קל בהמשך".
מהי הרגע הכי מיוחד שהיה לך במהלך הקריירה שלך בנבחרת ישראל?
"אני חושבת שאליפות העולם. היה שם את הקהל המטורף, כשאני הובלתי בתרגיל המשולב והיה מדהים לראות ב-360 מעלות את כל הקהל והשופטות. זה פשוט נתן לי כוח שתמכו ועודדו אותנו, זו היה חוויה מדהימה וגם בפודיום, כשאני צרחתי את ההמנון, כדי להעביר את המסר ש'ישראל כאן, ישראל יכולה', לאחר כל העבודה הקשה".
מהן הלקחים החשובים שלמדת מהקריירה שלך בנבחרת ישראל?
"לא לוותר כשקשה. אני חושבת שלהאמין בעצמך וביכולות שלך, כי למדתי שאני מסוגלת ליותר ממה שאני חושבת ולעשות דברים שאוהבים".
האם יש לך חלומות או מטרות חדשות שאת מתכננת לממש בעתיד, בתחום הספורט או אפילו מחוץ לו?
"לא יודעת מה יהיה בעתיד, אולי תראו אותי מאמנת או בכלל לא בספורט, אבל כרגע אני זורמת עם מה שמוביל אותי. כן רוצה לטייל בעולם עם המשפחה לאחר שתמכו בי במשך 12 שנה, להחזיר להם את הטוב הזה שהביאו לי".
מה את מאחלת לנבחרת השנה?
"שרק יצליחו, שיחזיקו מעמד במסגרת הקשוחה הזאת. שיעשו את הכי טוב. אני יודעת שהן מסוגלות, ובגלל שאני יודעת את הקושי הזה, הן תמיד יכולות לדבר איתי ואני אתמוך, אעזור ואחזק אותן. אני אעקוב אחריהן באולימפיאדה בפריז ואעודד שיצליחו".
