הסל החשוב בתולדותיה // אבי סגל
יציע העיתונאים בהיכל ביד אליהו היה בעבר על הפרקט מאחורי הסל. ממרחק של מטרים ספורים, ראיתי איך לאותה טבעת בדיוק צולל הסל החשוב בהיסטוריה של מכבי ת"א. זה היה מאבק ישיר בין מכבי לז'לגיריס קובנה על הכרטיס לפיינל פור היורוליג, שייערך גם הוא ביד אליהו. המשחק הזה היה כבר גמור לטובת האורחת, אבל מכבי הצליחה לחזור למינוס 3 לקראת הסיום.
אז, 2.2 שניות לסיום, קרה צירוף המקרים הנדיר הבא: תחילה, גידריוס גוסטאס החטיא פעמיים מקו העונשין; השופטים, בהחלטה מעוררת מחלוקת, העבירו את הכדור למכבי (לא היה מאבק על ריבאונד אחרי ההחטאה השנייה) בגלל כניסה מוקדמת של טאנוקה בירד.
גור שלף מסר על כל המגרש לדריק שארפ, שתפס את הכדור ומיד שיחרר שלשה מעל הידיים של בגאצקיס וקבע הארכה. ההיכל רעד. את מכבי לא היה ניתן לעצור בהארכה והיא ניצחה ועלתה לפיינל פור שבסיומו זכתה בגביע אירופה. את הדמעות של שארפ אחרי המשחק קשה לשכוח. הסל הזה הכניס אותו להיכל התהילה.
אגדה ירוקה נולדה // ליאב נחמני
עצם המשפט "מכבי חיפה ניצחה את פ.ס.ז' 2:3 והדיחה אותה מגביע אירופה למחזיקות" הוא בגדר נס. זה קרה בעונת 1998/9, בעידן של שני זרים בלבד (איברהים דורו ורדובן הרומטקו, זוכרים?) ולצידם שמות אריק בנאדו, אלון חרזי, אדורם קייסי, אלון מזרחי ויוסי בניון בן ה-18. יניב קטן, אחד הגיבורים במשחק הזה, היה תלמיד כיתה י"א והלך באותו הבוקר לתיכון רוגוזין בקרית אתא.
אחרי 1:1 בפריז ו-0:0 במחצית הראשונה בחיפה, הירוקים הוליכו פעמיים משערים של קייסי ומזרחי, אבל ספגו ממרקו סימונה וג'יי ג'יי אוקוצ'ה, שאיזן ל-2:2 בדקה ה-87 – תוצאה שהיתה מעלה את הצרפתים לשלב הבא בזכות שערי חוץ.
ואז התרחש הנס. בדקה ה-90 הקפצה של יוסי בניון ואחריה בעיטה של "מה שיהיה יהיה" מצידו של מזרחי הכניעה איכשהו את ברנאר לאמה. 2:3 היסטורי בקרית אליעזר בדרך לשמינית הגמר.
"רגע שלא נשכח לעולם" // אורי אוזן
עונת 2018/19 בליגת האלופות היתה בסימן המסע המופלא של אייאקס. קבוצה צעירה, שמציתה את הדמיון, משחקת כדורגל מהחלומות, מביסה את ריאל מדריד בברנבאו בהצגה יוצאת דופן, מנפנפת את יובנטוס להנאתה ברבע גמר וגם מנצחת בלונדון את טוטנהאם במשחק הראשון בחצי הגמר.
באותה שנה בדיוק, בתי הבכורה ליה חגגה בת מצווה וכמתנה לה (וגם לי), החלטנו לטוס לחופשה משותפת באמסטרדם, ולצפות בלהקה של אריק טן האח. שום דבר לא הכין אותנו לטירוף שחזינו בו. אייאקס הובילה 0:2 בבית ו-0:3 בסיכום שני המשחקים והאוהדים כבר קנו ברשתות כרטיסים לגמר, אבל אז הגיע המופע של לוקאס מורה. צמד שערים בדקות ה-55 וה-59 רק היו המתאבן לרגע אחד שלא נשכח לעולם.
