קצת אחרי חצות, או ליתר דיוק, כשמחוגי השעון הצביעו על 00:06, רק אז חזרה דריה אטמנוב למלון, כשבידיה מדליית הארד, אותה השיגה בהופעת הבכורה שלה באליפות העולם בהתעמלות אמנותית, שמתקיימת השנה בוולנסיה שבספרד.
בתום היום השמח, אטמנוב היתה נראת מותשת ורצתה רק דבר אחד – לעלות לחדר ולישון, זאת לאחר שנאלצה להתמודד כשלוש שעות עם בדיקת הסמים, אבל זה כלום, לעומת מה שעבר עליה בשנה האחרונה, בתקופה שאולי למתעמלת אחרת, היה לוקח קריירה שלמה לעבור.
כזכור, אטמנוב בת ה-17, נפצעה ברגלה רגע לפני פתיחת אליפות העולם בשנה שעברה, לשם הגיעה כשהיא אלופת אירופה המכהנת, והציפיות היו בהתאם, אבל הפציעה עצרה אותה, והיא נאלצה להמתין שנה נוספת. ובאמת, כשהיא הגיעה לספרד, זה קרה, ובגדול, בתחרות הקרב רב החשובה מכולם, שרק בה מחלקים מדליות במשחקים האולימפיים.
מאוחר בלילה, אטמנוב ישבה לראיון בלעדי ל"ישראל היום", וניסתה להסביר את מה שעברה בתקופה האחרונה, ההצלחה בתחרות הנוכחית, המטרות שהציבה לעצמה ווגם נתנה מבט קדימה לעבר המשחקים האולימפיים בפריז שנה הבאה.
"לא ציפיתי לזה שככה תסתיים העונה", סיפרה אטמנוב. "לא הגעתי לכאן במטרה לזכות במדליה, פשוט הגעתי כדי לעשות את הקריטריון האולימפי, כשהמדליה היא רק בונוס. זה מאוד מרגש שאחרי הכל הצלחתי גם לעמוד על הפודיום".
יכול להיות שהפתעת גם את עצמך?
"כן, חד משמעית הפתעתי את עצמי, לא הייתה לי שום כוונה לזכות במדליה, רציתי רק ליהנות ושהקהל ייהנה ממני. אבל כן עבדתי בשביל זה, רציתי להגיע כמה שיותר רחוק, ואחרי שהשגתי את הכרטיס האולימפי, נתתי הכל בגמר כדי שיצאו תרגילים נקיים, אני שמחה שזה עזר להביא את המדליה".
"אם הייתה אומר לי שככה תסתיים העונה היה קשה להאמין, אבל ידעתי שיש לי את היכולות האלה, עבדתי מאוד קשה ואחרי המוקדמות כבר ידעתי שאתן תרגילים נקיים, זה יקרה"
מה עבר לך בראש כשעמדת על הפודיום?
"עברו הרבה דברים בראש, אבל בעיקר שעדין לא עיכלתי שהצלחתי לעשות את זה, ועוד באליפות עולם ראשונה שלי ואחרי כל מה שעברתי בשנה האחרונה, אבל בעיקר התרגשות והבנה שהעבודה הקשה סוף סוף משתלמת".
התחלת את התחרות אולי לא הכי טוב בציונים ובמקומות שהיית מורגלת לפני הפציעה
"אני לא יודעת מה היו הצפיות של אנשים אחרים ממה שאני צריכה לעשות, אבל אני והמאמנות שלי היינו מרוצות כבר מההתחלה. צריך לזכור שחזרתי להתחרות אחרי פציעה של שנה, ואני לא רואה בזה התחלה לא טובה של תחרות, היתה לי רק תחרות הכנה אחת באיטליה, ועשיתי את מה שאני צריכה לעשות".
היה לך יותר חשוב להשיג הכרטיס האולימפי?
"כן זאת היתה המטרה ושהשגתי את זה, הרגשתי שנתתי את כל מה שיכולתי ושכל מה שעבדתי עם המאמנת שלי איילת זוסמן ואידה מיירין, הכל בסופו של דבר השתלם ומגיע להם תודה ענקית וגם המון תודה לפיזיותרפיסטית נטלי ברטלר, שבלעדיה לא הייתי בכלל לתחרות עכשיו, היא פשוט העמידה אותי על הרגלים לאחר הפציעה".
כשראית את הנבחרת לוקחת את הזהב, זה פתח את התיאבון?
"קשה להגיד שזה פתח את התיאבון, אני בעיקר שמחתי בשביל הבנות, כי הייתי איתן כל הדרך, התאמנתי איתן כל יום, ואני רואה את העבודה הקשה שלהן. באמת מגיע להן כל הכבוד, הן אלופות אמיתיות והביאו גאווה עצומה למדינה".
ומהעבר השני, מה אמרת לעדי כץ שלא הצליחה להשיג את הכרטיס לאולימפיאדה?
"עדי היא ילדה מדהימה ומתעמלת מדהימה. אני מאוד מאוד מבואסת בשבילה שלא עשתה את הקריטריון הזה לאולימפיאדה, אבל צריך לזכור את כל ההישגים שהיא עשתה לאורך כל הדרך. היא מדליסטית מאליפויות אירופה, מדליות בסבב גביע העולם, וכמו שאמרתי בהתחלה, מתעמלת וילדה מדהימה וזה שווה הכל".
עברת שנה מאוד לא פשוטה, נסי להסביר לקוראים שלנו מה עברת כל התקופה הזאת
"זאת הייתה שנה מאוד קשה מבחינה מנטאלית, לא חושבת שכל אחד היה יכול לעבור את זה, כי להיות בפציעה ממושכת ככה עשרה חודשים, זה לא משהו פשוט. לראות את המתחרות שלך ממשיכות להתקדם, בונות תרגילים חדשים ואת פיזית לא יכולה לקום וללכת על הרגליים, כמו כל האנשים הרגילים. זאת הייתה תקופה קשה, אבל זה מה שבונה את האופי וחושבת שזה גם מה שעשה אותי יותר חזקה היום".
באמת ישבת וראית את התרגלים של המתחרות שלך?
"הייתי יושבת ורואה את כל התחרויות, עקבתי אחרי הכל, כשכל הזמן היה תסכול מתי אני חוזרת, אבל זה לא מרחמים עצמאיים, אלה רק נותן יותר כוח ורצון להמשיך, הייתי מתמודדת עם התסכול ורק המתנתי ליום שאחזור גם לתחרויות".
"ואז כשידעתי שאני חוזרת, הצלחנו להרים תוך חודשיים בלבד את התרגילים לאליפות העולם, וזה שוב בגלל כל המעטפת שהיתה סביבי, שהכינה אותי הכי טוב שאפשר".
להגיע לאליפות העולם עם תחרות הכנה אחת, בטח הרבה הרימו גבה שאת הפודיום
"אני שמחה ומקווה שאמשיך להפתיע עוד הרבה אנשים".
איך היה לדבר עם נשיא המדינה יצחק הרצוג?
"זה היה שיחה מאוד מרגשת, מרגישה הרבה כבוד, שהוא התקשר ובירך אותי בעצמו, זאת הרגשה מדהימה. אני מרגישה את הפידבקים מהנשיא ועד אחרון הצופים. אני מקבלת המון תגובות עכשיו, הודעות שממש מחממות את הלב, כל הקהל הזה שהרגשתי שהוא תמיד איתי, זה הכי מחמם את הלב ומרגש שיש".
מה היה הכי מרגש?
"לדעת שהצלחתי לגרום לקהל לאהוב אותי. כשאני מוצפת הודעות, אבל עדין אפילו לא הספקתי לדבר עם ההורים שהגיעו לכאן לאליפות העולם לתמוך בי ולעודד".
בואי נסתכל קדימה פחות משנה האולימפיאדה, את כבר חושבת על היום הזה שתעלי להופיע שם?
"לא, זה עוד מוקדם, זה עוד רחוק, יש עוד הרבה עבודה לעשות, לא יודעת עוד מה יהיה בשנה הקרובה. רק עכשיו סיימתי את התחרות האחרונה לעונה, נצטרך לשבת עם המאמנות ולראות מה יהיה השנה, יהיו כמה ימים של מנוחה, חופש ונראה שנה הבאה איזה תרגילים נעשה ואיך נגיע לאולימפיאדה".
את יודעת שרף הצפיות יעלה עכשיו?
"תמיד רף הצפיות גבוה ממני, גם עוד לפני שזכיתי במדליית הזהב בתל אביב ומקווה להמשיך לעמוד בהם".
איך הולכת לחגוג את המדליה באליפות העולם?
"עכשיו אחרי 12 ואני רק רוצה ללכת לישון".
לאורך כל הריאיון, ליווה אותה ושמר מכל משמר כמו אבא שגאה בביתו, יושב ראש האיגוד אבי שגיא שסיפר: "היא פשוט ילדה מסימה ומיוחדת, אחרי כל מה שעברה בשנה האחרונה, להגיע לאליפות העולם ועוד לצאת עם מדליה, זה פשוט בלתי נתפס".
כאמור, אחרי התחרות, אטמנוב, ביחד עם המאמנת זוסמן, שוחחו עם נשיא המדינה שאמר: ״איילת, איך אתן מרגישות? פשוט הישג מדהים”. המאמנת הודתה לנשיא על השיחה המרגשת והוסיפה: ״אנחנו מרגישות מצוין. ההתרגשות כאן גדולה. אתמול העלנו את דגל ישראל על הפודיום במקום הראשון, והיום במקום השלישי, מרגש במיוחד״. הנשיא השיב: ״זה הישג בלתי רגיל. פשוט מדהים. בשם כל מדינת ישראל, מגיע לכן חיבוק גדול על הישג היסטורי. בהצלחה רבה״.
הנשיא הרצוג בירך גם את אטמנוב בשיחה איתה ועם זוסמן: “בשם כל מדינת ישראל מגיע לכן חיבוק גדול. איזה יופי של הישג, כל הכבוד דריה היקרה, ראיתי שאתן מתנהגות כל כך יפה, אתן ממש מושלמות”, אמר.