5 דקות פלוס בתוך תוספת הזמן, הברזילאי קיבל כדור מדלה עלי והפך 51,000 הולנדים לאילמים וגרם לעוד 5,000 כוסות בירה לעוף באוויר מהיציע האנגלי שישבנו בצמוד אליו. כשמדברים על ניסים ספורטיביים, מדברים על הרגע הזה.
לשפשף את העיניים // אורן אהרוני
דריה אטמנוב הגיעה לאליפות העולם בהתעמלות אמנותית בוולנסיה, אחרי שעברה אולי את השנה הקשה בחייה – כן, זאת אמנם כשהיא רק בת 17. שנה קודם לכן, באותה תחרות ורגע לפני שעלתה למשטח, היא שמעה "קליק" בכף הרגל וישר הבינה, כי מדובר בשבר מאמץ.
למרות התחזיות שאמרו כי תהיה מושבתת לחודשיים, השיקום נמשך לא פחות מעשרה חודשים, שבהם לא ישבה בבית ונחה, אלא הגיעה לאוהל ההתעמלות בווינגייט ויום אחרי יום קיימה אימונים סיזיפיים. באוגוסט השנה אטמנוב טסה לאליפות העולם אחרי שהספיקה לקיים רק תחרות הכנה אחת בלבד. למרות זאת, היא גרמה ללא מעט אנשים בקהל לשפשף את העיניים.
כשלצידה המאמנת הלאומית איילת זוסמן, שלא נתנה לה לשנייה לשקוע במהלך השנה הקשה, המתעמלת הבכירה של ישראל, סיפקה תרגילים מרשימים ונקיים – שזיכו אותה במדליית ארד סנסציונית בתחרות הקרב רב.
מתנות גדולות // עפרי עמרמי
באפריל 2002 התגייסתי לצבא. כחודש לפני כן, משפחה וחברים טובים התגייסו עבורי - והעניקו לי כמה מהרגעים המאושרים ב"חיי הספורטיביים". בראשון שבהם, ב-14 במארס, הייתי עד לאחד הנסים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי עד עצם היום הזה.
אז, על הדשא של ה-GSP המיתולוגי בניקוסיה, הפועל ת"א "אירחה" את מילאן למשחק הראשון ברבע גמר גביע אופ"א (משפט שגם היום קשה לעכל). בדקה ה-32 סרגיי קלשצ'נקו הניף שמאלית ומזווית כמעט בלתי אפשרית הכניע בוולה נהדר את אביאטי כדי לקבוע 0:1 – תוצאה שאיכשהו נשמרה עד הסיום. סנסציה עולמית!
שבוע מאוחר יותר המראתי גם למילאנו כדי לראות את הפועל בסן סירו – סנסציה בפני עצמה. מסע הקסם אמנם הגיע לסופו אחרי הפסד 2:0, אבל החוויה נצרבה לנצח – וכך גם הקמפיין הגדול אי פעם של קבוצת כדורגל ישראלי באירופה.
מאיר בעל הנס // עדי רובינשטיין
הפועל הגיעה לדרבי מול מכבי בשנת 1995 כפי שהיא מגיעה לדרבים בכל ענף עד היום: מאמן שהתפטר (צביקה שרף), בלאגן ניהולי, תביעות בבית משפט ועם החרב על הצוואר בידיעה שהפסד בדרבי יגמור לה את העונה. כשמכבי עלתה ל-18 הפרש באוסישקין, ידעתי שצפויים לי עוד יומיים שבהם אפסיד לימודים ולא אצא מהבית.
אבל אז הפועל חזרה, מילטון ואגנר נתן הופעה של ג'ון סטארקס, באק ג'ונסון הזכיר שוב למה התאהבנו בו. מכבי עלתה ליתרון נקודה והכדור האחרון הלך להפועל. קהל שלם ידע שהכל על הכתפיים של ואגנר. אבל אז דווקא מאיר טפירו, הילד מקרית מוצקין (הייתי בן 16 והוא היה בן 19 וקראתי לו ילד), התרומם מהפינה והעניק לנו רגע של אושר כמעט אחרון לעשור הכי גדול שידעה הפועל תל אביב בכדורסל בכל הזמנים. מאז אגב, במיוחד בדרבים, הפסקתי להאמין בניסים.
